במהלך העשור האחרון, ובעיקר בשנים האחרונות, הפכה הבינה המלאכותית מתחום מחקר עתיר חזון לטכנולוגיה שמעצבת מחדש את סדרי העולם הכלכליים, החברתיים והפוליטיים. מה שבעבר היה נחלתם של קבוצות מצומצמות באקדמיה או בחברות ענק, הפך לנושא שנמצא בלב כל דיון עסקי, אסטרטגי או גיאו-פוליטי. השקעות עתק ב-AI מתבצעות כיום בארה"ב ובסין, והן כבר אינן רק השקעות כלכליות אלא מהלכים לאומיים רחבי היקף, שנועדו להבטיח עליונות עולמית. גם אירופה מנסה להתוות לעצמה מסלול ייחודי, בעיקר באמצעות רגולציה חדשנית ושיתופי פעולה חוצי גבולות, מתוך הבנה שהשקעה בבינה מלאכותית אינה רק הזדמנות עסקית אלא מהלך אסטרטגי ברמה הלאומית.
בתוך כל אלה ניצבת ישראל, מדינה קטנה בממדיה אך גדולה ברוח החדשנות שלה, ומנסה לשמר את מעמדה כמעצמת הייטק עולמית. האתגר הכפול שעומד לפתחה הוא כיצד להמשיך להיות מקור משיכה לחדשנות גלובלית, ובמקביל לנצל את גל ההשקעות העצום ב-AI כדי לבנות יתרון תחרותי לאורך זמן.
למנף את ההזדמנויות שמציע עידן ה-AI
עולם הבינה המלאכותית מתחלק לשלושה רבדים מרכזיים: הראשון הוא פיתוח החומרה, הכולל ייצור מאיצים ייעודיים כמו אלו של Nvidia ואף מחשבי קוונטים - תחום הדורש השקעות של מיליארדים ומשאבים מחקריים אדירים. השני הוא בניית המודלים עצמם, כפי שעושות חברות כמו OpenAI ו-Google, שמובילות את המירוץ בזכות כוח חישובי עצום וצוותי מחקר מהטובים בעולם. השלישי הוא יישום ושימוש בבינה מלאכותית, תחום שבו סטארט-אפים משלבים את הטכנולוגיה לפתרון בעיות עסקיות, רפואיות, ביטחוניות ועוד.
בעוד שישראל תתקשה להתחרות בשני התחומים הראשונים בשל העלויות האדירות הכרוכות בהם - למעט הגדלה והקמה של מכרזי פיתוח, כמו לדוגמה המרכז החדש ש-Nvidia מעוניינת להקים בצפון הארץ - היא בהחלט יכולה לתפוס מקום מרכזי ומשמעותי ברובד השלישי, עולם היישומים, בזכות חדשנות, גמישות ותרבות יזמית מפותחת.
חשוב להבין, כי כאשר אנחנו מדברים על השקעות בבינה מלאכותית, איננו מתייחסים רק להזנקת חברות סטארט-אפ או להגדלת מספר העסקאות. מדובר בהשפעה רחבה על מבנה המשק כולו. ענף ההייטק הוא מנוע הצמיחה המרכזי של ישראל, מעל למחצית מהיצוא הישראלי נשען עליו והוא מהווה מקור עיקרי להכנסות ממסים. לכן, כל שינוי שמתרחש במרחב הזה, אם בצד החיובי ואם בצד השלילי, מקרין מיידית על כלל המשק. השקעות ב AI-הן למעשה זריקת אנרגיה למערכת, שיכולה להרחיב את גבולות היכולת של ישראל ולחזק את היתרון היחסי שלה מול שווקים מתחרים. במובן זה, העתיד הכלכלי של ישראל כרוך ישירות ביכולתה למנף את ההזדמנויות שמציע עידן הבינה המלאכותית, ולבצע את המעבר מחשיבה על חדשנות נקודתית לחשיבה על בניית יתרון אסטרטגי מתמשך.
