דורנט היא חב' ליסינג שהשקיעה לטענתה 5,000,000 בעיצוב אתר אינטרנט שעלה ב-2003 לרשת האינטרנט לאחר ארבע שנים של פיתוח האתר.
כשנודע לדורנט כי לאמפא קפיטול קאר ליס בע"מ יש אתר אינטרנט המהווה העתקה של אתר האינטרנט של התובעת, דורנט החליטה להגיש תביעה על הפרת זכות יוצרים נגד אמפא קפיטול. מדובר הן בהעתקה של מאפיינים ייחודיים לרבות העתקה של טעויות ושגיאות שנפלו באתר דורנט.
דורנט תבעה את אמפא קפיטול כל הפרת זכויות היוצרים שלה באתר וטוענת כי הנתבעת ביצעה העתקה של לפחות 15 דפים או חלקי דפים מתוך אתר התובעת ועתרה לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 בגין כל העתקה ובסה"כ 1,500,000 .
ת"א (פתח תקוה) 9864-07-08 דורנט 1991 בע"מ (בפירוק) נגד אמפא קפיטל קאר ליס בע"מ בפסק דין שניתן ביום 26/12/13 בבימ"ש השלום בפתח תקוה ע"י כבוד השופט נחום שטרנליכט, בית המשפט קבע כי קיימת העתקה בשלושה עמודים מאתר הנתבעת. עו"ד אורלי ספיר סחייק סוקרת את תחום ההגנה על זכויות יוצרים ומנתחת את פסק הדין.
בפסק הדין נקבע כי תוכנו של אתר אינטרנט הוא "יצירה" מסוג "יצירה ספרותית" אשר מוגנת בחוק זכויות יוצרים.
תוכנו של אתר אינטרנט נכנס תחת החלופה של יצירה המבוטאת בכתב והן תחת החלופה של תוכנת מחשב.
על מנת לבסס הגנה על זכויות יוצרים של יצירה לרבות אתר אינטרנט, על התובעת לעמוד בדרישת המקוריות שהיא דרישת סף להגנה על זכויות יוצרים וקיומה נבחן עפ"י שלושה מבחני משנה: מבחן ההשקעה, מבחן היצירתיות ומבחן המקור בהמשך ל- ע"א 7996/11 סייפקום נ' רביב.
מבחן ההשקעה מחייב להוכיח שהיוצר השקיע עמל מסוים ביצירה כדי לזכות בזכות לפירותיה (קרי: תמלוגים, רווחים וכד').
במסגרת מבחן היצירתיות, כשהרציונל של מטרת דיני זכויות היוצרים היא להעשיר את עולם היצירה ואת מגוון הביטויים הזמין לציבור, יש לעמוד על אופייה של ההשקעה במנותק מהכמות שלה כדי להראות כי היא תורמת למטרה זו.
דרישת המקוריות היא דרישת סף, אלא שדרישה זו על מבחני המשנה שלה פורשה בהרחבה כך שכל שיש להוכיח היא דרישה מינימלית של השקעה ויצירתיות וזאת בכפוף לעמידה במבחן המקור.
עוד נקבע כי אין צורך שהיצירה תהיה חדשנית ביחס ליצירות קיימות באותו תחום.
בימ"ש הגיע למסקנה כי מדובר באתר אינטרנט המכיל פרטים רבים: תמונות, הנחיות למשתמש, מנועי חיפוש וכו'. קיומם של כל אלו עונה בוודאי על מבחן ההשקעה כאשר ברור כי לצורך פיתוחו של אתר אינטרנט מורכב שכזה יש צורך בהשקעה אינטלקטואלית וכלכלית של ממש.
לטענת הנתבעת אתר האינטרנט של דורנט לא יהנה מההגנה של זכויות יוצרים מאחר והוא עושה שימוש בביטויים השגורים בכל אתר אינטרנט עסקי ובפרט באתרי אינטרנט בענף הליסינג והשכרת הרכב (קטגוריה אליה משתייכים שני הצדדים).
