לאחרונה כולם מדברים על זיקנה והזדקנות. בצדק. כולנו מזדקנים והגיע הזמן שנבין זאת. כשמדברים על הזדקנות מתכוונים לדברים רבים, אבל ראוי להדגיש כי המחקר המדעי והרפואה התקדמו מאוד בשנים האחרונות וההבנה שלנו את תהליך ההזדקנות הובילה למהפכות רבות ומשמעותיות.
בין המהפכות המשמעותיות ביותר חשוב לציין את הבנת המוח האנושי ותהליכי הזדקנותו.
שלושה תחומי מחקר מובילים את ההתקדמות המשמעותית בהבנת המוח המזדקן. תחומי מחקר אלה שינו את החשיבה המדעית והרפואית שהייתה קיימת עשרות בשנים.
תאי אב עצביים. בשנים האחרונות אנו עדים לתנופה משמעותית במחקר על תאי אב. מחקר זה הוביל לפענוח המנגנונים המכוונים התמיינות תאי אב לכיוון תאים בוגרים שונים כגון תאי שריר, תאי רשתית העין, תאי עצם ועוד. עידוד היווצרות תאי עצב שימש אתגר מורכב במשך שנים רבות. מחקרים שונים הדגימו את קיומם של תאי אב עצביים בתוך מערכת העצבים של האדם הבוגר, אולם התובנה המקובלת הייתה כי תאי אב אלה נעלמים עם הזיקנה. בשנים האחרונות הסתבר כי תאי אב אלה קיימים ומשמרים יכולת התמיינות גם בגיל מתקדם. המחקר כיום מתמקד בפענוח מנגנוני ההתמיינות של תאי אב באדם הזקן במטרה לכוונם להחליף תאי עצב שמתו כחלק מהמחלות הניווניות השכיחות – אלצהיימר, פרקינסון ועוד.
מחקרים אחרים הצליחו למיין תאי אב מחוץ למערכת העצבים לכוון תאי עצב. לאחרונה בוצעה בהצלחה השתלת תאים שנלקחו מעור של חולה פרקינסון, מוינו בהצלחה לתאי עצב מתאימים והושתלו באזור המתאים במוח של אותו החולה עם עדות לקליטתם ופעילותם התקינה בהפרשת החומרים הנחוצים. זו סנונית ראשונה במחקר רחב בעל השלכות עצומות לריפוי מחלות מוחיות ניווניות השכיחות בגיל הזיקנה.
נוירופלסטיות או המוח הגמיש. אחת המהפכות פורצות הדרך אשר שינו באופן משמעותי את התובנות על מבנה ותפקוד המוח היא תופעת הנוירופלסטיות. במשך שנים רבות התפיסה השלטת במדע הייתה כי המוח נבנה ומתפתח לאורך שנות חיינו הראשונות ולאחר שהגיע למבנהו הבוגר הוא אינו משתנה. משלב זה אנו מתחילים לאבד תאי עצב באופן איטי ומצטבר כחלק מתהליך הניוון הטבעי של ההזדקנות. הידע המחקרי תמך בכך שכאשר נגרם נזק למוח, כגון לאחר שבץ מוחי, דמם מוחי או חבלה למוח, לא ניתן לשחזר את פעילות האזור שנפגע ועל האדם ללמוד להפעיל פעולות שונות לפיצוי הפגיעה. תפיסה זו עמדה בבסיס תורות השיקום, הלמידה והפסיכולוגיה. אולם בשנים האחרונות מחקרים רבים הדגימו כי המוח משתנה כל הזמן כחלק מהנוירופלסטיות. גמישות זו של המוח סותרת לחלוטין את התפיסה הקודמת ומשמעותה היא היכולת של המוח להשתנות בכל רגע בהתאם לפעילות הנדרשת ממנו. כאשר אנו מקשיבים קשב רב, האזור האחראי לפענוח שפה גדל בנפחו ובפעילותו. כאשר אנו לומדים ומשננים האזור האחראי על זיכרון גדל בנפחו ובפעילותו. הפעלה חוזרת, אינטנסיבית וגוברת מובילה לכך שהאזור המופעל יגדל באופן קבוע. מחקרים הדגימו כי באנשים שלקו באוטם מוחי ניתן להחזיר את התפקוד שנפגע על ידי תרגול אינטנסיבי של המוח וגיוס אזורים שונים לביצוע התפקוד הפגוע. לדוגמאה, חולים שלקו בחולשה של יד בעקבות שבץ מוחי טופלו בעבר דרך שימוש ביד הבריאה לביצוע הפעולות שלא ניתן לבצע ביד הפגועה ולמעשה הפסיקו להשתמש ביד הפגועה מתוך תפיסה כי האובדן בלתי הפיך. אולם כיום אנו יודעים כי בשל הגמישות המוחית, ניתן להפעיל את היד הפגועה במאמצים רבים, חוזרים והולכים ועולים, ודווקא יש להגביל את השימוש ביד הבריאה כדי לעודד את הגמישות המוחית לחידוש הפעלת היד הפגועה. גמישות זו קיימת במוחו של כל אדם ואף נשמרת בגיל זיקנה ומאפשרת לנו לשמר יכולות חשיבה ואינטליגנציה גם כאשר מוחנו מתנוון ומאבד תאי עצב רבים כחלק מההזדקנות הטבעית. תאי העצב הנותרים מיטיבים לתפקד ולבצע את הפעולות הנדרשות דרך תופעת הגמישות המוחית. יכולתו של המוח להשתנות בהתאם לצרכים ולפעילויות שינו את תפיסתנו לגבי למידה, זיכרון, הפרעות התנהגות ומחלות ניווניות שונות והמהפכה בהבנת היכולת לטיפול ושיפור נמצאת בעיצומה.
