אפשר להתגרש אחרת

עוה"ד והמגשרת איריס שריקי מספרת על ההחלטה שהובילה אותה בגיל 44 לצאת ללימודי תואר ראשון במשפטים, הבעיות שיש בתחום דיני המשפחה בו היא מתמחה, והסיבות שבגללן כדאי לבחור בהליך גישור כדרך לפתרון קונפליקטים. ריאיון אופטימי

שחר בן-פורת
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שחר בן-פורת
תוכן שיווקי

"אני מאמינה בתא המשפחתי המורחב ובחשיבות הקשר של ההורים עם ילדיהם", אומרת עו"ד איריס שריקי, לאחר שאני שואל אותה מה הביא אותה להתמחות בתחום דיני המשפחה: "אני חושבת שכשהורים מתגרשים, קודם ולפני הכל הם צריכים לחשוב על טובת הילדים. אני כאמא מאוד רגישה לצרכים של ילדים ולעובדה שחשוב לתת מענה מירבי לאותם הצרכים". את הרגישות הזו היא מביאה לקריירה שלה כמו גם לחיים עצמם: לפני כחמש שנים היא ומשפחתה הפכו להיות משפחת אומנה לילד, שכיום הוא בן 9. "יש לנו שתי בנות, הבכורה כיום בת 25 והקטנה בת 23. כשהן גדלו החלטתי שזה הזמן לפרוץ גבולות, להילחם בחששות ולהגשים את החלום להיות משפחת אמנה, וכך להעניק מעצמנו לטובת החברה ולטובת הילד הספציפי שזכינו בו".

לשמור על הילדים

עו"ד שריקי, כיום בת 51, יכולה לומר בבירור כי ההחלטה להפוך להיות משפחת אומנה היא רק אחת מההחלטות המשמעותיות בחייה; השנייה היתה לצאת ללימודי תעודה ולהיות עורכת דין. אחרי 20 שנה של קריירה כמנהלת משרד עורכי דין, בגיל 44, היא החלה בלימודי משפטים, תוך שהמשיכה בחיי שגרה מלאים. "החלטתי שאני רוצה להיות עורכת דין ולעשות בעצמי את מה שאני אוהבת ומאמינה בו, מתוך השקפת עולמי", היא מספרת. "אני רוצה לתת לאנשים את הייצוג והשירות הכי טוב שאפשר, עם הרבה יחס אישי ואמפתי, לתרום ולעזור לאחר ולחלש. זה משהו שחסר בתחום הזה ובכלל בחברה שלנו. כל אחד מאתנו יכול לתרום ולעזור בכל תחום".

עו"ד איריס שריקי

הדבר החשוב, היא אומרת, בתחום דיני המשפחה, הוא "למצוא את האיזון בין הצדדים והדרך הטובה ביותר לשניהם, כאשר מצד אחד יש להגן על הילדים מפני פגיעות במסגרת ההליך ולאפשר את המשך הקשר עם שני ההורים והמשפחה בכלל ומצד שני להבטיח את הזכויות של כל אחד מבני הזוג. כשנכנסים להליך גירושים ההליך המשפטי גורר אחריו מלחמות אינסופיות, גם כשלעיתים אין באמת על מה להילחם, גם כאשר הזכויות של כל אחד מהצדדים ידועות, והכל רק כדי לנקום בצד השני או להשיג איזה יתרון בניהול ההליך. מה שגורם, בנוסף לנזקים הנפשיים העצומים לצדדים ולילדים, גם לעלויות כספיות לא מבוטלות.

"בכל הליך גירושין הילדים צריכים להיות מנותקים מהמחלוקות המשפטיות וליהנות משני ההורים ומשני הבתים הנפרדים שנוצרים עבורם".

לדבריה, אפשר לפתור את הכל בדרך אחרת. "השינוי יקרה אם אנחנו כהורים, העומדים בפני הליך גירושין או פרידה, נבין שהילדים הם לא כלי משחק בהליך, ושאפשר לפתור את הכל בהליך של שיח והידברות, בהליך גישור."

"בהליך הגישור, שהינו הליך וולונטרי, החוסה תחת סודיות וחיסיון, ינסו הצדדים באמצעות המגשר להגיע להסכמות בכל הסוגיות הרלוונטיות להליך, הסדרי השהות, צרכי הקטינים, מזונות, חלוקת רכוש, כתובה, מתן הגט וכל נושא אחר שיש בדעתם להסדיר במסגרת ההסכם. עם הסכם שנחתם בהליך הגישור יפנו הצדדים לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני לקבלת תוקף של פסק דין. במקרה בו הגישור לא מסתיים בהסכם, פתוחה בפני הצדדים הדרך לפנות להליך המשפטי הארוך, המורכב והיקר.

"בהליך גישור הרצון הוא להידבר עם בן הזוג בסיוע של המגשרים, לנהל מו"מ פורה וענייני שבסופו אפשר יהיה ללחוץ ידיים ולהמשיך בתקשורת יפה ומכבדת. אחרי הכל, גם אם אנחנו בוחרים להתגרש זה מזו, אנו עדיין נשארים ההורים של הילדים ועלינו להמשיך לדאוג, לטפל ולהעניק לילדים את הטוב ביותר שאפשר".

בהליך הגישור, היא מדגישה, המגשרים אינם אלה שקובעים את התוצאה הסופית, אלא הצדדים עצמם הם שמחליטים ומגיעים להבנה ולהסכמה סופית אם לחתום על ההסכם ואם לאו. זאת להבדיל מהליך המשפטי, בו מי שקובע ומכריע בסופו של יום הוא השופט.

למרות שהיא מלווה אנשים בתהליכי גירושים, עו"ד שריקי מסבירה כי היא מעודדת אנשים לפנות לגישור ולסיים את מערכת היחסים בהסכמה, שכן התא המשפחתי והקשר עם המשפחה ממשיכים להיות חשובים גם לאחר פרידה. "חשוב שאנשים ילכו עם הלב, גם אם ההחלטה היא פרידה וגירושין, שלעיתים לדעתי עדיפים על הישארות במערכת זוגית לא בריאה. חשוב גם לפעול עם הראש, כלומר לראות בדרך גם את יתר הנפשות מסביב ואיך ההליך וההתנהלות בתוכו משפיעה עליהן. בכל מצב חשוב לזכור שמדובר במשפחה וחשוב שתהיה משפחה חמה, תומכת, ומעל הכל אוהבת".