בשלושת החודשים האחרונים מצויים ילדים ובני נוער רבים, יחד עם הוריהם ומערכות החינוך, בטלטלה משמעותית. חלקם משתייכים למעגלי הפגיעה והטראומה הראשוניים, חלקם מפונים מביתם, ורובם משתייכים למעגלים הרחבים והמרוחקים יותר של המציאות החדשה, אך מושפעים ממנה עד מאוד, אף שלא תמיד הביטויים הם מיידיים או ניכרים. נשות ואנשי החינוך המסורים במסגרות החינוך הבלתי פורמלי מהווים אוזן קשבת וכתובת באמצעותה יוכלו לפרוק את אשר על ליבם, ולקבל מענה ההולם את צרכיהם המשתנים.
גורם חשוב הלוקח חלק למען מטרה נעלה זו הוא מועצת ארגוני הילדים והנוער, ארגון גג המאגד תחתיו בין היתר מערך ייעוץ רגשי ובו שורה של פסיכולוגים ועו"סים, אנשי טיפול מנוסים, שאמונים על מתן ייעוץ והכשרה לאנשי הצוות וצעירים בדר"כ בשנות העשרים לחייהם, בארגוני הנוער שונים הפועלים ברחבי הארץ.
לארגן את עולם הרגש
מתקפת הפתע של החמאס ואירועי השבת השחורה הובילו את מועצת ארגוני הילדים והנוער, בדגש על מערך הייעוץ הרגשי הפועל בתוכה, להסב את תוכניותיהם למתכונת חירום.
מאיה אשכנזי, פסיכולוגית קלינית ואשת חינוך, המנהלת את מערך הייעוץ הרגשי במועצה, מתארת את היערכות המערך מול מציאות חדשה ומאתגרת במיוחד.
"מרגע היוודע גודל האירוע הגברנו משמעותית את היקף הפעילות. צופפנו את מפגשי החשיבה הקבוצתיים, עסקנו באיסוף כמות גדולה של מידע בתחומי הטראומה וערכנו המשגה מחודשת של הגדרות מקצועיות, כך שיהיו נגישות ומובנות. הכל מתוך ניסיון לתווך את הידע בצורה הטובה ביותר לאנשי הצוות ולהעניק להם כלים נגישים וישימים לשיח עם החניכים. אמנם עברו יותר משלושה חודשים מאז פרוץ המלחמה, אבל צריך לזכור שאנחנו עדיין בתוך האירוע, מה שמצריך מאיתנו להמשיך ולקדם חשיבה מעמיקה תוך כדי תנועה".
מהו תפקיד המערך במועצה בימים אלה?
"המטרה שלנו היא לקחת חומרים רגשיים שונים המפוזרים לכל עבר ולארגן אותם מחדש, כך שניתן יהיה לחשוב ולדבר אותם. אנשי הצוות הצעירים עושים עבודה מדהימה, ובאותה נשימה הם זקוקים להמשגה מדוייקת יותר ולכלים פרקטיים, שיוכלו לסייע להם לסייע לחניכים שלהם.
"לדוגמה, נלמד אותם הבחנה ברורה בין 'פחד' כאשר נמצאים באזורים עתירי הפגזות ל'חרדה' של מי שלא נמצא 'בקו האש' אך חושש מאפשרות שזה יקרה בהמשך. צורת ההתייחסות הרגשית והאופרטיבית צריכה להיות שונה. לא ייתכן שנלמד אדם תחת הפגזה לעשות מיינדפולנס, שעה שהוא צריך לרוץ לממ"ד, כי האיום הוא ממשי וכך צריך להתייחס אליו. מנגד, נעודד אדם חרד שלא נמצא בסכנה מיידית, להעביר את תשומת הלב לכאן ועכשיו ולחלקים במציאות שעליהם יש לו השפעה, על מנת לעזור לו לחזור למצב של רגיעה. כאן אנחנו נכנסים לתמונה, כדי לייצר שפה מארגנת אחידה ופשוטה, באמצעותה ניתן יהיה לספק עבור החניך או החניכה את המענה ההולם עבורו".
עד כמה זה מאתגר?
"אנחנו רואים בתפקיד שלנו זכות גדולה. אחד הדברים שהכי מאפיינים את החוויה הרגשית הכוללת מאז המתקפה, היא חוויה קשה של חוסר אונים, ומתוך המקום הזה, לתפקיד שלנו יש חשיבות רבה. אמנם מדיניות החוץ או הפנים לא נמצאת בידיים שלנו, אבל היכולת לעזור לארגן את עולם הרגש, ליצור מסלולים מובנים לחשיבה ופעולה בתוך הכאוס, ודרכם לטפח גם תקווה, זה כן נמצא בידיים שלנו. במובן מסוים, זה התפקיד שלנו תמיד וכרגע זוהי הדרך שלנו כאנשי טיפול וייעוץ לקחת חלק במאמץ המלחמתי".
עד כמה מושפעים בני הנוער נוכח האירועים?
