המשפט הראשון שמקדם את פני הגולשים באתר אנוש, העמותה הישראלית לבריאות הנפש, הוא "בריאות הנפש זה הסיפור של כולנו". כבר 45 שנים שהעמותה מעניקה שירותי מניעה, טיפול ושיקום פורצי דרך לכלל האוכלוסייה, על פי תפיסה מקצועית מכוונת טראומה והחלמה, תוך גמישות והתאמה למגמות ולשינויים בארץ ובעולם. בשנים האחרונות נמצא תחום המניעה והטיפול בצעירים בלב העשייה של אנוש, מתוך הבנה כי פנייה לעזרה בשלב מוקדם וטיפול בהתמודדות ובקושי יכולים למנוע החמרה בעתיד.
"מעטים בני הנוער שמגיעים בשלבים מוקדמים של משבר", אומרת נעה כהנא-בוסקילה, מנהלת תחום נוער וצעירים בעמותת אנוש. "אנחנו רוצים להגיע לכל מקום בו הם שוהים, להעניק להם רצף של אפשרויות טיפול ומענים מקצועיים, שלכל הפחות עוצרים החמרת מצבים קיימים, מפתחים חוסן, ובמקרים מסוימים מונעים התהוות אבחנתית של הפרעה נפשית".
כהנא-בוסקילה מבהירה כי "כל בני הנוער מתמודדים עם אתגרים, החל מביטחון עצמי, דרך אהבות ראשונות ועד גיוס לצבא, אבל יש גם משברים משמעותיים יותר שמצריכים מסגרות טיפוליות כמו הלנת חירום או בית מאזן. לנו, בעמותת אנוש, יש אפשרות לתת להם כלים להתמודדות ופתרונות לכל סוגי האתגרים. לכן אנחנו מדברים על כך כעל רצף, ואנחנו יודעים לפגוש את בני הנוער בכל נקודה על הרצף הזה".
לנטרל סטיגמות במסגרות החינוכיות
מילת המפתח של כהנא-בוסקילה היא מניעה. לדבריה, בכל העולם, ובמיוחד בישראל בימים אלו, אנחנו במשבר של ביקוש גובר לטיפול נפשי מול היצע אנשי המקצוע. "לכן", היא אומרת, "ככל שנאתר בעיות בשלבים מוקדמים, נוכל לתת מענה ממוקד וקצר מועד בגיל צעיר, ולא לעסוק רק בכיבוי שריפות בגיל מבוגר".
עדיין יש סטיגמות בפנייה לעזרה נפשית?
"בני הנוער עדיין משתמשים במילה 'משוגע' כדי לקלל, ועדיין שואלים 'למה אני צריך טיפול, מה אני משוגע?', אבל אני רואה ירידה במדד הסטיגמה. אנחנו פועלים כדי להפחית את הסטיגמה ועושים זאת באמצעות נוכחות ברשתות החברתיות וגם מדברים על הנושא בבתי הספר".
לפי כהנא-בוסקילה, את הסטיגמות צריך לנטרל לא רק אצל הצעירים, אלא גם בקרב המורים והצוותים החינוכיים. "במפגש במסגרת בית-ספרית, בני הנוער העלו קשיים עימם הם מתמודדים. דווקא אחת המורות שאלה 'מה, קצת קשה אז הולכים לטיפול?'. כן, זה בדיוק מה שאנחנו אומרים בעמותת אנוש – מותר לבקש עזרה בכל שלב שבו לא מסוגלים לעמוד לבד מול האתגר. יש בני נוער שמבקשים כלים לעזרה עצמית באתגרים עתידיים, וגם את זה אנחנו עושים".
כדי להפוך את המילים הללו למציאות, ייבאה אנוש תכנית חדשנית וייחודית מאוסטרליה שנקראת הדספייס, והיא מתמקדת בקידום בריאות נפשית בגילאי 12-25, משום שכ-75% מהמחלות הנפשיות מתפתחות בגילים הללו. בישראל פועלים מרכזי הדספייס בתל אביב, בירושלים ובבת ים, ולצידם מרכז מקוון לצעירים המציע שירות לבני נוער וצעירים מכל רחבי הארץ. "במרכז נערכת פגישת אבחון והערכה", מספרת כהנא-בוסקילה, "ואנו בונים תוכנית מותאמת אישית הכוללת מענה רגשי אישי או קבוצתי, הדרכת הורים, חונכות, טיפול ממוקד של 15 מפגשים, לא חסרים לנו כלים בארגז".
מה תפקידם של אנשי החינוך בנושא?
"אנשי החינוך הם משאב חשוב בדרך לבריאות הנפשית של בני הנוער. יש מורים שחושבים שהילד השקט הוא סתם ביישן, ולכן הם אינם מאתגרים אותו, אבל אולי אנחנו מפספסים כאן התפתחות של חרדה חברתית? במקרה כזה צריך לייצר חשיפה מסוימת כדי לא לתת תוקף גדול יותר לחרדה. בני נוער נוהגים להסתיר את הבעיה הנפשית שלהם שנים ארוכות והם מטפלים בכך רק בגיל מבוגר יותר, כשכבר מתרחשת פגיעה בפרנסה או ביחסים האישיים. אם נטפל בזה כבר בגיל צעיר, אפשר למנוע את זה, אבל הצוות החינוכי צריך להיות מודע לכך ולתווך זאת באופן נכון להורים".
