"את מי את הולכת לבקר?" שאל נהג מונית שהביא מבקרת ל"אשכולות אורנים", בית וטיפול מוגן לוותיקים בגדרה. "את בעלי", ענתה, והוא ירה בלי להתבלבל: "זרקת אותו בבית אבות, אה?" כולם מסכימים שהכי טוב בבית. בכל אחד קיים הרצון להזדקן בדלת אמותיו, ובני ה-40 פלוס ודאי שמעו מהוריהם ומסביהם שלא היו רוצים ש"יזרקו אותם בבית אבות".
כשאותה מבקרת נכנסה בשערי הבית, היא לא יכלה לעצור את הדמעות ולא קשה להבין מדוע. משפחה המתמודדת עם ההחלטה להעביר בן משפחה מביתו נדרשת לתעצומות נפש. במהלך הזה מעורבים כאב ורגשות אשמה ואף הצורך להתגונן מפני מה יגידו בני משפחה אחרים או הסביבה הקרובה.
לפגישה ראשונה בבית האבות מגיעים בני המשפחה עם המון ייסורי מצפון. "מירב אורן, מנהלת קשרי הלקוחות שלנו, מחזיקה בהיכון טישו ומים", אומרת כרמית לוי, מנהלת השיווק של "אשכולות אורנים" ומרפאה בעיסוק בהכשרתה. "בשמונה השנים שבהן אנחנו עובדות יחד פגשנו מאות משפחות, שונות כל אחת בדרכה ודומות כולן בדאגה, במותשות ובאשמה. חשוב לזכור כי הזקן, שגם היא לא מילה גסה, אינו חפץ שפשוט מעבירים חס וחלילה. אבל גם זקנים סיעודיים בצלילות דעת מבינים שמסגרת מותאמת תסייע להם באיכות החיים ותאפשר להם בנוסף לא להיות נטל על יקיריהם".
הבחירה בין הבית לבית אבות
יוקר המחיה, בעיות דיור, מחסור במטפלים זרים, עלייה בתוחלת החיים ואיתה העלייה בקשיים התפקודיים והקוגניטיביים מביאים למצבי דחק בקרב בני משפחה מטפלים עד כדי קריסה. ידוע גם כי התמודדות עם בן זוג או הורה דמנטי, עם ירידה קוגניטיבית ברמה בינונית עד קשה, היא אחד המצבים הקשים והמאתגרים ביותר עבור בני משפחה. מדובר בעבודה קשה ושוחקת גם אם מצליחים למצוא מטפל טוב לבית, שלא עזב ושהמטופל שלו מצליח להסתדר איתו ולקבל אותו.
למרות כל זאת, המעבר מהבית לבית האבות מלא חששות. יש קונספציה מוטעית לגבי בתי האבות בארץ. רבים, למשל, אינם יודעים שהתעמרות בזקנים בבית נפוצה הרבה יותר מאשר בבתי אבות, דווקא בשל הדחק שאליו מגיעים מטפלים עיקריים כמו בן משפחה או מטפל זר, שקורסים תחת האינטנסיביות 24/7. "לצערי יש אינספור משפחות אומללות שקורסות תחת נטל הטיפול באבא סיעודי או באמא עם אלצהיימר, ובוחרות להמשיך להישאר בבית, למרות שהדבר הנכון עבור הקשישים האלו הוא דווקא טיפול בבית אבות", מציינת לוי.
פתרון של הצלה אמיתית
המציאות, טוענת לוי, אחרת לגמרי. "פתרון של בית אבות לרוב משמש הצלה אמיתית לזקן ולבני המשפחה שלו. יש יתרונות ברורים לטיפול אישי אחד על אחד, אך קשה מאוד להחזיק זאת לאורך זמן, בטח לא אם מתלוות אליו התנהגויות מאתגרות אצל המטופל. חלק מהתסמינים ההתנהגותיים והפסיכולוגיים, כמו אגרסיה, חרדות, חוסר מנוחה, שוטטות, חוסר עכבות מיניות והזיות הופכים את המחלה לאחד מהמצבים המעיקים והקשים ביותר לבן המשפחה".