ישראל מול המעצמות
בהשוואה למדינות כמו ארה"ב או סין, ברור שישראל אינה יכולה להתחרות בהיקפי ההשקעות הישירים בבינה מלאכותית. מדובר בכלכלות אדירות, שממשלותיהן מקצות מיליארדים רבים למחקר ולפיתוח בתחומים אזרחיים וצבאיים גם יחד. ארה"ב נהנית מאקו-סיסטם רחב הכולל אוניברסיטאות מהמובילות בעולם, קרנות הון סיכון עצומות ותאגידי טכנולוגיים בין-לאומיים המכתיבים את הקצב. סין מצידה מציבה יעד לאומי להפוך למובילה עולמית בתחום ה-AI ומשקיעה סכומים עצומים לצד תמיכה רגולטורית חסרת תקדים. מול ענקיות כאלו, קל להניח שישראל תישאר מאחור. אולם דווקא כאן טמון היתרון היחסי של ישראל: הגמישות, היצירתיות, הנועזות היזמית והיכולת להגיב במהירות לשינויים בשוק. אלה אינם פרמטרים הנמדדים בהיקפי השקעה, אלא ביכולת לחדש ולבנות פתרונות ייחודיים בקצב מהיר.
ישראל ידועה זה שנים כמובילה במספר הסטארט-אפים לנפש והדפוס הזה מתבטא גם בתחום הבינה המלאכותית. סטארט-אפים מקומיים מציעים פתרונות שמסקרנים לא רק משקיעים פרטיים, אלא גם את החברות הבין-לאומיות הגדולות ביותר, המחפשות טכנולוגיות פורצות דרך. בשנה החולפת בלבד נרשם גידול ניכר במספר סבבי ההשקעה בחברות ישראליות הפועלות בתחום, חלקן מתמקדות באפליקציות עסקיות כמו פינטק, בריאות דיגיטלית או אוטומציה תעשייתית, ואחרות בונות טכנולוגיות ליבה מתקדמות כמו מודלים גנרטיביים או מערכות אבטחת מידע מבוססות.AI העובדה שסטארט-אפים ישראלים נאלצים לחשוב גלובלי כבר מהיום הראשון בשל שוק מקומי קטן, מעניקה להם יתרון מובנה. הם לא מסתפקים בפתרונות מקומיים אלא מכוונים לשווקים הבין-לאומיים מההתחלה ובכך מחזקים את כושר התחרות מול יריבים גדולים בהרבה.
כמובן, לצד ההצלחות, קיימים גם אתגרים מבניים. התלות בהון זר ובמשקיעים בין-לאומיים הופכת את יציבות הסביבה הכלכלית בישראל לקריטית במיוחד. משקיעים מחפשים לא רק חדשנות, אלא גם ודאות רגולטורית וכלכלית, וישראל חייבת לספק זאת אם היא רוצה להמשיך להיות יעד מועדף. אך אם ישראל תשכיל לייצר סביבת עבודה יציבה ותומכת, היא תוכל להמשיך להוות חממה לחדשנות גם בעידן שבו הענקיות ממשיכות להכתיב את סדר היום.
השפעת ה-AI על שוק העבודה
השפעה מרכזית של מהפכת הבינה המלאכותית ניכרת בשוק העבודה. הביקוש למהנדסי,AI מדעני נתונים, מפתחי DevOps ומומחי MLOps זינק באופן דרמטי. בישראל, שבה בשנים האחרונות הביקוש להון אנושי איכותי היה גבוה מן ההיצע, התוצאה היא תחרות עזה על כל עובד מיומן. המשכורות מזנקות, וחברות סטארט-אפ נאלצות להשקיע משאבים עצומים כדי לשמר טאלנטים, לעיתים מול תחרות ישירה מצד חברות בין-לאומיות בעלות תקציבים כמעט בלתי מוגבלים. לכאורה, מדובר בנטל כלכלי שמכביד על היזמים, אך במבט רחב יותר יש כאן גם פוטנציאל חיובי: שוק עבודה שבו הביקוש גדל מביא לשדרוג מתמיד של ההון האנושי ולעלייה ברמת המיומנות הכללית.
יתר על כן, הבינה המלאכותית עצמה יכולה לשמש ככלי שמאזן חלק מהעלויות. טכנולוגיות AI משפרות תהליכים פנימיים, החל מייעול של פיתוח קוד וכלה בניהול מערכות תמיכה ושירות, ובכך מפחיתות חלק מהעומס התפעולי.
