"למרות שיש חברות ממשלתיות בבורסה בת"א, צריך לזכור שלצד היתרונות שחברה ממשלתית יכולה להפיק מהנפקה בבורסה ישנם גם חסרונות", אמרה רונית זלמן מלאך, סמנכ"לית הכספים בחברת מקורות, במסגרת מושב בוועידה הכלכלית ה-30 של איגוד החברות הציבוריות, שציין 30 שנות פעילות עבור החברות הציבוריות והמגזר העסקי.
"קודם כל צריך להפריד בין חברות ממשלתיות שהנפיקו חוב לבין חברות ממשלתיות שהנפיקו מניות. היתרון הבולט הוא כמובן המימון הזול מחוב לא סחיר (רצף מוסדיים) או מימון פר-פרויקט בנקאי", הבהירה זלמן מלאך במושב, שנערך תחת הכותרת "הממשלתיות בדרך אל הבורסה?". "מנגד, ישנם עלויות להיות חברה בורסאית, לא רק עלויות כספיות אלה עלויות שמשקפות ממשל תאגידי חזק, אמות מידה, שקיפות, מינוי דח"צים (דירקטורים חיצוניים) ועוד.
"חברות ממשלתיות כמו מקורות או חברת חשמל, שמוכרות לציבור מוצרים בסיסים כמו מים וחשמל, שייכים לציבור ומן הראוי שאמות המידה שיחולו עליהן יהיו ברמה הגבוהות ביותר", היא הוסיפה.
"אז למה לא כל החברות הממשלתיות בבורסה? זה תלוי בעיקר במודל המימוני של החברות הממשלתיות. רכבת ישראל, שהנפיקה אג"ח לציבור או חברת עמידר, אלה הן חברות שההתנהלות והמימון שלהן הוא לא עצמי - הנכסים לא באמת בבעלותן והחוב הוא לא באמת שלהם", המשיכה סמנכ"לית הכספים של מקורות. "להבדיל, מקורות פועלת בצורה עצמאית, מגייסת חוב תאגידי, ומשתמשת בחוב הזה למימון השקעות ארוכות טווח.
"המדינה לא תומכת בחברת מקורות תקציבית כדי שתוכל להשקיע בפיתוח משק המים, אלה אנחנו מגייסים חוב בבורסה. מקורות מגייסת חוב בתשואה ממוצעת של 0.7% מעל אג"ח ממשלתי שזה מרווח נאה שמפצה על הסיכון", היא ציינה. "אני מזכירה שעד תחילת שנות ה-90' של המאה הקודמת המדינה הנפיקה לקרנות הפנסיה אג"ח מיועדות, ששימשו להבטיח לחוסכים את התשואה לפנסיה מצד אחד, והכסף שימש להשקעות בהסכמי עלויות על-ידי המדינה מצד שני".
"גישה של הון מול רכיבי סיכון"
לדברי זלמן מלאך, "היום אנחנו נמצאים בשוק הרבה יותר משוכלל, כאשר ניהול הכספים של הגופים המוסדיים הרבה יותר עצמאי, המדינה לא מהווה מתווכת בין הגופים השונים והפנייה מתבצעת באופן ישיר לפי מדיניות ההשקעות והצרכים של כל גוף. מנגד, הפיקוח על המוסדיים - במה מותר להם להשקיע ובמה לא - חלף מהעולם. היום הגישה היא של הון מול רכיבי סיכון, וראייה של טובת העמיתים, השתתפות ברווחים וחופשיות לגופי ההשקעה לנהל את ענייניהם.
"השקעה בחברת מקורות היא נכונה למוסדיים פעמיים - גם השקעה בתשתית לאומית, שתורמת למדינה ומחזקת את המשק וצמיחת הכלכלה, וגם תשואה נאה ובטוחה לחוסכים", ציינה סמנכ"לית הכספים של מקורות. "אנחנו משקיעים כ-1.5 עד 2 מיליארד שקלים בשנה, אם זה בחיבור המתפילים החדשים (שורק 2, גליל מערבי) ואם זה בהקמת המערכת החמישית להובלת מים לירושלים, בטכנולוגיה חדשנית שדומה לחפירת מנהרות הרכבת, צרה וארוכה, רק במקום רכבת מים יזרמו שם במעלה הצינור לירושלים".
כמה הצרכן צריך לשלם על מים?
בהתייחסה להצעתו של שר האוצר החדש, אביגדור ליברמן, לקחת דיבידנד מהחברות הממשלתיות, עקב הגירעון התופח, אמרה זלמן מלאך, כי "אני לא חושבת שחברה ממשלתית כמו מקורות, שפועלת במשק סגור (המדינה לא משקיעה בה כסף) צריכה לשלם דיבידנד. זה כפל מיסים על האזרח שמשלם את מחיר המים.
"מקורות היא מונופול טבעי. לכאורה, המחיר שאנחנו יכולים לגבות לא מוגבל, אבל בפועל המחיר מאוד מפוקח ודורש מאיתנו המון התייעלות והתפתחות טכנולוגית, שחלקה היא יוזמה פנימית שלנו, במטרה שצרכן יקבל חזרה את העודף הצרכני בצורה של תשלום תעריף מים הנמוך ביותר. מקורות מהווה 20% מתעריף המים - השאר זה טיפול בביוב, בשפכים, בטיהור ובכל הכלכלה המעגלית שמסביב למים", ציינה סמנכ"לית הכספים של מקורות.
"האם נכון לסבסד את מחיר המים? לפי ה-OECD, חקלאי צריך לקבל סבסוד ישירות ולא דרך מחיר המים – או אזרח שמקבל קצבה צריך לשלם איתה את העלות של חשבון המים", סיכמה רונית זלמן מלאך. "כמה צרכן המים צריך לשלם על המים שלו וכמה צרכן המים צריך להעביר כסף, בצורת דיבידנד, לאזרח שמשלם מיסים במדינה? למרות שתעריפי המים עדכנו לאחרונה כלפי מעלה, הרכיב של מקורות לא עלה. יש רכיבים נוספים בחשבון המים ששם נדרשה ההתאמה הזאת", ציינה סמנכ"לית הכספים של מקורות.
משקיעים בטכנולוגיה
לדברי זלמן מלאך, בעוד חמש שנים יקצרו במקורות את פירות ההשקעות שהחברה מבצעת היום בפיתוחים טכנולוגיים: "אם זה בתחום ההתייעלות הטכנולוגית, דרך החממה שלנו ווט.טק, שמשקיעה בטכנולוגיות מתקדמות בעולם המים, כמו צינור חכם, צריכת אנרגיה נמוכה, השקעות ביעילות אחזקה ואם זה בערוצים אחרים. כל נושא הקיימות חשוב לנו. החזון הטכנולוגי של מקורות הוא שצינור הוא לא רק בטון הוא יכול להיות חכם ויש לו עוד שימושים".