בית המשפט עושה לצורך כך אבחנה בין חלקי האתר השונים באופן שיש חלקים באתר שלא מתקיים לגביהם מבחן המקוריות, עקב שימוש בפרטים שאינם נחשבים ליצירה מקורית ויש חלקים באתר דורנט שהם ייחודיים.
ברם דין טענה זו של הנתבעת להידחות ביחס לחלקים באתר התובעת שבהם ישנו ניסוח ייחודי וסידור ייחודי של הפרטים השונים.
אך ממילא בימ"ש לא קיבל את התביעה בגין הפרת זכות יוצרים ביחס לאותם חלקים באתר האינטרנט שאין בהם ייחודיות דבר שמנע את הוכחת קיומה של העתקה.
הטעם הפונקציונלי
הנתבעת טענה כי אתר התובעת לא יהנה מהגנה על זכויות יוצרים גם מהטעם הפונקציונלי.
לטענתה אתרי התובעת והנתבעת הם אתרים בתחום הליסינג והשכרת הרכב וככאלו הם דומים אחד למשנהו שכן אין דרכים מגוונות להציג את המידע והפרטים המפורסמים שם.
בימ"ש דחה את הטענה בהסתמכו על פס"ד סייפקום בע"מ נ' עופר רביב שפורסם ב- 18/11/13 שדן במבחן הבחירה. בהתאם למבחן הבחירה יש להתחקות אחר הפונקציה או התכלית שלשמה מיועדת היצירה ולבחון האם צורת ההצגה של אותה תכלית – הביטוי – לוותה בבחירה של היוצר מבין כמה אפשרויות היכולות להגשים את אותה תכלית.
השופט דנציגר קבע כי כאשר קיימות מספר אפשרויות לביטוי של רעיון מסוים, אף אם מספר זה מצומצם ביותר, בשים לב למבחן הבחירה קיימת ליוצר בחירה בין אותן אפשרויות ביטוי ולכן אין מקום לשלול הגנה על זכות יוצרים לביטוי שנבחר.
רק כשקיימת אפשרות אחרת ויחידה לבטא רעיון מסוים וכשאין זכות בחירה אין מקום לתת הגנה לדרך ביטוי יחידה זו.
באותו אופן בימ"ש ממשיך ומנתח כי כאשר מדובר באתר אינטרנט המכיל פרטים רבים: אפשרויות עימוד שונות, תמונות, מנועי חיפוש, שדות בחירה שונים ועוד, הרי שנראה שהתובעת עמדה בתנאי מבחן הבחירה.
אתרי אינטרנט הגם שהם מפרסמים דברים דומים ונוגעים בעולם תוכן דומה, יכולים להיות מוצגים בדרכים שונות בתכלית.
התובעת עמדה בתנאי מבחן הבחירה ובחרה להציג את האתר באופן שהציגה.
בימ"ש ממשיך וקובע כי בפני הנתבעת היו פתוחות דרכים רבות אחרות להציג את אתר האינטרנט שלה וזאת מבלי לחקות את אופן הצגת הדברים באתר התובעת.
היקף העתקה
לצורך בחינת השאלה אם העתקה שביצעה הנתבעת מהווה העתקה של חלק ניכר מאתר התובעת תהיה בחינה מהותית ולא בחינה כמותית.
אין להסתפק בבדיקה מדוקדקת של כל פרט בקטעים המושווים ושל השימוש שנעשה בו אלא יש לבחון את הקטעים מתוך ראייה כוללת.
בנוסף, הואיל וההגנה על היצירה המוגנת בכללותה מושתתת על יסודות מקוריים המרכיבים אותה יש לבחון אם העתקה גזלה דבר מיסודות אלה.