חברות שמטמיעות AI באופן חכם מצליחות לשמר רמות פריון גבוהות גם כאשר עלויות השכר עולות. במילים אחרות, מדובר באתגר שניתן להפוך להזדמנות. השקעה נכונה בבינה מלאכותית אינה רק גיוס עובדים יקרים, אלא גם בניית מערכות שמסייעות לאותם עובדים להפיק יותר ערך בפחות זמן.
במבט השוואתי, ישראל אינה יכולה להתחרות במדינות שבהן עלויות כוח האדם נמוכות בהרבה, כמו הודו או מדינות מזרח אירופה. היתרון היחסי שלה אינו במחיר אלא באיכות, ביצירתיות, ביכולת לפתח פתרונות מורכבים ובמהירות גבוהה. ואולם, דווקא מדינות כמו הודו אוקראינה שסיפקו אנשי תוכנה זולים עשויים להיפגע מחדירת טכנולוגיות AI בפיתוח תוכנה שיחליפו לא מעט מתכנתים. לנו בישראל אין כח אדם זול, אך היתרון שלנו מגיע מרעיונות, חדשנות ויכולת לבנות ארכיטקטורה יעילה, כשחלק גדול מהקוד ייכתב על ידי מערכות מבוססות AI. ומכאן צפוי להיווצר לנו יתרון נוסף.
המשמעות היא שעל ישראל להתמקד בתחומי ה-AI שבהם נדרשת חשיבה חדשנית ויכולת טכנולוגית גבוהה במיוחד, ולא בתחומים שבהם העלות היא הגורם המרכזי. זהו כיוון שמחזק את מעמדה של ישראל כמעצמה טכנולוגית איכותית, גם אם קטנה יחסית בהיקפי ההשקעה.
בינה מלאכותית וחינוך - הבסיס לעתיד
אי אפשר לדבר על עתיד ההייטק הישראלי בלי להקדיש מקום מרכזי לשאלת החינוך. בסופו של דבר, ההון האנושי הוא משאב הטבע האמיתי של ישראל, והוא זה שמאפשר לנו לעמוד בשורה אחת עם הכלכלות המובילות בעולם גם בלי משאבי טבע פיזיים. בעידן שבו בינה מלאכותית משנה את כללי המשחק בקצב מסחרר, מערכת החינוך הופכת להיות לא רק מוסד שמעביר ידע בסיסי, אלא זירה אסטרטגית שמעצבת את היכולת של ישראל לשמור על יתרונה התחרותי. השאלה הגדולה אינה עוד כיצד נעניק לילדים ידע, אלא כיצד נכשיר את דור העתיד כך שלא יסתפק בצריכת טכנולוגיה קיימת, אלא יהיה זה שמפתח אותה, מעצב אותה ומוביל דרכה חדשנות גלובלית.
כדי להשיג זאת, ההשקעה בחינוך חייבת להתחיל מגיל צעיר מאוד. ילדים שנחשפים לחשיבה אלגוריתמית, להבנת דפוסים ולמיומנויות של יצירתיות טכנולוגית כבר בשלבים מוקדמים של חייהם, נכנסים אל גיל ההתבגרות עם כלים טבעיים להשתלבות בעולם דיגיטלי. החשיפה הזו אינה חייבת להיראות רק כלימודי תכנות טכניים, אלא כדרך חיים: פיתוח יכולת לשאול שאלות, לפרק בעיות מורכבות לצעדים קטנים ולחפש פתרונות מקוריים. במדינות רבות כבר הוכח שכאשר תלמידים לומדים "איך לחשוב" ולא רק "מה לחשוב", הם מפתחים ביטחון ביכולות שלהם ומוכנים יותר לעולם משתנה.
המשמעות הרחבה יותר היא שחינוך בעידן הבינה המלאכותית לא יכול להצטמצם להכשרת מתכנתים. העולם החדש דורש מיומנויות בין-תחומיות, שמחברות הבנה טכנולוגית עם חשיבה אנושית. נדרשת שילוביות של טכנולוגיה עם תחומים כמו אתיקה, פילוסופיה, מדעי החברה ואפילו אמנות. שאלות כמו מי נושא באחריות כשהאלגוריתם טועה, איך מאזנים בין פרטיות לחדשנות, או כיצד מונעים מהטכנולוגיה לייצר פערים חברתיים – אלה כולן שאלות חינוכיות לא פחות מטכנולוגיות. תלמידים שנחשפים לדיונים כאלה כבר מגיל צעיר לומדים שהטכנולוגיה היא לא רק כלי אלא מציאות מורכבת שיש לדעת לעצב אותה בחוכמה.