בבית אבות נטל הטיפול הפיזי והמנטלי מתחלק בין כולם. המטפלים ישנים בלילה, יכולים לקחת חופשות בקלות ויש להם סביבה תומכת ומאווררת של צוות שלם. בזמן הזה בני המשפחה יכולים להרוויח זמן איכות אמיתי. "הגריאטר ד"ר ששון מזרחי ז"ל לימד שהמחלה הקשה ביותר של הזקן היא לא סוכרת ולא לחץ דם, אלא בדידות נפשית ובדידות ממגע. הזקנים הם האהבה הגדולה של אנשי המקצוע בבתי האבות. עובדים סוציאליים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, רופאים, אחיות ומטפלים בוחרים בכל יום לעבוד עם זקנים", היא מבהירה.
"גם מריה כץ, מומחית למערכי דיור, ליווי והדרכת משפחות בנתיבי הזקנה, תמיד מחזקת אותי שכאשר מדובר במשפחה שלנו, ביקרים לנו מכל, זה מרגיש לא פעם כאילו כל החלטה שנקבל לא תהיה מספיק טובה והנטייה היא לדחות ולהתעכב איתה, כאילו שהיא תיעלם מעצמה". דיור סיעודי במקרים רבים הוא הפתרון הנחוץ והמיטיב למי שזקוק לו. לכן היא מציעה: "בואו נימנע משיפוטיות, הכללות וצביעת בתי האבות רק באור משחיר ומאיים, ובמקום זאת נאפשר גם דעות שונות ונהיה בחמלה ובאמפטיה".
אשכולות או לא להיות
"אשכולות אורנים" גדרה הוא בית אבות ותיק ומקצועי שפועל מאז שנת 1978. הוא החל את דרכו עם ביתנים לדיירים תשושים ושתי מחלקות סיעודיות, וברבות השנים עבר בנייה וצמיחה שזיכתה אותו בהערכה רבה מצד דייריו, בני משפחותיהם והגורמים המקצועיים המפנים אליו משפחות או מלווים אותו מהצד המקצועי.
היום מוביל בית האבות את שיטת האשכולות בישראל, המבוססת על המודל האמריקאיGreen House, ובוחנת מחדש את היחס לזקנה. היא שמה דגש על טיפוח מסוגלות, אוטונומיה ושייכות ומלמדת לזהות, להקשיב ולהתחשב בצרכים וברצונות האישיים של הדיירים.
המתחם החדש של "אשכולות אורנים" כולל שלושה בניינים ייעודיים, שתוכננו ונבנו בהתאם לרוח האשכולות וברמה מלונאית גבוהה. בבית יש אשכולות מוגנים לאנשים המתמודדים עם אלצהיימר או דמנציות אחרות, אשכולות תומכים סיעודיים, לדיירים המתניידים בכיסאות גלגלים, ואשכולות ותיקים לדיירים המוגדרים תשושי גוף. את המראה האחיד שמזכיר בית חולים מחליפים ה"אשכולות" — כל אחד מהם הוא מעין סביבה ביתית ונעימה עם סלון ומטבח משותפים, המלאים בחפצי בית, שמעודדים אוטונומיה, עצמאות ומסוגלות.
כל אשכול מאפשר פיזור של דיירים לפי מצבם ולפי תחומי העניין שלהם באווירה ביתית ולא "מוסדית".
הוויזואליה מתבטאת כבר בכניסה. בעוד שבבית אבות רגיל מקבל את פני הנכנסים דלפק אחות מחלקתי, ב"אשכולות אורנים" בולטים דווקא המזנון, הטלוויזיה, פינות הישיבה למשפחות וצילומי הדיירים והנכדים — שיחד יוצרים תחושה של בית. הדייר מגיע אמנם לתקופה ארוכה שיכולה להימשך שנים, אבל הוא אינו חולה ואינו צריך בית חולים. לפיכך מודגשת ההתייחסות אליו ולאישיותו, לתחביביו, לסיפור חייו ולכל צרכיו. מי שאוהב לשתות יין בשבת לא צריך להפסיק, ומי שרוצה להתעורר מאוחר יותר או לאכול רק כשהוא רעב יבחר לעצמו זמן משלו. כל מה שטוב בדיור מוגן, עם כל מה שחשוב במרכז רפואי גריאטרי.
לסיור ללא התחייבות, מירב:
054-7677723 , 08-8591056
לפרטים: https://www.neveoranim.co.il/
בשיתוף אשכולות אורנים
