בישראל נשלחות מדי שנה מיליוני טונות של פסולת לאתרי הטמנה, שחלק גדול ממנה מורכב מחומרים שיכולים היו לחזור אל התעשייה כחומרי גלם או אפילו לשמש לייצור אנרגיה. בעוד שבמדינות רבות בעולם הפסולת נתפסת כבר מזמן כמשאב כלכלי, בישראל התחום עדיין נמצא בשלבי התפתחות מוקדמים יחסית.
מאחורי השינוי שמתחיל להתרחש בתחום עומדות חברות המתמחות בטכנולוגיות מיחזור וטיפול בפסולת. אחת מהן היא ברסגרף חוטי ישראל, הפועלת כבר יותר משלושה עשורים ומספקת ציוד ומערכות לטיפול בפסולת תעשייתית ועירונית. לדברי חנוך בורגר, מייסד החברה, הרעיון המרכזי של הפעילות הזאת פשוט - לראות בפסולת משאב ולא בעיה. "בסופו של דבר, רוב החומרים שמגיעים להטמנה הם בעלי ערך", הוא אומר, "אם יודעים לטפל בהם נכון, אפשר להחזיר אותם לתעשייה או להפיק מהם אנרגיה".
מחיר ההטמנה והפער הטכנולוגי
"אנחנו חיים בבועה שעומדת להתפוצץ", מזהיר בורגר ומספר כי הפער בין ישראל לעולם הוא לא רק סביבתי, אלא בעיקר תפיסתי וטכנולוגי. "בזמן שאנחנו עסוקים בלוגיסטיקה של פינוי פסולת, העולם כבר עבר לייצור", הוא מבהיר, "בציריך, לדוגמה, העירייה לא רק מפנה אשפה, אלא מוכרת אותה כחומר גלם מוגמר לתחנות כוח שמפיקות ממנה חשמל. ביפן פועלים למעלה מ-150 מפעלים להשבת אנרגיה מפסולת. שם הבינו מזמן שאשפה היא לא מטרד, אלא חומר בעל ערך".
הפער בישראל נובע מחוסר בתשתיות קצה ורגולציה שמתקשה להדביק את קצב ייצור הפסולת. היעדרן של תעשיות מיחזור מקומיות חזקות הופך את האשפה שלנו לנטל כלכלי במקום לנכס. בורגר מציין כי הפתרון חייב להתחיל באימוץ טכנולוגיות עיבוד מתקדמות, שיאפשרו להפוך את הפסולת לחומר גלם נגיש לייצוא או לשימוש חוזר בתעשייה המקומית.
ערך כלכלי באשפה
ברסגרף החלה את דרכה בתחום הלוגיסטיקה של המיחזור, כשעיקר עיסוקה כלל הפיכת חומר מיועד למיחזור כגון נייר, קרטון ופלסטיק לחומר מכיר שניתן לדחיסה בחבילות גדולות שקלות לשינוע ויצוא. הפעילות התבצעה בעיקר במכבשים גדולים מתוצרת איטליה כגון MACPRESSE, משם התרחבה החברה לתחומים נוספים כגון אלומיניום, מתכת, ברזל וטקסטיל.
לאורך השנים חלו בחברה שינויים רבים, והיא נהפכה לספקית של מכונות מתוחכמות מאיטליה, גרמניה וסין, לייצור דלקים מבוססי RDF ו-SRF. דלק שמקורו בפסולת (RDF) מיוצר מפסולת ביתית ועסקית, הכוללת חומרים מתכלים ופלסטיק. דלק מוצק ממוחזר (SRF) הוא אלטרנטיבה איכותית לדלק מאובנים והוא מיוצר בעיקר מפסולת מסחרית, כולל נייר, קרטון, עץ, טקסטיל ופלסטיק. החברה אינה פועלת כשותפה במפעלים, אלא ספקית ציוד ומכונות וכגורם המקצועי שלקח חלק במיזמים משמעותיים לאורך השנים – מפרויקט גרינט בירושלים ועד אתר דודאים בדרום. המומחיות של בורגר, שצמח מתוך תעשיית הנייר והקרטון, מאפשרת לו לזהות את הערך הכלכלי החבוי בתוך מה שרובנו מגדירים כזבל.