מתוך אותה תפיסה שלפיה המורים הם חלק בלתי נפרד מההתפתחות הנפשית של בני הנוער, אנוש משקיעה רבות בהדספייס אקדמי - סדנאות והכשרות המנגישות לצוותים החינוכיים כלים להבנת אותם אתגרים. לדברי כהנא-בוסקילה, הפעילות הזו מקטינה שחיקה בקרב המורים. "ממש כמו שיש קורס עזרה ראשונה, ערכנו גם קורס עזרה ראשונה בבריאות הנפש", היא אומרת, "הצוות החינוכי מקבל כלים תומכים לזיהוי, ליווי ולפעמים להתערבות ראשונית. אם נטמיע את שפת בריאות הנפש בתוך מערכת החינוך, אנחנו מייצרים מהלך מניעתי של התערבות מוקדמת, שהיא יותר ממבורכת".
"חוסן קהילתי מגיע מהשטח"
אחת המילים שנכנסו למילון הלאומי ב-2023 היא "חוסן", והמשמעות שלה גדולה במיוחד לגבי בני נוער. "במשך שנים ארוכות עולם הטיפול הסתגר בתוך קליניקה למשך 50 דקות טיפול. אבל אנחנו צריכים להיות בכל מקום שבו הנוער נמצא, גם על ידי פיקוח בתוך הקהילה", אומרת כהנא-בוסקילה. "התהליך אצלנו הוא דו כיווני, כל מטפל מחזיק בפרויקט נוסף כמו פעילות במרכז צעירים או חיבור ליועצות בתי ספר, ובכך הוא מספק לצוות החינוכי כלים וידע שמעניקים להם כוח, וכוח זה חוסן. מהכיוון השני, אנחנו באנוש יכולים להשתכלל כל הזמן כי אנחנו מכירים את השדה מבפנים ולא נשארים מנותקים. לתפיסתי, חוסן קהילתי מגיע מאותו חיבור רציף לשטח".
"לפעמים אין ברירה ואשפוז הוא הפתרון היחיד", אומרת כהנא-בוסקילה, "אבל אנחנו רוצים להגיע בשלב מוקדם ככל הניתן ולייצר מגוון כלים עוד לפני האשפוז". רצף הפתרונות של אנוש מתחיל בתוכנית '?R U OK' המעודדת צעירים, וא.נשים בכלל, להסתכל אחד על השני ולשאול בפתיחות "אתה בסדר?", ממשיך בהדספייס, ומגיע עד מסגרות כמו הלנות חירום – מרחב בטוח לצעירים ולצעירות במצבי סיכון ומצוקה, ובתים מאזנים שהם חלופת אשפוז פסיכיאטרי להחלמה נפשית בקהילה. לאחרונה פתחנו בית מאזן ייעודי לבני 13-17, בשיתוף דעת וקרנות הבטל"א, בכפר הנוער כפר חסידים, צעד שנחשב לידיעה מרעישה בתחום בריאות הנפש בישראל.
רצף המענים וההתמחות בבני נוער וצעירים דורשים את האנשים הטובים ביותר בתחום, וצוותי המומחים של אנוש כוללים פסיכולוגים קליניים ופסיכולוגים חינוכיים מומחים, עובדים סוציאליים קליניים, מטפלים בהבעה ויצירה, וגם שירותי פסיכיאטריה למרות עלותם הגבוהה. "בימים אלו שכל מדינת ישראל מתמודדת עם אירוע מטלטל ואנחנו כולנו שותפים לטרגדיה לאומית", אומרת כהנא-בוסקילה, "אנו פועלים בכל מקום בו נדרשת המומחיות שלנו. בזכות הניסיון הרב שלנו בעבודה אינטנסיבית עם אנשים המאובחנים עם טראומה ובהתמודדות עם לחץ, חירום ומצבי דחק, התאמנו במהירות את השירותים והמענים שלנו ואף יזמנו מהלכים פרואקטיביים דוגמת פתיחת קו תמיכה וסיוע רגשי או הקמת מרכז חדש לטיפול בבני נוער וצעירים בעיר אשדוד, המתמחה בטראומה, חרדה, אבל ושכול".
רואים כבר השפעות של המשבר הנוכחי על בני הנוער?
"השפעות נפשיות לא קורות ביום אחד, כך שאת ההשלכות של מה שקרה לצעירים משבעה באוקטובר והלאה עוד נרגיש בשנים הבאות. אנו רואים כעת אותות ראשונים של זה, אך כפי שלמדנו מהניסיון עם הקורונה, שכיום ניתן לראות ביתר שאת את השפעותיה, ברור לנו שזה יגיע. על כן אנו נערכים כארגון למענים מתאימים לא רק בטווח הקצר, אלא גם בטווח הבינוני והארוך".
למידע נוסף: היכנסו לאתר אנוש - www.enosh.org.il
בשיתוף עמותת אנוש