ריפוי ומניעת דמנציה. דמנציה כולל מחלת אלצהיימר היא תסמונת חשוכת מרפא הגורמת לאובדן צלם אנוש פשוטו כמשמעו. הפגיעה המתקדמת במוח גורמת לאובדן תהליכי חשיבה ולשינוי האישיות וההתנהגות ולא פלא הוא כי סקרים הדגימו שרבים יעדיפו מוות על פני חיים עם דמנציה. למרות מחקר מאומץ ונרחב במשך שנים רבות לא נמצאה עד היום תרופה לדמנציה והעלייה בשכיחותה עם הגיל הובילה, עם הזדקנות האוכלוסייה, את הדמנציה לממדי מגיפה עולמית.
הכשלון המתמשך במציאת תרופה למחלה נעוץ ככל הנראה בתהליך התפתחות הדמנציה. מדובר במחלה ניוונית מוחית המתפתחת לאיטה ומתבטאת רק לאחר שנים ארוכות בהן התקדמה באופן סמוי בגופנו. היכולת לאבחן את המחלה בשלבים המוקדמים חיונית לצורך מחקרים והוכחת יעילות תרופות למחלה. אולם במשך שנים רבות התרופות הרבות שנחקרו נבדקו על אנשים שכבר סבלו מדמנציה מתקדמת ולא על אנשים בתחילת המחלה, מכיוון שלא הייתה ברשותנו היכולת לאבחון מוקדם.
יכולת זו נמצאה בשנים האחרונות ופותחה בשורה של מחקרים חדשניים ושימוש בטכניקות אבחון מוחי מתקדמות. כיום ניתן לאבחן חולים במחלת אלצהיימר כעשור ויותר טרם הופעת שינויים קוגניטיביים כלשהם. אבחון זה, שעדיין אינו בשימוש רפואי שגרתי, כולל הדמיות מוחיות מתקדמות ובדיקת ערכי סמנים ביולוגיים של המחלה במוח. בשל היכולת לאבחן את המחלה בראשיתה, ניתן לראשונה לחקור את היעילות וההשפעה של תרופות שונות על המחלה, מניעתה ואף ריפויה. אנו נמצאים כיום בפתחו של עידן חדש ביכולת למציאת רפואה לאחת המחלות הקשות המוכרות לאנושות.
לסיכום, בשנים האחרונות אנו עדים למהפכות משמעותיות במחקר ובהבנת המוח המזדקן. התובנות על המבנה ותפקוד המוח ויכולתו לשמור על פעילותו וגמישותו גם בגיל מופלג, היכולת להשתמש בתאי אב כדי לסייע לאובדן תאי עצב חיוניים במחלות שונות והיכולת לאבחן דמנציה בשלבים מוקדמים ולחקור תרופות אפשריות, כל אלה מבשרים עידן של תקווה לפריצות דרך ושיפור בריאותו של המוח האנושי.
ד"ר יורם מערבי, הוא מומחה לרפואה פנימית, גריאטריה ואנדוקרינולוגיה, המערך לשיקום וגריאטריה, המרכזים הרפואיים הדסה-האוניברסיטה העברית מנהל היחידה לשיקום בית, מחוז ירושלים, שירותי בריאות כללית
