כאשר יזם או מספר יזמים מבקשים להוציא יוזמה אל הפועל, התחושה המלווה אותם היא תחושת אופוריה, עשייה והתמקדות במה שחשוב. פגישות משרדיות עם עורכי דין, ניסוח הסכמים והסדרים ביניהם נראים להם כדבר פחות חשוב, ולרוב אף לא מוקדשת מחשבה לצרכים מהותיים אלו. היזמים רואים לנגד עיניהם הצלחה של המיזם ואת הצורך להשקיע במיזם במקום להעלות שאלות או נושאים שעשויים לעורר מחלוקות עתידיות ביניהם. יתרה מכך, כולם בטוחים שמקומו של כל אחד במיזם מובטח לעולמים וסכסוך או הליך משפטי ביניהם, לא זו בלבד שלא יהיו מנת חלקם, כולם יצהירו ויבטיחו, כי אפשרות שכזו כלל לא עומדת על הפרק.
אלא שלמרבה הצער החיים מלמדים שהחברים הטובים והקרובים ביותר רבים מריבות קשות ומרות, וכאשר מתעוררת מחלוקת, ההסכמות והפרגון שהיו בעבר נעלמים, ואת מקומם תופסים אינטרסים כספיים והצגה מעוותת ואינטרסנטית של המצב.
כל אחד מהיזמים המסוכסכים יטען כי הוא זה שבזכותו יצא המיזם אל הפועל, הוא זה שתרומתו הייתה מכרעת וכל אחד יטען, כי השני לא זו בלבד שלא תרם למיזם – הוא הזיק.
בחלק קטן מאוד מהמקרים מסתיימות מחלוקות שכאלו בפתרון מהיר. במרבית המקרים מתעורר סכסוך חריף בין הצדדים אשר הדרך לפתרונו עשויה להאריך שנים ולעלות לצדדים ממון רב. לצד זאת, החברה או המיזם נשוא הסכסוך, יכול כי יחדלו מלפעול או ייקלעו לקשיים – אך המריבה תמשיך.
כאשר סכסוך שכזה מגיע לבית המשפט, הפתרון שיוצע לרוב, אף מבלי ללמוד לעומק את העובדות, יהא הפניית הצדדים לבוררות או מתן אפשרות לצד אחד לרכוש את הצד האחר, זהו מנגנון ה BMBY אשר משמעותו Buy Me Buy You, לפיו צד אחד קונה את מניות הצד האחר. השאלה היא, האם פתרון ה BMBY הוא פתרון ראוי.
כבר עתה נציין, כי פתרון זה אינו מוכר בעולם, ודאי לא במתכונת המוכרת בישראל. זאת משום שללא מנגנון מתאים, פתרון זה מאפשר לצד החזק לעשוק את הצד החלש ולרכוש את מניותיו המשקפות שווי גבוה, במחיר נמוך מתוך אינטרס מתכונן להגיע לתוצאה כזו. בארה"ב מוכר המהלך בשם Squeeze Out שפירושו בתרגום חופשי, 'לחיצה החוצה'. זהו אחד מהטריקים הישנים (Old Dirty Tricks) של דיני החברות בארה"ב, ואף שאינו מכובד ואינו מקובל, הוא סולל את הדרך לאלץ בעל מניות סרבן, למכור את מניותיו. לרוב, סכסוך בין אנשי עסקים ראוי שייפתר מחוץ לכותלי בית המשפט, אנשי עסקים יודעים ויכולים לפתור סכסוכים בעצמם ועל פי רוב, אינם זקוקים לעזרה כלשהי. ככל שכן, אין המדובר בעזרה ברכישת או מכירת מניות אלא באינטרס עסקי של אחד הצדדים או בפעולה בלתי רציונאלית של מי מהם, ובכל פעם שכזו תיעשה באמצעות בית המשפט, בורר או בסיועם, יהא זה בלתי שוויוני ולרוב ישלים מהלך אינטרסנטי של Squeeze Out מצד בעלי מניות הרוב כלפי בעלי מניות המיעוט.
זאת, בעיקר משום שתמיד קיימת בעיית מידע בין הצדדים, לצד החלש חסר מידע רב המצוי בידי הצד החזק שעשוי לתכנן את המהלך וה-BMBY יהיה מבחינתו השלמת המהלך. בארה"ב מנגנון הבמבי, לא מוכר ולא מקובל, שם מוכר מנגנון המכונה Buy Sell Agreement שהוא הסכם מכר מניות שמצורף לתקנון החברה עם היווסדה וכלולות בו הצהרות אשר לא סביר שיינתנו על ידי מי מהצדדים בשלב הסכסוך. הצהרות המחייבות מסירת מידע מלא, הצהרות והתחייבויות ביחס לעתיד החברה וקשר עם מתחרים או גורמים נוספים. חשוב לציין שבישראל, כאשר כבר נעשה שימוש במנגנון הבמבי, כל שנעשה בין הצדדים הוא החלפת כסף וההסכם ביניהם כולל לרוב ויתור על טענות ולא הצהרות או מצגים חשובים. את מרבית הסכסוכים ניתן לפתור בהסכם מראש שיקבע מנגנון לאפשרויות רבות העתידות לבוא. חשוב לכן לבחון, האם פתרון הבמבי הוא ראוי. גם אם כן, פתרון הבמבי אמור להיות המוצא האחרון ולא הפתרון הראשון. שכן, לבית המשפט או לבורר סמכויות רחבות כגון: שינוי בתקנון, שכתוב תקנון חדש, מתן הוראה על רכישה של חלק ממניותיו של כל צד בידי החברה ביחד עם שינוי התקנון, אלו כולם מצויים לפי חוק החברות בסמכותו של הבורר ובסמכותו של בית המשפט ולמרות זאת באלו לא נעשה שימוש מספיק בישראל.
לצדדים ולבית המשפט יהיה קל יותר, אם יגיעו לבית המשפט כאשר הסכם רב מנגנונים והסדרים – או איסורים – מצוי בידיהם. במקרה שכזה, ייטה בית המשפט לכבד את ההסכם ככל הניתן או לפסוק לאורו. מכאן, חשיבותו.
עו"ד שלומי תורג'מן הוא בעליו של משרד ש. תורג'מן עורכי דין המתמחה במשפט מסחרי ובליטיגציה מסחרית.
