משרד המשפטים פרסם לאחרונה טיוטה של תיקון לתקנות תובענות ייצוגיות. במוקד הטיוטה ניצבת כוונה לכלול בפנקס התובענות הייצוגיות - מרשם פומבי הפתוח לעיון הציבור - גם עותקים של כתבי התשובה המוגשים על-ידי נתבעים, כך שאלו יהיו חשופים לעיני כל. זאת בניגוד למצב הנוהג כיום, שלפיו בפנקס מפורסמים רק עותקים מכתב התביעה. מטרתו של התיקון המוצע היא להרחיב את היקף המידע הנגיש לציבור ביחס לתובענות ייצוגיות, בשל חשיבות ניהולו של הפנקס ולמען שיפור השימוש בו.
ביסוד התיקון המוצע ניצבת לכאורה מטרה ראויה של הגברת השקיפות, אולם מנקודת מבטם של נתבעים בתובענות ייצוגיות, ובפרט בראייתן של חברות ציבוריות, שנתבעות לא אחת בהליכים אלה, מדובר בתיקון בעייתי, שייאלץ אותן לחשוף מידע רגיש לעין הציבור באופן לא מאוזן.
פגיעה בלתי הפיכה בזכויות החברות
ככלל, הליכים משפטיים בישראל מתנהלים באופן פומבי, אך הזכות לפומביות אינה זכות מוחלטת. האפשרות לעיין בתיקי בתי המשפט הוסדרה בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, בהן נקבע כי יש לאזן בין זכות העיון לבין האינטרסים המוגנים של הצדדים להליך, ובכלל זה זכותם לפרטיות, לרבות פרטיות עסקית, ולשמירה על מידע רגיש. אלא שאם יתקבל התיקון המוצע לתקנות תובענות ייצוגיות, הרי שכל אדם, בכל מקרה ובלא נימוק, יוכל לעיין בכתב התשובה שמגישה חברה ציבורית שנתבעת בהליך ייצוגי, וזאת בלא עריכת איזון כלשהו אל מול זכויותיה של החברה-הנתבעת לפרטיות ולסודיות.
חשוב להבין, כי כתב תשובה המוגש ביחס לבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא מסמך מפורט המשמש כאבן היסוד להגנה המשפטית של החברה-הנתבעת. בניגוד לכתב הגנה בהליך רגיל, כתב התשובה הייצוגית אינו רק צבר של "הכחשות", אלא כולל את מלוא המסד העובדתי שנועד להדוף את טענות התובע הייצוגי, ולצידו גם את הטיעון המשפטי. זאת ועוד, בניגוד להליך רגיל, כתב התשובה הייצוגי מוגש בשלב מקדמי ביותר, ובטרם נדרש בית המשפט לשאלה האם יש לאשר את עצם הגשתה של התובענה הייצוגית. לצורך ביסוס טענות ההגנה נוהגות חברות-נתבעות לפרט כבר בשלב זה נתונים בדבר היקף מכירותיהן, תוכניות עסקיות, פניות מצד לקוחות, התכתבויות עם הגורמים הרגולטוריים, החלטות של גורמי הנהלה ודירקטוריון, נתונים פיננסיים וכיוצ"ב - כולם נתמכים בתצהירים ובאסמכתאות חסויות, כגון פרוטוקולים, נהלים, מאזנים וסיכומי דיונים.
בנסיבות אלו, מתן היתר גורף לציבור כולו לעיין בכתב התשובה המקדמי המוגש עלול להביא לפגיעה של ממש בחברות-הנתבעות. הוא עלול לתמרץ מתחרים עסקיים ובעלי אינטרס להגיש תביעות סרק נגד חברות, אך ורק על מנת לאלץ אותן לחשוף נתונים סודיים, שאינם בהישג ידם במצב הרגיל; הוא עלול להוביל לזהירות יתרה בהעלאת טענות הגנה מסוימות, בשל החשש כי העלאתן תהא כרוכה בחשיפת מידע רגיש לציבור; הוא עלול לשמש כאפקט מצנן לשיח חופשי בישיבות הנהלה או בתקשורת מול רגולטור, בשל החשש שמא דיונים רגישים אלה ייחשפו בעתיד לעיני כל; הוא אף עלול לשמש בעלי עניין בהליכים רגילים המתנהלים נגד חברות, לעקוף את הליכי גילוי המסמכים באותם תיקים ולעשות בהליך הייצוגי קרדום לחפור בו. מדובר בפגיעה בלתי הפיכה בזכויותיהן הדיוניות והמהותיות של חברות-נתבעות.
גישה גורפת למידע חסוי
אין מדובר בחשש תיאורטי בלבד. בית המשפט העליון דן לאחרונה בפרשת רבקה טכנולוגיות, בסיטואציה בה בעלת מניות בחברת כימיקלים לישראל (כיל), הגישה נגדה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בטענה להסתרת מידע מהותי מהציבור בקשר עם פרויקט שקידמה. במסגרת ההליך ביקשה רבקה טכנולוגיות לעיין בכ-2,000 מסמכים של כיל, אשר הכילו סודות מסחריים ומידע עסקי רגיש, הלקוחים כולם מכתבי טענות שהגישה כיל בהליך אחר. לאחר שבחן את טענותיה ואיזן אותן אל מול טיב הנתונים והטעמים שהציגה כיל, דחה בית המשפט העליון את טענותיה של רבקה טכנולוגיות, וקבע כי מדובר במידע סודי, אשר לא נמסר בשגרה במסגרת בקשות עיון. אם יאומצו התקנות החדשות, דיונים חשובים ופרטניים כאלה לא יתרחשו, שכן לכלל הציבור תהיה גישה גורפת למידע החסוי.
במקרה של חברה ציבורית האבסורד בתיקון המוצע גדול עוד יותר, שכן חברה ציבורית מחויבת בכללי דיווח לציבור, ושוקלת בין היתר את מהותיות המידע בהתאם לדיני ניירות ערך. עצם העובדה שהוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית אינה צריכה להקים - לא לתובעים, ובוודאי שלא לכלל הציבור - זכות א-פריורית לפשפש במסמכים ובמידע שאינם פומביים ואשר אין חובה בדין לגלותם. לא יעלה על הדעת שעצם הגשתה של תובענה, אפילו מופרכת, תאפשר לציבור באופן אוטומטי זכות שאינה עומדת לו מכוח דיני התאגידים, דיני ניירות ערך ותקנות העיון הכלליות.
הסדר מתון ומאוזן יחייב אך ורק את חשיפתו של כתב ההגנה שהגישה נתבעת ביחס לתובענה ייצוגית שכבר אושרה. כך יובטח כי הציבור ייחשף למידע אך ורק בתיקים שכבר נקבע לגביהם כי יש בהם תשתית לכאורית. גם היקף המידע שתחשוף החברה יהיה מתון יותר, שכן, כאמור, כתבי הגנה כוללים בדרך כלל את תמצית טענות ההגנה, אך אין חובה לצרף אליהם את מכלול התשתית הראייתית לביסוס טענות ההגנה.
הכותב הוא שותף במחלקת הליטיגציה במשרד עוה"ד ברנע ג'פה לנדה ושות' ומרכז את תחום התובענות הייצוגיות
בשיתוף איגוד החברות הציבוריות