ולכן הפגיעה בזכות היוצרים תיבחן עפ"י התשובה לשאלה אם המוטיבים שהועתקו מהיצירה המוגנת (היצירה הנהנית מהגנת זכות היוצרים) בין בצורה ישירה ובין במרומז כוללים יסודות שיש בהם כשלעצמם מידה של מקוריות.
לנוכח השוואת אתרי האינטרנט של הצדדים נוכח בית המשפט כי יש העתקה של חלק ניכר מתוך החלקים האיכותיים והיצירתיים באתר התובעת.
בימ"ש הגיע למסקנה כי מדובר בהעתקה של אותם חלקים שאינם בהכרח נחלתם של אתרי אינטרנט אחרים בתחום הליסינג, אלא חלקים ייחודיים לאתר התובעת, חלקים אלו שיש בהם מידה של מקוריות ואשר את תוכנם ניתן להציג גם בדרכים אחרות. לפיכך, הגיע בימ"ש לקביעה כי במקרה זה הועתק חלק ניכר מאתר התובעת.
התנאים הנדרשים להוכחת העתקה
על מנת להוכיח העתקה יש צורך להוכיח את התנאים הבאים:
1. יש להוכיח שהנתבע העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירת התובע כאשר לא הכמות
היא הקובעת אלא האיכות.
2. ניתן להסיק העתקה כאשר לנתבע הייתה גישה ליצירת התובע וכאשר הדמיון בין היצירות הוא במידה כזו אשר לא סביר להניח כי היא יד המקרה.
3. יש חשיבות להצטברות נקודות דמיון. ככל שהן רבות יותר גובר החשש כי מדובר
בהעתקה.
4. השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק על מנת לקבוע כי מדובר בהעתקה של חלק
ממשי ומהותי היא שאלה של עובדה ושל דרגה. התשובה לא תינתן על סמך השוואה מכנית של מס' מילים או שורות ביצירות הנדונות אלא לפי התרשמות של השופט
מהיצירות בכללותן.
כשברקע עומד גם מבחן השכל הישר הכוונה להצטברות נתונים בפני בית משפט על מכלולם וכשמדובר ביצירה גם מראה עיניים הוא פרמטר משמעותי.
בימ"ש הגיע לפי מבחנים אלה למסקנה כי מדובר בהעתקה.
גובה הפיצוי
התובעת עתרה לפיצוי סטוטורי בסך 100,000 ללא הוכחת נזק (סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים). על אף שדובר בשלוש הפרות בימ"ש ראה בכולן כמסכת עובדתית אחת מאחר ומדובר באתר אינטרנט אחד שמהווה יצירת אחת. ההעתקה עצמה בוצעה פעם אחת ועל כן אין לראות באמור שלוש העתקות נפרדות שמקיימות של אחת מהן זכות לפיצוי סטוטורי נפרד, אלא יש לראות בהן הפרה אחת המזכה בפיצוי סטוטורי אחד.
מאחר ומדובר בהפרה משמעותית, כאשר הוכח לבימ"ש כי חלקים מרכזיים וחשובים של אתר התובעת הועתקו, ההפרה בוצעה במשך שישה חודשים ולכן לא מדובר בהפרה ארוכת טווח.
התובעת לא הצביעה על נזק ממשי כלשהו שנגרם לה כתוצאה מההעתקה ולא הובאה ראיה כלשהי ביחס להיקף הרווח שהפיקה הנתבעת מההעתקה.
במצב דברים זה העמיד בימ"ש את הפיצוי על סך 50,000 נכון למועד הגשת התביעה ב- 22.7.08 כך שיתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.
משנתקבלה הטענה ביחס להפרת זכות יוצרים, בימ"ש לא דן בפיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט וזאת על מנת שלא להיקלע למצב של כפל פיצוי.
עו"ד אורלי ספיר סחייק מתמחה בדיני קניין רוחני, זכויות יוצרים, דיני אינטרנט, רישום סימני מסחר וכד'.