"אנחנו עוד לא יודעים, כיוון שאנחנו בתוך האירוע, וצריכים לפעול מתוך נקודת הנחה שישארו כאבים וצלקות. ברור לנו שהתפקיד של ארגוני הנוער הולך להיות מאוד משמעותי, שכן מישהו יצטרך להוביל את בני הנוער לעבר תפיסה ועשייה חברתית שישפיעו על היכולת להתמודד עם הכאב. אני מאמינה שאחד הדברים המרפאים בחייו של אדם היא ההבנה שהוא חלק ממארג חיים ומקהילה ושדווקא מתוך הטראומה שכולנו חווים, ניתן להוביל תהליך של צמיחה מחדש".
נשות ואנשי הצוות הצעירים הם מענה טיפולי מספק?
"באופן טבעי הרבה פעמים חניכים וחניכות מרגישים יותר בנוח לפנות לאנשי הצוות הצעירים בחינוך הבלתי פורמלי. הם אמנם חלק 'מעולם המבוגרים', אבל הרבה יותר קל להם להזדהות איתם. הם לא חלק מהממסד או המערכת המשפחתית, מה שהופך אותם לדמויות רצויות יותר, במיוחד בעיתות משבר. זה לא מחליף טיפול פסיכולוגי של ממש עבור מי שזקוק לו, אבל זה יכול בהחלט לתת מענה מצוין במקרים רבים, מתוך הקשר האכפתי והשותפות האמיתית שמתקיימים שם.
"בעתיד נרצה לראות מערך ייעוץ רגשי מקיף, מקצועי מאוד ונוכח הרבה יותר, בכל מסגרות החינוך הבלתי פורמאלי. אנחנו כבר מבינים היום שהרבה מהחומרים הרגשיים והתהליכים ההתפתחותיים המשמעותיים בגיל ההתבגרות מעובדים דווקא במסגרות האלו, ואנחנו רוצים להגיע למצב שכל איש ואשת צוות צעירים מכירים אותנו ויודעים לפנות אלינו להתייעצות בעת הצורך. רק תדמיין את זה, הנער או הנערה מקבלים את המענה ממי שאיתו הם רוצים לדבר ולחלוק את הרגשות שלהם, והאדם הזה יודע שיש לו גב, שהוא לא לבד בחשיבה ובהחזקה של מצבים מורכבים וכואבים, והכל כמובן בסודיות מלאה, כנהוג במקצוע. הוא או היא גם יודעים לזהות טוב יותר מצבי מצוקה אצל חניכות וחניכים שלהם, כי הם ישבו בהכשרות ובשיחות שניהלנו, והם יודעים למה לשים לב ואיך לפנות ולברר".
צומת קריטי בגיבוש הזהות החברתית
אשכנזי מבקשת להניח את האצבע על ההתמודדות היומיומית בקרב בני נוער וצעירים עם הימים המורכבים שעוברים על כולנו, תוך שהיא מציירת תמונת מצב הרואה אפשרות דווקא לנצל את המשבר על מנת לצמוח ממנו.
"כולנו מצויים כרגע בתחושת אי ודאות. אנחנו מחזיקים בתוכנו באופנים שונים את הטראומה שטלטלה את החברה הישראלית בצורה אולי הקשה ביותר מאז ומעולם. דווקא מתוך הכאב והצער העמוק, אפשר להוביל ללקיחת אחריות מצד אנשים על עצמם ועל הסביבה שלהם. בהקשר הזה יש לחינוך הבלתי פורמלי, תפקיד משמעותי בפיתוח נקודת מבט הרואה אותנו ואת 'האחר' כחלק ממארג חיים משותף ובקידום התנהגות פרו-חברתית".
מדוע לדעתך יש לחינוך הבלתי פורמאלי תפקיד כל כך מרכזי בתהליך הזה?
"עבור הרבה מאוד ישראלים לאורך הדורות החינוך הבלתי פורמלי היווה צומת דרכים קריטי בגיבוש הזהות האישית, תחושת המסוגלות, המערך הערכי, תחושת השייכות לחברה ובירור התפקיד שלהם בתוכה. בימים אלו, זה כנראה חשוב יותר מתמיד".
"כמובילי החינוך הבלתי פורמלי בישראל, אנו רואים בעיבוי ובהגדלת המענה הרגשי לבני הנוער משימה לאומית של ממש", מסכם שלומי קסטרו, מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער. "מערך הייעוץ הרגשי הוקם לפני מספר שנים במטרה לחזק ולהרחיב בקרב ארגוני הנוער את היכולת לתת מענה מקצועי. בימים אלו כשהצורך מתחזק, אנו מרגישים עד כמה משימה זו, שעדיין צריכה חיזוק, מסייעת הן בהתמודדות עם הטראומה הנוכחית והן במניעה של טראומות עתידיות. המענה הרגשי השוטף נצרך כדי לגדל בני נוער בעלי חוסן נפשי המסוגלים לתרום לעצמם ולחברה ובעלי יכולת לצלוח אתגרים ואירועים שונים שעומדים לפתחם, ולצערנו שכיחים מאוד במדינה שלנו. אנו רואים את מדינת ישראל ואת ארגוני החינוך הבלתי פורמלי הפועלים בתוכה כעומדים בראש החץ בנושא זה וככאלו שיכולים להוות מודל לחיקוי למדינות אחרות ולבני נוער ברחבי העולם".
בשיתוף מועצת ארגוני הילדים והנוער
לאתר >>> מועצת ארגוני הילדים והנוער
