המודלים הישראלים לגיוון חברתי שנלמדים בעולם

ב"באבקום" מודדים את החיוך של העובדים, ב"תלפיות" מאמינים בהתאמת מקום העבודה לעובדות החרדיות ובחברת התוכנה "קמביום" הקימו מובלעת היי-טק משגשגת בלב הנגב. בעוד שבעולם נושא הגיוון החברתי בהיי-טק מדשדש, פועלות בישראל, כחלק מחברת מטריקס, שלוש חברות שבנו מודל גיוון מצליח והפכו למוקד עלייה לרגל. ראיון עם יזמים בעלי ניצוץ חברתי

סיון גרינבאום-אשד, בשיתוף מטריקס
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
shutterstock
צילום: shutterstock
סיון גרינבאום-אשד, בשיתוף מטריקס
תוכן שיווקי

בשנים האחרונות, חברות היי-טק חורטות על דגלן את נושא הגיוון החברתי, מעודדות יוזמות שקשורות בנושא ומשלבות תוכניות לגיוון חברתי. אבל במרבית המקרים, הנתונים לא מגבים את הכותרות. בסקר שנערך על-ידי PwC בשנת 2021, 75% מהמשתתפים בסקר, הגדירו גיוון חברתי כערך בעדיפות גבוהה עבור הארגון. אבל במקביל, 32% מהמשתתפים ראו בנושא הגיוון החברתי חסם לקדמה בחברה ורק 4% מהחברות זכו להצלחה במדדים של גיוון חברתי. אולי הסיבה לכך נעוצה בחלקה בתוכניות שמנסות "לחנך" לגיוון חברתי, בלי לבצע שינויים עמוקים יותר במבנה הארגוני ובתרבות הארגונית של החברה.

בארה"ב אף נערך לאחרונה מחקר, שמצא קשר בין כישלון החברות לעודד גיוון חברתי במקום העבודה, לבין אחד האתגרים הגדולים של מגזר ההיי-טק: שיעור העזיבה הגבוה של מקומות עבודה במקצועות הטכנולוגיים. על-פי הסקר, שנערך בקרב 2,030 עובדות ועובדים, מחצית מהמשתתפים בסקר עזבו או תכננו לעזוב מקום עבודה בתחומי הטכנולוגיה וה-IT כי "התרבות של החברה גרמה להם לתחושת אי נוחות", עם אחוז גבוה של א.נשים ממוצא אסיאתי, אפרו-אמריקאי והיספאני.

על הרקע הזה, סיפור ההצלחה של הגיוון החברתי בשלוש חברות, שפועלות כחלק מחברת מטריקס - חברת באבקום, חברת תלפיות וחברת קמביום - מעורר השתאות. זה לא מפתיע שהמיזמים האלה הפכו למקור השראה לארגונים בארץ ובעולם, שעולים אליהם לרגל, ושאחד מהם אף הפך לנושא ללימוד באוניברסיטת הרווארד. ישבנו לשיחה עם היזמיות והיזמים שהקימו את החברות, אנשי חזון עם תשוקה אמיתית לשינוי, וניסינו להבין איך הופכים את החזון למציאות בשטח.

חנוכייה בצד עץ חג המולד
"באבקום הוקמה במטרה לתת השראה והזדמנות לבני מיעוטים ופריפריה, שאנשים אלה יאמינו בעצמם וביכולתם להצטיין, ובכך לתרום לצמצום הפערים והרחבת הדו-קיום בעולם", אומר עימאד תלחמי, המייסד והיו"ר של חברת "באבקום" ("הדלת שלכם").

עמאד תלחמיצילום: דינה תלחמי

החברה, המעניקה שירותי Call Centers ופיתוח תוכנה לחברות גדולות בישראל, הוקמה בשנת 2008. "באותה תקופה, אחוז התעסוקה של נשים ערביות בצפון הארץ היה פחות מ-18%, זה היה מצב בלתי נסבל, ורציתי לשנות אותו", מספר תלחמי. "'באבקום' הוקמה כעסק חברתי ואנחנו נמדדים לפי שורת הרווח ושורת העשייה החברתית. שתי הרגליים חשובות באותה המידה ושתיהן צריכות להיות חזקות".

