הסיפור מאחורי בניית מרכז הקונגרסים בחיפה, יכול ללמד אותנו על החשיבות של גמישות מחשבתית בהליך התכנון הקונסטרוקטיבי והיכולת לבצע שינויים מבלי לפגוע בתכנית המקורית. מראהו של המבנה שתוכנן היה ייחודי ומתקדם, אך כאשר הגיע שלב הביצוע, נכח היזם לדעת כי תכנון הבנייה אינו כלכלי עבורו. עלויות השלד, הבידוד והחיפוי שחשובות במבנים עם צרכים אקוסטיים ייחודיים, היו גבוהות במיוחד.
לכן, עלה הצורך בשינוי תכנון של שיטת הבנייה. כאשר עברנו על צרכי המבנה, ראינו כי ניתן להשתמש באלמנטים זולים יותר מאשר אלה שהיו בתכנון המקורי,כמובן מבלי לפגוע באיכות הביצוע. למשל, שימוש בלוחות בטרום לקירות ולתקרה הפנימית שבזכות הנקבוביות ומשקל החומר יכולות לספק בידוד תרמי ואקוסטי גבוה. כמו כן, חלוקת העומסים על שלד הפלדה תוכננה בצורה שאפשרה להשתמש בכמות קטנה יותר של פלדה – שכן הפלדה היא המדד העיקרי לעלות הבנייה.
בשורה התחתונה, שינוי התכנון חסך כ-2,300,000 מיליון דולר ביחס לתכנון המקורי. באותה עת, זו הייתה קונסטרוקציית הפלדה המורכבת ביותר שנעשתה אי פעם במדינה. שינוי התכנון של שיטת הבנייה לא גרע במאומה מהתכנית הארכיטקטונית המורכבת. ועד היום, זהו אחד ממבני הציבור המרשימים ביותר שיש בחיפה.
