מה עושים כאשר רוצים לבנות מבנה במשקל 75000 טון, וכבר בשלב התכנון מגלים כי מתחת למיקום המיועד יש ביצה טובענית, בעומק 10 מטרים שלא מאפשרת לבנות עליה מבנים כבדים? זה בדיוק מה שקרה בעת התכנון של בריכות המים במתקן ההתפלה שורק. הפתרון הטריוויאלי, הוא לקדוח לתוך הקרקע כלונסאות ולבנות עליהן את המבנה – אך מדובר בפתרון יקר שמשך הביצוע שלו ארוך מאוד.
כבר בשלב התכנון היה צורך ב"מהפך מחשבתי". ומהו? לגרום לביצה "לא לדעת" שיש מעליה מבנה על ידי שימור חלוקת העומסים הקיימת. לכן, תיכננו מרתף שמשקל האדמה הכבדה שהוצאה משטחו זהה למשקל המבנה המיועד. פתרון יצירתי ויעיל נוסף היה לבנות את קירות הבריכה שמעל המרתף בעזרת בטון איכותי בשיטת בטון טרום; כלומר, הבטון נבנה במפעל בצורה מבוקרת שאינה מושפעת מתנאי השטח ואופי העבודה ומורכב באתר.
"המהפך המחשבתי" בשלב התכנון אפשר לבנות את הפרויקט על פי המתכונת המקורית. הן מבחינת מיקום וגודל המבנה והן מבחינת לוחות הזמנים. השימוש בבטון האיכותי שהוכן מראש תרם ליציבות המבנה ולעמידות הבטון, כך שנחסך הצורך באיטום פנימי נוסף של הבריכה בעלות כמה מיליוני שקלים. במבחן התוצאה, התכנון ההנדסי המתקדם בשיטה הלא קונבנציונאלית הפך את המבנה ליציב ועמיד למשך שנים ארוכות. והביצה? עדיין לא יודעת שיש מעליה מבנה במשקל 75,000 טון.
