אירועי השבעה באוקטובר השפיעו על כל חלקי החברה הישראלית בצורה רוחבית וטראומתית. גם התלמידים במערכת החינוך, שבחלקם עוד לא התאוששו מהטראומה והשינויים התכופים בימי הקורונה, נאלצו להתמודד עם מציאות חדשה וקשה כמוה המדינה לא ידעה מעולם.
כמו בכל סיטואציה כדוגמתה לא הייתה בעבר – גם כאן למערכת לא היה ספר הוראות ברור שניתן להוציא מהמגירה ולתפעל בצורה מידית, ומערכת החינוך נאלצה להמציא ולכתוב אותו תוך כדי תנועה.
"אירועי טרור לא הוטמעו בתוכנית הלימודים"
כבר בשמונה באוקטובר, יממה לאחר הטבח הנוראי ופרוץ מלחמת "חרבות ברזל", יצא צוות המחקר והפיתוח של רשת החינוך "עתיד" בראשות לירון צימרמן למחקר מקיף בעקבות אירועי טרור וטראומה ברחבי העולם, תוך ניתוח דרכי התמודדות שונות של מערכות החינוך עם אותם אירועים.
כך לדוגמה נבדקו "אסון התאומים" בארצות-הברית מצד אחד, ומהצד השני אסון הצונאמי ביפן, זאת לצד אירועים לוקאליים יותר כמו מקרי רצח בתוך בתי ספר ברחבי העולם.
הנחת המוצא הייתה אחת: מערכת חינוך חייבת להתמודד עם ההשלכות הקשות של חשיפת ילדים לאירועי אלימות, מלחמה וטרור, והשפעתם על חייהם בממדים שונים ובעוצמה שונה.
ככל שמובילי החינוך ברשת החינוך "עתיד" התעמקו בחומרים ובמקרי הבוחן, הם גילו כי ילדים שחוו באופן אישי פיגוע טרור המוני מראים לעיתים קרובות ירידה מתמשכת ומשמעותית בהישגים לימודיים, בתחושת הרווחה בבתי ספר ובאיכות החיים הכללית. ההשלכות ההרסניות של אירועי טרור על החיים ניכרות גם בקרב הילדים שלא היו מעורבים באירוע באופן ישיר. אנשים שאינם מעורבים באופן פיזי באירוע האלימות, אך חשים קשר עמוק למה שקורה בעקבות קרבתם אל הנפגעים, טיפול בהם או חשיפה אל האלימות הטמונה באירועים מסוג זה נתפסים כ"קורבנות המשניים".
עובדה נוספת שעלתה במחקר היא שאירועי טרור לא הוטמעו בתוך תוכנית הלימודים ולמעשה לא השפיעו עליה כלל. "עובדה זו, לאחר זמן מהאירוע, גורמת לכך שהוא נשכח מלב, הופך לטקס זיכרון במקרה הטוב או שהזיכרון הופך למשהו הופכי במקרה הרע", אומר רו"ח יוסי ממו, מנכ"ל רשת החינוך עתיד. "דוגמה לזה אפשר לראות היום אצל הסטודנטים בקמפוסים באמריקה שלא מבינים מה זה ארגון טרור ולא יודעים, או שכחו, את אסון התאומים שקרה כאשר הם היו תינוקות".
במלחמה הנוכחית אותם "קורבנות משניים" הם למעשה הילדים במערכת החינוך, כמעט בכל רחבי הארץ. וכדי להבין את משמעות הנזק לא צריך להתרחק למדינות אחרות - מחקר שנערך בארץ בתקופת האינתיפאדה השנייה הראה כי ידיעה על פיגוע טרור באזור מגורים של התלמידים השפיעה על תוצאותיהם בבחינות שנערכו כמה ימים לאחר האירוע או פגעה בסיכוייהם לעבור את המבחן בהצלחה. נמצא גם כי השפעה זו חזקה במיוחד כאשר מדובר באירוע רב נפגעים. ואם זה המצב בפיגוע – רק תארו לעצמכם מה המצב במלחמה הנוכחית.
האחריות להכיל ולתת מענה לתלמידים
"במהלך תהליך המחקר התבוננו גם על פרקטיקות שנעשו והוכחו כנכונות וטובות, וגם על כאלו שלא נעשו והתבררו בדיעבד כטעות", מספר ממו. "כרשת חינוך לקחנו את הדברים הטובים ואנחנו עובדים על יישומם. למדנו את מה שלא נעשה ובחרנו להתמודד אחרת, מתוך אמונה שזהו החידוש שנרצה לקדם בתקופה זאת".
המטרה הראשונה היא "לראות" את הצוות החינוכי המוביל ברשת החינוך "עתיד", את המורים ואת עובדי המנהלה, ולא רק את התלמידים. "כל מערכות החינוך שעוברות אירוע טראומטי ברמה מקומית או לאומית מפנות את מלוא המשאבים שלהן כלפי התלמידים", אומרת ד"ר יוליה ארגמן, ראש מנהל חינוך ברשת החינוך "עתיד". "על הצוות החינוכי מוטלת האחריות להכיל ולתת מענה לתלמידים, אך הם אינם מקבלים מערכת תמיכה וטיפול שתיתן להם את המענה הנדרש כדי שיוכלו לתמוך. העדר המענים מובילים לעייפות הצוות החינוכי, ואף בחינת אפשרות של עזיבת מערכת החינוך עם משקעים כבדים וחוסר אונים שעלולים להוביל לתסמינים של פוסט טראומה". כדי להתמודד אחרת פיתח צוות המחקר והפיתוח בעתיד שני תהליכים מרכזיים העונים על הממצאים האלה. הראשון, הוא תהליך פיתוח הצוות החינוכי הבית ספרי כקהילת משמעות בעלת חוסן, זיקה ואתוס שמקבלת משאבים גם מבחוץ וגם מבפנים. השני, פיתוח תוכניות לימודים העוסקות באירועי צו השעה מתוך חיבור לאקטואליה. נושאים כגון הגאופוליטיקה של רצועת עזה, ההיסטוריה של הרצועה, היבטים מודיעיניים ועוד.
בד בבד צוותי המחקר והפיתוח יצאו לבתי הספר לביצוע אבחון והערכת מצב בחדרי המורים ברשת. מטרת האבחון היא ליצור תוכנית התערבות נקודתית בהלימה למצבו של הצוות וחלוקתו לשלוש קבוצות: המדאיגים, הלא מדאיגים והסבירים. אחת הפעולות בימים אלה היא סדנת "כמה טוב שבאת הביתה" לעובדי החינוך ששירתו במילואים, המיועדת הן למנהלים והן למילואימניקים ולבני.בנות זוגם.
בשיתוף רשת החינוך עתיד
לאתר >>> רשת החינוך עתיד