בזמן שהמתיחות בין האוכלוסיות השונות בישראל רק עולה מדרגה, במוקדי השירות של חברת "באבקום" הנציגים עובדים כתף אל כתף: נוצרים, מוסלמים, דרוזים וחרדים, גברים ונשים, בעיקר נשים. החברה מעסיקה כיום כ-3,200 עובדות ועובדים, בין 55%-60% מהמועסקים הם ערבים, בין 75%-80% הן נשים, ואחוז המנהלות קרוב לזה. נתונים שקשה למצוא להם מקבילה בחברות אחרות והפכו את החברה לסיפור הצלחה של גיוון חברתי, שנלמד בארץ ובעולם, בין השאר במוסדות כמו אוניברסיטת הרווארד.

"אני רוצה לספר על הפילוסופיה שהייתה הרקע להקמת החברה", אומר עימאד תלחמי, "זהו מודל של ארבע שכבות כשכל שכבה היא הבסיס והתנאי לזו שאחריה. קודם כל, כולנו אחד, הקומה הראשונה של המודל והנחת המוצא היא של שוויון, בלי הבדל של דת, גיל, גזע וכך הלאה. זה הבסיס לכל מה שבנינו ב'באבקום'.

"על הבסיס הזה מגיעה הקומה השנייה והיא אהבה ללא תנאי. מה זה אומר? בדרך כלל אנחנו אוהבים אנשים שדומים לנו, אבל אני מאמין באהבה לכל אדם באשר הוא אדם. הוא לא צריך להיות דומה לי בדת, בגיל או ברמת החיים.

"השכבה השלישית, ברגע שיש אהבה ללא תנאי, היא שכבה של Compassion - של חמלה והכלה. כיצד האהבה מיתרגמת לחמלה והכלה של האחר? כשאני מסוגל להיות שמח בשמחתך ולכאוב בכאבך, כשאני שם בשבילך. בתוך 'באבקום', זה בא לידי ביטוי באופן שבו אנחנו מכילים אחד את השני, ובדאגה שלי לא רק להצלחה הכלכלית של החברה, אלא גם לגבי מה שחשוב לעובדים.

"השכבה הרביעית היא אושר - לראות את כל אלה שסובבים אותי מאושרים. האושר האמיתי מגיע, כשאני גורם גם לכל מי שסביבי להיות מאושר. ב'באבקום' אנחנו מודדים את החיוך של העובדים בסקרים שנבנו במיוחד עבורנו ומטרתם לבדוק את מדד האושר של העובדים שלנו. אני גאה לספר שבסולם מ-1-10, מדד האושר של עובדות ועובדי באבקום הוא 8. בקורונה הגענו אפילו ל-9, כי טיפלנו בעובדים ועזרנו להם במהלך משברי התקופה. כשהתחילה הקורונה עזבו אותנו לקוחות בתחומי התיירות והקמעונאות, אבל החלטנו לא לפטר אף אחד - לא משנה מה. אני לא מפקיר את העובדים. הצלחנו לשרוד ואפילו לגדול.

"אם באמת רוצים גיוון חברתי, צריך להבין לעומק את העובדים שלך, על הרקע והצרכים השונים של הקבוצות השונות. אתה צריך להכיל אותם, להבין את הצרכים והמצוקות שלהם. אנחנו הבנו שעל מנת לעשות זאת, אנחנו חייבים לגדל מנהל או מנהלת מכל קבוצה, ואותם מנהלים יהיו הגשר להבנה של האוכלוסייה. ברגע שיש את ההבנה הזאת, אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לבוא לקראתם. למשל, נשים דרוזיות לא ייסעו לבד ברכב עם גבר. לכן אם אני רוצה שהן יעלו על הסעה למקום העבודה, אני צריך לדאוג שתהיה יותר מאישה אחת ברכב בכל רגע נתון. באופן כללי, אנחנו דואגים שיהיה מקום פה לתרבויות של כולם. אנחנו עושים ימי אוכל של כל קבוצה. חוגגים את כל החגים, ובחנוכה רואים אצלנו עץ חג מולד בצד חנוכייה".

הקורונה פתחה עוד יותר את הדלת לתעסוקת חרדיות
"סוד ההצלחה של גיוון חברתי הוא 'הכלה'", אומרת ליבי אפין, מי שייסדה את חברת "תלפיות" לתעסוקת נשים חרדיות בהיי-טק, וסמנכ"לית תפעול בפעילות שירותי הפיתוח וה-offshore במטריקס. "אין תועלת בניסיון להפוך את כולנו לאותו דבר. צריך לקבל את המגוון, ולאפשר את השוני בתוך מסגרת העבודה".

