"תא משפחתי זה עסק לכל דבר וכך צריך להתייחס אליו"

עו"ד שני ליבמן מטפלת בלקוחות המבקשים להתגרש, אך בניגוד לסטיגמות היא רואה בעבודה שלה הזדמנות לבנות ללקוחותיה עתיד טוב יותר, באופן שמכבד את העבר. זו גישה המגיעה מהעולם העסקי, לפיה עסק שלא מצליח תמיד ניתן לשיקום בהינתן הכלים המתאימים, ואם הכלים ממש מתאימים, לשגשג להצלחה מסחררת

שחר בן-פורת
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שחר בן-פורת
תוכן שיווקי

כבר בתחילת השיחה מצהירה עו"ד שני ליבמן שיש לה אפס סבלנות להנצחת התלות הכלכלית והתפקודית של נשים בגברים, נטייה שהיא פוגשת בנשים כמו גם במערכת המשפט, ובל לא נשכח שהחוק הוא זה שמעצב חברה.

עו"ד ונוטריון שני ליבמן, משרד עורכי דין. "להתגרש זה לא לפרק בית אלא לבנות משהו חדש"צילום: מירי וינטר

"מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה מגזר דתי אחראי בלעדית לגירושין ונישואין. אם אתה יהודי, אתה מתחתן תחת כנפיה של הרבנות, ומתגרש בבית הדין הרבני, ואולי שם הכל מתחיל - כי באותו מגזר דתי הגדירו את הקשר הזוגי בין גבר לאישה כקשר שבו הגבר הוא זה שנותן לי את הגט ואני זו שמקבלת אותו. הוא קובע אם אני אדם חופשי או לא. בנוסף, על כל התהליך הזה אמונים שלושה גברים חרדים שהם לא בהכרח משפטנים", מסבירה עו"ד ליבמן ומוסיפה: "עצוב שדווקא אנחנו הנשים נאבקות לשמור על המקום הזה שהגדירו לנו מול הכיור. אני באה לדיני המשפחה מהמקום הפיננסי של ניהול חברות ועסקים. המומחיות שלי היא מיקסום וניצול משאבים. מהמקום הזה אני רואה בגישה של נשים, שאומרות 'ויתרתי על קריירה ועכשיו אני צריכה שיתמכו בי כי בלי זה אין לי דרך לשים אוכל על השולחן', סכנה חברתית ומשפטית שמנציחה תלות ומבזבזת משאבים מדהימים שיכולים להיות מנוצלים לבנייה והתפתחות אישית וחברתית".

ומה לגבי גישת בתי המשפט לנושא?

"המחוקק ובתי המשפט, אלה האמונים על עיצוב החברה שלנו, יוצרים נורמות חברתיות בעייתיות. חזקת גיל הרך, למשל, הקביעה שילד עד גיל שש יהיה במשמורתה של האם, היא למעשה בעיניי עוד דרך לשמר את מעמד האישה כ'אם ובית' ואת מעמדו של הגבר כ'מפרנס'. זה נשמע הגיוני שמסוגלות הורית של אב נמדדת בשאלה אם הילד בן חמש ו-11 חודשים או שש?!?"

"חשוב להבין שהפסיקות הכלכליות היוצאות מבית המשפט העליון בתחום דיני המשפחה הן אינן מגדריות, אך רובן הופכות להיות כאלה בפרשנות של הערכאות הנמוכות ומנומקות כאילו 'בתוך עמי אני חי'. אבל זה כבר לא עמנו. אנו חיים בתקופה שבה נשים מנפצות תקרות זכוכית כל יום, ועדיין הערכאות השיפוטיות מייחסות לנו את עמו של אותו מגזר דתי שבה גבר אחראי על החופש שלי, הזוגי, המשפחתי, הכלכלי ולכן ומכאן אני וילדי תלויים בו לאוכל".

עו"ד ליבמן רואה במצב הנוכחי כלא חברתי ומשפטי הכולא בתוכו נשים רבות, ופוגע באבות רבים וראויים וכפועל יוצא פוגע אנושות בילדים שלנו. "לכל אדם, ללא קשר למגדר שלו, צריכה להיות הבחירה, מה הוא רוצה להיות? מה סדרי העדיפויות שלו? אם קריירה, אם הורות. היית חושב שזה בסיסי".

"החקיקה בכל הקשור לגירושים, מנציחה את הנשים כחלשות, ונכון שזה משתנה, בזכות שופטים ושופטות אמיצים, אבל באיטיות ובקושי רב. עצוב לי שנשים כועסות על השינוי שכן מתרחש ונאחזות בזעקה של 'מגיע לי כי אני הרחם'. זה בעיניי כישלון. אני חושבת שכל מאבק על הזכות להיות קורבן הוא בעייתי ומסוכן".

לבנות עתיד חדש

עו"ד ליבמן עוסקת בתחום מאז 2007. היא בעלת שלושה תארים במשפטים, נוטריונית, מחברת הספר "ארגז כלים למתגרש", ומאחר שהיא באה מהעולם העסקי, היא "מנהלת את הליך פירוק הבית כעסק - פיצול משאבים תוך כדי שמירת ערך מקסימלי".

"המשפחות הן שיוצרות את המרקם החברתי בו אנו חיים; החברה שלנו מתחילה בבית, ואם מבינים זאת, כל ההתנהלות המשפטית תהיה שונה. בתהליכי פרידה, התוצאה המשפחתית חשובה מהתוצאה המשפטית, שכן גם בבנייה וגם בפירוק, משפחה נשארת משפחה, במיוחד כשיש ילדים. אלה המנגנונים שמשתנים, וככל שהם יותר מובנים, חד משמעיים ועוטפים, הם מספקים ביטחון ומאפשרים עתיד והתפתחות - כמו כל עסק בריא".

כאשר אני שואל אותה מה היא רוצה שאנשים ילמדו, היא מסבירה שהדבר החשוב להבין הוא שחוזה הנישואין הוא שקובע את חוזה הגירושין. "בשביל להתגרש נכון צריך להיות נשוי נכון. זה אומר לא להיות תלוי בבן הזוג אלא להיות עצמאי לחלוטין, ולהבין שגם אם הדינמיקה לא עובדת, תמיד אפשר לשנות אותה ולעצב אותה מחדש. לפעמים זה לחנך עצמנו למציאות חדשה ולפעמים זה לחנך את הצד השני. בתפיסה שלי, להתגרש זה לא לפרק בית אלא לבנות משהו חדש, והעבודה שלי היא להבטיח שהלקוח/ה עושים את הצעד הזה ממקום בטוח שלוקח שליטה על הפרק המאושר הבא של חייהם".

ליצירת קשר