"הדרך להצליח היא להכפיל את שיעור הכשלון", אמר תומס ווטסון-מיסד IBM. במאמר שפורסם לאחרונה ב-Nature Communication בחנו חוקרים את המנגנון המוחי שעומד בסיס הטענה בעזרת הקלטות מתאי עצב בבני אדם.
איזון בין חשש מסיכון להפסיד לבין דחף להשיג רווחים הוא מנגנון מרכזי בהישרדות, נוכח אי ודאות בכל בעלי החיים כולל באדם. הימנעות אמנם מפחיתה כישלונות, אבל גם את הסיכוי להצלחות. האיזון העדין הזה מופר במספר מצבים פסיכיאטרים ומתבטא ביתר-הימנעות כמו בהפרעות חרדה, פוסט טראומה ודכאון, או ביתר-לקיחת סיכונים כמו בהתמכרות ובמאניה. הפרת איזון יכולה להופיע גם בחיי היום יום תחת לחץ.
הקורונה לדוגמה חשפה אותנו למצב של אי-ודאות ביחס לסיכון בריאותי והראתה שאנשים שונים בתגובתם לסיכון. יש שכמעט התעלמו והמשיכו בחייהם תוך נקיטת אמצעי זהירות מינימליים ואחרים שהסתגרו בבתיהם גם אחרי שהסגר הוסר.
מה קובע את השונות הזו?
במהלך החיים אנו לומדים לעדכן את ההתנהגות שלנו לפי ההפסד שספגנו במצבים מסוימים לעומת הסיכוי שהיה לנו לרווח. לדוגמה, שליחת יד מהירה כדי להוריד קפה גולש מהאש עלולה להסתיים בכוויה מתפיסת ידית לוהטת. המוח שלנו אמור לקודד תוצאה אפשרית כזו כדי להימנע מפעולה דומה בעתיד (כלומר להעדיף גלישת הקפה ולא לסבול מכוויה).
המחקר המדובר הובל על ידי פרופ' תלמה הנדלר, פרופ' יצחק פריד, ד"ר תומר גזית וד"ר טל גונן, מאוניברסיטת תל-אביב, המרכז הרפואי איכילוב ואוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. החוקרים הקליטו פעילות של נוירונים בודדים בקליפת המוח הפרונטלי והטמפורלי של חולי אפילפסיה עמידים לטיפול, שעברו בדיקות טרום ניתוחיות עם אלקטרודות במוחם. החולים שיחקו משחק מחשב שבו היו צריכים להזיז במסך דמות מצוירת מוכרת מספיק בזריזות כדי שתתפוס שקל (רווח), בעודה חומקת מכדורי אש שנופלים עליה מכל עבר וכשפוגעים בה היא מפסידה שקל. כלומר, כדי לזכות בכסף הנבדק נאלץ להניע את הדמות באי-ודאות ביחס לסיכון שלה להיפגע מכדור ולהפסיד כסף.
המחקר מצא כי נוירונים באזור מסוים של המוח: בקורטקס הפרהפרונטלי הפנימי, הגיבו יותר לכישלון כשהדמות לא הצליחה לחמוק מהכדור והפסידה כסף, מאשר להצלחה בהשגת שקל במשחק. אולם, מה שהשפיע על מהלכם הבא, היה דווקא פעילות נוירונלית באזור עמוק שנקרא ההיפוקמפוס וקשור ללמידה.
נמצא שקידוד של כשלון בנוירונים באזור זה השפיע על התנהגות עתידית של הנבדק בסבב הבא ליותר הימנעות מתנועה במצבי סיכון גבוה (כלומר זהירות).
מחקר ייחודי זה מראה לראשונה כיצד המוח מושפע יותר מחוויה בעלת ערך שלילי של כשלון מאשר מחוויה בעלת ערך חיובי, וכיצד הדבר משפיע על התנהגות של הימנעות מסיכון. הבנת מנגנון זה, יכולה לכוון ולמקד טיפולים נוירו-פסיכיאטרים עתידיים במגוון רחב של הפרעות שבהן הימנעות יתר או חוסר הימנעות הופכים מנגנון הישרדותי להפרעה נפשית.