ליבי אפין צילום: סאם יעקובסון

"תלפיות", שהוקמה כיוזמה ניסיונית על-ידי חברת מטריקס ובהובלת ליבי אפין בשנת 2004, הפכה במהלך השנים לסיפור הצלחה ומודל לחיקוי. כיום, החברה מספקת שירותי פיתוח ובדיקות תוכנה איכותיים ומתקדמים במודל מיקור-חוץ למאות ארגונים ובהם חברות היי-טק, ארגונים עסקיים, סטארט-אפים וגופי ממשלה, בהם מועסקים מעל ל-1,000 נשים חרדיות במרכזי מטריקס בבית שמש, מודיעין, באר-שבע, ירושלים, חיפה ותל-אביב. במהלך שנות הפעילות של המיזם, הועסקו בו ועברו הכשרות מתקדמות במסגרתו אלפי נשים חרדיות, שמועסקות כיום בתעשיית ההיי-טק בתפקידים טכנולוגיים בכירים. בתוך "תלפיות" עצמה, מעל ל-100 מבוגרות התוכנית מחזיקות בתפקידים טכנולוגיים בכירים: ראשות צוותים, מנהלות פרויקטים, CTO ועוד.

במהלך השנים, ביקרו במרכזי "תלפיות" משלחות שונות מרחבי העולם, האחרונה ב-2021, משלחת של כ-30 צעירים וצעירות מאיחוד האמירויות. בסיכום המפגש העיד סעוד סאקר, איש עסקים מאיחוד האמירויות: "המקום הזה הוא מודל מופלא של העצמת נשים בלי לוותר על המסורת".

"אנחנו משקיעים מאמצים רבים על מנת שהעובדות שלנו ירגישו בנוח במקום העבודה", מדגישה אפין, "בין השאר, אנחנו מקיימים קורסים שבהן משתתפות אך ורק נשים, ימי כיף שמותאמים לאישה החרדית לפי הכללים של הרבנים וכדומה. יש לנו אתרים, בבית שמש למשל, שמותאמים לנשים החרדיות עם חסימת אינטרנט, אוכל כשר למהדרין ועוד. הן מרגישות בבית שלהן, כי הכל מותאם לצרכים שלהן. רבות מהן גם עובדות באתרים אצל לקוחות, אבל הן עובדות בתנאי העסקה ייחודיים התואמים את אורח חייהן. הציפייה שלנו, כנשים חרדיות, ממקום העבודה היא שיקבלו ויכבדו את השוני, שיאפשרו לנו להתקדם ולהרגיש חלק בלתי נפרד ממקום העבודה, למרות השוני. זה הקו המנחה של 'תלפיות' לשילוב נשים חרדיות בעבודה בהיי-טק וזה בעיניי מגשים את החזון של גיוון והכלה אמיתיים.

"המעבר לעבודה מרחוק כתוצאה מהקורונה בהתחלה הקשה עלינו, כי לעובדות לא הייתה תשתית מתאימה בבית, אבל עשינו הכול כדי לעזור להן - דאגנו למחשבים עם אינטרנט חסום, דאגנו למשלוחים, לכל מה שצריך על מנת להמשיך לעבוד. בסופו של דבר, המעבר לעבודה מהבית נעשה ללא כל הפסקה בעבודה השוטפת. גילינו שלמעשה הקורונה פותחת לנו את הדלת עוד יותר עם המודל ההיברידי. היום קל יותר לחרדיות לעבוד, כי הן עובדות מהבית באופן חלקי או מלא. אני כולי תקווה שעוד אלפי חרדיות ישתלבו בתעשיית ההיי-טק".

