רובנו פוגשים אדריכלות דרך התוצאה הסופית - בניין, רחוב, שכונה - אך מאחורי כל מבנה מסתתר עולם שלם של החלטות, חזון ושילוב בין אומנות, טכנולוגיה וכלכלה. האדריכלים צבי דונסקי וזהבית שפיצר-זוהר, שותפים במשרד "דונסקי, זוהר אדריכלים", הפועל כבר יותר משלושה עשורים במרחב הציבורי והפרטי, התארחו באולפן הפודקאסטים של TheMarker Labels לשיחה על רזי המקצוע, האם הבינה המלאכותית היא אויב או חבר למקצוע ולמה אפשר להשוות בין תכנון אדריכלי לאפיית עוגה.
השניים מגיעים מרקעים שונים לחלוטין, אך מספרים כי הבחירה במקצוע הייתה כמעט גורלית. "אני נולדתי לשני הורים אדריכלים, כך שזו בכלל לא הייתה שאלה", אומר דונסקי. שפיצר-זוהר, לעומתו, לא הכירה את התחום מהבית, ומספרת בחיוך: "באתי ממשפחה שאין לה קשר לאדריכלות, אבל אבי תמיד צייר, ואני תמיד הייתי 'ועדת קישוט'. אחרי שהתחלתי ללמוד, חברה שלי הראתה לי בספר המחזור שכתוב בו שאני אהיה אדריכלית".
האזינו לפודקאסט:זירת הפודקאסטים של TheMarker Labels
"הכול מתחיל ברחוב": המבט האנושי שמוביל את העשייה של דונסקי זוהר אדריכלים
"הכול מתחיל ברחוב": המבט האנושי שמוביל את העשייה של דונסקי זוהר אדריכלים
לצד יצירה אדריכלית, השניים מדגישים את התפקיד המתכלל של מקצוע האדריכלות. "תפקיד האדריכל הוא מתכנן־על", אומרת שפיצר-זוהר. " ברגע שאתה מסתכל על כל התמונה, החל מהתשתית הראשונה שלה - הרחוב, ומה החוויה של הבן אדם כשהוא הולך ברחוב ומה הוא רואה כשירים את העיניים - מהי החוויה האנושית שלנו בתנועה בתוך העיר החדשה – משם אנחנו מתחילים את התכנון". דונסקי מוסיף כי שיתוף פעולה מלא בין היזם, העירייה והאדריכל הוא תנאי הכרחי להצלחת כל פרויק: "אין רגע יותר מאושר מאשר כשהיזם והרשות מחבקים אותך ואת הפרויקט".
כשנשאלים על הגורם הייחודי שהם מביאים לשולחן, אומר דונסקי: "קודם כול,אנחנו קשובים לצרכים ולרצונות של הלקוחות שלנו. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים בעצם פה לגשר בין עולמות – הפרויקט חייב לביות כלכלי ויעיל, עם ערך אדריכלי ושהאדריכלות הזאת גם 'תדבר' עם הרשות. אני רואה באלה כמו רכיבים של עוגה, והאדריכל צריך לדעת 'לשחק' עם הרכיבים האלו. בסופו של דבר, אנחנו מביאים את זה לכדי חבילה אחת".
אחד הכוחות המשמעותיים המשנים כיום את התחום הוא הבינה המלאכותית, אך לדברי השניים - מדובר יותר בכלי עזר מאשר באיום. "היכולת הקסומה של AI היא לעבד הרבה מאוד מידע בזמן קצר ולייצר אופטימיזציה", מסביר דונסקי. שפיצר-זוהר, שמסיימת תזה מחקרית בנושא, מוסיפה: "זה כלי עזר שמשחרר לנו את הראש לתכנן בניין טוב יותר, כשנתוני השטח כבר ברורים".
ולמרות הטכנולוגיה, השניים מזכירים כי בסוף הכול חוזר לאדם: גם בחוות שרתים, גם במגדלים וגם ברחובות העיר. "החוויה האנושית היא נקודת המוצא שלנו - איך האדם מרגיש בסביבה שאנחנו מתכננים", מסכמת שפיצר-זוהר.
בשיתוף דונסקי זוהר אדריכלים