מיחזור זכוכית: פוטנציאל לא ממומש
אחד התחומים המרתקים והפחות מוכרים בתחום המיחזור בישראל הוא עיבוד הזכוכית. בניגוד לנייר או פלסטיק, זכוכית היא חומר שאינו מתכלה, מה שהופך את הטמנתה לבזבוז משאבים. בורגר טוען כי תחום מיחזור הזכוכית בישראל "אינו קיים כלל" ברמה התעשייתית הנדרשת. כדי לשנות זאת הוא רותם שיתוף פעולה עם מהנדס אנגלי בכיר, נשיא תעשיות המיחזור העולמיות, שהמציא כבר בשנות ה-60 מכונה ייחודית לגריסה ושבירה של זכוכית על גבי אוניות.
הטכנולוגיה הזאת מבוססת על שיטת הפיצוץ הפנימי (Implosion), פיצוץ פנימי מבוקר של זכוכית שמאפשר לשלוט בגודל החלקיקים המתקבלים. התוצאה יכולה להיות אבקת זכוכית דקה במיוחד או שברים גדולים יותר בגודל של עשרות מילימטרים, בהתאם לצורך התעשייתי.
אבקת הזכוכית הזאת נהפכה לרכיב אסטרטגי בתעשיית המלט. ייצור מלט הוא אחד התהליכים שצורכים הכי הרבה אנרגיה בתעשייה. לצורך ההשוואה, מפעל מלט גדול בישראל צורך חשמל בכמות שדומה לצריכה של העיר לוד כולה. שילוב של אבקת זכוכית בתהליך הייצור מאפשר להוריד את טמפרטורת השריפה ולהפחית משמעותית את צריכת האנרגיה.
המהפכה האנרגטית שמתעכבת
מעבר לזכוכית, ברסגרף פועלת בתחומים נוספים כמו טיפול בשבבי מכונות, חומרים מסוכנים ופסולת מתכתית. אך הנושא הבוער ביותר על סדר היום של בורגר הוא הפיכת אשפה עירונית מוצקה לדלק חלופי. הטכנולוגיות האלה מאפשרות לעבד את האשפה הביתית שלנו לחומר בעירה איכותי, שמשמש תחליף לדלקים מזהמים בתעשייה הכבדה.
"החזון שלנו הוא להקים בישראל עשרות תחנות להשבת אנרגיה מפסולת", אומר בורגר. זהו מהלך שדורש מעורבות ממשלתית עמוקה, ובברסגרף מציינים כי אפילו במשרד להגנת הסביבה כבר מתחילים להפנים את היתרונות הכלכליים והסביבתיים של ייצור חשמל בשיטה הזאת. המודל לא רק מאריך את חיי המטמנות המעטות שנותרו בארץ, אלא גם מייצר מקור אנרגיה עצמאי ורווחי לרשויות המקומיות.
באיטליה, לדוגמה, בעוד שמפעלים מזהמים נסגרים עקב תקנות מחמירות, מפעלים להשבת חשמל מפסולת מקבלים אישורים להתרחב ולצמוח. כך גם במדינות נוספות, העולם מבין שהפקת אנרגיה בצורה זאת טומנת בחובה פוטנציאל שחשוב לממש.
האם ישראל תשכיל להשתנות בזמן?
בורגר מבקש להדגיש כי החשיבה על הטיפול בפסולת בישראל חייבת להשתנות בהקדם. לדבריו, הטכנולוגיה קיימת, המכונות כבר עובדות באתרים מובילים בארץ והצורך מעולם לא היה דחוף יותר. השקעה במיכון מתקדם לגריסה, לכבישה ולהפרדה היא לא רק החלטה שתורמת לסביבה, אלא החלטה עסקית שתקבע את החוסן הכלכלי של הרשויות בשנים הבאות.
"אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להישאר מאחור", מסכם בורגר, "האשפה של היום היא חומר הגלם של מחר. אם נשכיל לאמץ את הטכנולוגיות שכבר פועלות בהצלחה בעולם, נוכל להפוך את האתגר הזה למנוע צמיחה".
בסופו של יום, המהפכה במיחזור בישראל צריכה להיות משימה לאומית. המעבר מהטמנה מסורתית להשבת אנרגיה ומיחזור מתקדם הוא הדרך היחידה להבטיח שישראל תצטרף למדינות המפותחות שכבר מיישמות זאת. המדע, הטכנולוגיה והכלים שמאפשרים זאת כבר קיימים וכעת נותר לקבל החלטות אסטרטגיות שיאפשרו את מימוש החזון החשוב הזה.
ברסגרף חוטי ישראל
לפנייה במייל >>
למעבר לאתר >>
בשיתוף ברסגרף חוטי ישראל