הגיוון החברתי צמח מתוך המציאות
דוד ושירה זלצר היו היזמים הראשונים שהקימו בירוחם חברת סטארט-אפ לפיתוח תוכנות. זה היה אי אז בשנת 2010, וכיום החברה שלהם, "קמביום", מעסיקה כ-70 עובדות ועובדים. השם "קמביום" מייצג את החזון של בני הזוג, שכן "קמביום" זו השכבה בגבעול הרך שבסוף הופכת אותו לגזע חזק ויציב שמאפשר את צמיחת העץ ויש לה תפקיד קריטי בהישרדותו. "המטרה שלנו היא לקחת גבעול רך ולהפוך אותו למשהו יציב וחזק, שגם ממשיך לצמוח מהמרכז כלפי חוץ, וזה יותר מכול מסמל בשבילנו את הפריפריה", הם מספרים.

שירה ודוד זלצרצילום: נעם אור

"אני רוצה לתאר דרך הסיפור שלנו מהם האתגרים ומהן ההזדמנויות שיזמות באזורי ספר מזמנת", אומרת שירה זלצר, "נתחיל באתגר הגדול היום בהיי-טק, מצוקת המחסור בכוח אדם. בהתחלה, כשהקמנו את 'קמביום', חשבנו שזאת תהיה הבעיה הגדולה שלנו, אבל די מהר גילינו שזה לא נכון. הנגב מייצר כל שנה מאות בוגרים ובוגרות בתחומי ההיי-טק. ההון האנושי פה הוא אדיר והוא מגוון, קיבוצניקים מרמת הנגב, תושבי דרום הר חברון, או תושבי הערים הגדולות בנגב - באר-שבע, נתיבות, אופקים, ערד וירוחם - וגם עובדים מהמגזר החרדי והבדואי, שבעצם מתכנסים כל יום במשרדי 'קמביום' בירוחם ועובדים יחד.

"במילים אחרות", היא מוסיפה, "הגיוון החברתי שמתקיים אצלנו, לא צמח מחשיבה פרו-אקטיבית, אלא מתוך המציאות, כי זאת האוכלוסייה בנגב. אבל אנחנו מגלים שזה אחד היתרונות האדירים של 'קמביום'. אחת התגובות הנפוצות של אנשים שנכנסים למשרדים שלנו, היא: 'וואו, זה לא מרגיש כמו חברת היי-טק רגילה'. האווירה המשפחתית, השייכות והמגוון האנושי יוצרים אווירה אחרת. זה תורם לנו המון, בין אם זה נטו בתחום המקצועי של בחינת בעיה מכמה זוויות, כי בעצם כל אחד בא מעולם אחר, מתרבות אחרת, ובין אם זה נתינת ההזדמנות - לתת לאנשים שבאים עם המון מוטיבציה להוכיח את עצמם ולהצליח, בלי מחסומים שאולי הם נתקלים בהם כשהם מגישים את המועמדות לחברות היי-טק אחרות במרכז.

"אז לא רק שמחסור בכוח אדם זה לא האתגר הגדול ביותר שלנו, כל פעם שאנחנו מפרסמים משרה, אנחנו מקבלים מבול של פניות. האג'נדה שלנו, אגב, היא להעסיק ג'וניורים, שוב בניגוד למה שקורה בדרך כלל במרכז. אנחנו גאים מאוד באנשים שלנו, חלקם מנהלים היום, שצמחו אצלנו כג'וניורים. למעשה, אני רואה בנושא של כוח אדם בנגב הזדמנות אדירה ליזמי היי-טק. היתרון הוא לא רק בגיוס עובדים אלא גם בשימור עובדים, כי אנשים שבאים ל'קמביום' לרוב באים על מנת להישאר, שלא כמו סיפורי נדידת העובדים שמאפיינים את ההיי-טק בדרך כלל. אפשר להוסיף על זה את המרחב והנוף שבעיניי מהווה השראה, וכמובן, אין פה פקקים ואין רמזורים. אנחנו תמיד אומרים שזה משאיר עוד שעה-שעתיים ביום לחיים עצמם. יתרון אדיר.

"האתגר שלנו הוא הרבה פעמים לשכנע את הלקוחות לבחור לעבוד עם חברת תוכנה שלא נמצאת מעבר לכביש, כי רוב הלקוחות במרכז הארץ. לכן אנחנו חייבים תמיד לייצר ערך מוסף - בשיטות העבודה, באיכות הקוד, בליווי שמקבל הלקוח ועוד. אני שמחה להגיד, שכל יום אנחנו מצליחים להוכיח מחדש שאפשר לנהל חברת תוכנה משגשגת בלב הנגב".

בשיתוף חברת מטריקס