יתר על כן, חינוך איכותי אינו מסתיים בגיל בית הספר. בעולם שבו המקצועות משתנים במהירות, גם מבוגרים נדרשים ללמוד מחדש ולהסב את עצמם לתחומים חדשים. כאן נכנסת לתמונה מערכת ההשכלה הגבוהה לצד מסגרות הכשרה קצרות וגמישות, שמאפשרות לאנשים בשנות ה-30, ה-40 ואפילו ה-50 לחייהם לרכוש כלים חדשים ולהשתלב בתעשיות טכנולוגיות. זהו לא רק עניין של הרחבת אופקים, אלא תנאי להבטחת שוק עבודה דינמי וגמיש. במקומות שבהם ניתנה אפשרות לאוכלוסיות מגוונות לעבור הכשרות כאלה, ניכר כי הן תרמו הן לצמיחה הכלכלית והן לצמצום פערים חברתיים.
בסופו של דבר, אם ישראל תצליח לשלב בין השקעה מתמשכת בחינוך מהגן ועד האוניברסיטה, עם הכשרות חדשות עבור כל האוכלוסייה, היא לא רק תתמודד עם אתגרי ההווה אלא גם תיצור יתרון אסטרטגי ארוך טווח. היתרון הזה יתבסס לא על ההון הפיננסי הזמין, אלא על כושר ההמצאה, הגמישות המחשבתית והיכולת לשלב בין טכנולוגיה לאנושיות. זהו המפתח לכך שגם בעידן שבו מכונות לומדות מהר יותר מבני אדם, דווקא היצירתיות והיכולת לחשוב מחוץ לקופסה יישארו סימני ההיכר של ישראל.
מבט קדימה - אתגרי ההווה כהזדמנויות לעתיד
השקעות בבינה מלאכותית משנות את פני ההייטק הישראלי. הן מייצרות צמיחה חדשה, מושכות הון ומשמרות את ישראל בחזית החדשנות. עם זאת, הן גם מחדדות אתגרים קיימים - עלויות כוח אדם גבוהות, מחסור מתמשך במהנדסים ותלות בסביבה רגולטורית יציבה. האתגר האמיתי טמון ביכולת של ישראל לראות במציאות הזו לא בעיה אלא הזדמנות - הזדמנות לחזק את ההון האנושי, להרחיב את בסיס כוח העבודה, ולבנות סביבה עסקית שתמשיך למשוך השקעות גם בעתיד.
בעוד שבתחום הסייבר ישראל הצליחה למצב את עצמה כמעצמה עולמית, בין היתר בזכות השירות הצבאי שמקנה ידע ייחודי וניסיון מעשי ברמה שאין לה כמעט מקבילות בעולם, בתחום הבינה המלאכותית התמונה שונה לחלוטין. כיום לא קיימים בישראל מסלולי הכשרה בהיקף ובאיכות שיכולים להעמיד כוח אדם ברמה שתייצר יתרון דומה לזה שנוצר בסייבר, ולכן הפער הולך וגדל מול המעצמות המובילות. אם ברצוננו לבסס מעמד משמעותי גם בתחום ה-AI, עלינו להשקיע כבר היום בחינוך, בהכשרה ובהקמת תשתיות לימוד שיטפחו דור חדש של מומחים, החל מבתי הספר ועד לאקדמיה ולתעשייה.
כדי שזה יקרה, ישראל צריכה להמשיך להשקיע בשלושה מישורים: האחד, חינוך והכשרת כוח אדם מגיל צעיר; השני, שמירה על סביבה רגולטורית וכלכלית יציבה הכוללת השקעות גדולות מצד הממשל ובסיוע משקיעים בעלי עניין בישראל ויהודי התפוצות; והשלישי, חדשנות שמבוססת על יתרונותיה היחסיים של ישראל, יצירתיות, מהירות וגמישות. אם שלושת המרכיבים הללו יתממשו, ישראל תוכל לא רק לשמר את מעמדה אלא אף לחזק אותו בעידן שבו הבינה המלאכותית קובעת את סדר היום העולמי.
הכותב הוא יו"ר איגוד ההייטק הישראלי בהתאחדות התעשיינים ומנכ"ל בינת תקשורת מחשבים
