ענף המסחר ביהלומים: "קהילה סגורה, שמורה מאוד, מסורתית - לרוב מוגבל לבני המשפחה. אפשר להבין מדוע: בעסק כגון זה, שמצריך אמון מקסימלי, עדיף לסמוך על בני משפחה. עסקי היהלומים נחשבים לעולם של גברים. מכל בני המשפחה, דווקא אני עמוק בתוך העסק. יש מעט מאוד נשים בתחום. בשבילי ההשתלבות הייתה טבעית - לדעת לעבוד בעולם של גברים חזקים, עם כסף ומעמד, ולהיות את עצמך".
יהלומים לנצח: "תמיד ידעתי שאעסוק בזה. נכנסתי לתמונה אחרי השירות הצבאי. אבא שלי, מנשה וג'ימה ז"ל, ביקש שאסייע בעסק. נכנסתי ישר לתמונה. מאותו הרגע הייתי מחויבת ליהלומים. בהתחלה עסקתי בתיווך. הייתי מוכרת עבורו את הסחורה. נפגשתי עם קניינים שהיו באים לארץ, או במכירות פומביות בתערוכות בחו"ל. ככה התחלתי. לוקחת את חבילת היהלומים מאבא שלי, ומוכרת. אני תמיד אומרת שהוא איש של גלם, אני של המוגמר. עם הזמן גם שדרגתי את היהלומים לתכשיטים".
"איש של גלם": "מתחיל מביקוע. אתה לומד איך לבקע. לומד מה יכול לצאת מחומר הגלם, צריך לדעת, באחוזים, כמה תצליח להוציא הכי טוב. היום יש מכונה שסורקת את חומר הגלם. למשל, חומר גלם ששוקל חמישה קראט, המכונה רושמת כמה קראט אתה יכול להוציא מאבן הגלם, עם הכי פחות פחת. אבל עם כל הכבוד למכונה, אין דיוק של 100%. אבא שלי היה יכול לגלות עם העיניים. זה היה מדהים, הוא ידע מה שייצא. כמי שנמצאת בעסק 28 שנים, פיתחתי אינסטינקט וחוש מובנה, וכיום, כשאבי איננו, אני נסמכת עליהם. מהו אותו חוש מבנה? אין אבן אחת שדומה לשנייה. זה מה שיפה. כל אבן היא שונה ומשונה. כמו בכל מקצוע אחר. מי שלא טוב בזה, לא שורד".
ילדה של אבא
אבא: "הייתי אמורה לפגוש את אבי ביום שבו נפטר, אחרי זמן רב שלא נפגשנו. הוא עבר לגור באפריקה, שם הוא שהה שם בעשר השנים האחרונות לחייו. למה? כי הוא רצה להיות קרוב יותר לחומר הגלם, להיות יד ראשונה, ליד הנהרות שמהם יוצאים היהלומים. בהתחלה הוא גר בקונגו, בהמשך הוא עבר לאנגולה. כשהוא הגיע לביקור בארץ, למחרת הוא נפטר. הוא חזר בשביל למות בארץ. היה בן 74 במותו. נשארתי המומה, כואבת ועם עסק על כתפיי. עם הידיעה שיש דברים שאני לא יודעת, שהוא לא הספיק לספר לי, על מפעל חייו באפריקה. בגלל הקורונה אני לא יכולה לעשות שום דבר לגבי זה. יש חבר אפריקאי ששומר על הבית, על הכספת. חבר טוב של אבא שלי. הוא שומר על מפעל חייו. ברגע שהקורונה תיגמר, אסע לשם".
קעקועים: "את המשפט: 'אבא, היית ונשארת כל עולמי', קעקעתי על היד לאחר ה-30 למותו של אבי. לצד המשפט קעקעתי יהלום תלת-מימדי. הקעקוע נועד להנציח את זכרו של אבי. מנקודת מבטי, אבי ויהלומים הם לנצח".
יהלומי הדמים באנגולה: "אבא שלי היה אדם עם ערכים. הוא מעולם לא נגע ביהלומי הדמים, למרות שהיו המון פיתויים. הוא אמר שאין בזה ברכה. שזו תאוות בצע לשמה. למרבה הצער, המקומיים עסוקים במלחמות שבטיות והלבנים זוכים באוצרות הטבע - זהב ויהלומים. לא הייתי עוברת לגור שם. זה לא מקום לנשים. זה מקום מאוד קשה. גם עבור גברים זה מקום מאוד מסוכן. לאבא שלי באופן קבוע היו ארבעה אנשים ששמרו על הבית".
קשיחות היא חלק בלתי נפרד מהעסק: "אבא שלי היה אבא דומיננטי בחיים ובעסק. חזק, ידוע בתחומו. הייתי ילדה של אבא, ואני הכי מהממת - נשית ויפה, אבל גם חלק גדול שלקחתי ממנו זה לדעת להיות קשוחה. וגם לעבוד קשה - אני לא בן-אדם של בית. אני עובדת עד שעות מאוד מאוחרות, לפעמים עד עשר בלילה".
חוויה אקסקלוסיבית ומפתה
אין זמן לתחביבים: "עולם היהלומנות מבטא את כל עולמי, כך שיהלומים ותכשיטים הם גם התחביבים שלי (גם ליצור ולעצב). אפילו במפגש ערב עם חברות, יוצא שכולן שואלות ומדברות על תכשיטים ויהלומים, ואני מוצאת את עצמי עונה על שאלות. כי בסוף זה העולם שלי, זה עולם ומלואו".
שומעים עלי: "בעיקר מפה לאוזן. מצד אחד, אני פועלת מבורסת היהלומים ברמת גן, שהוא מותג חזק בפני עצמו. מצד שני, זהו מתחם סגור - אין לי חנות ואין חלון ראווה, אבל יש משרד שבו מוצגים היהלומים והתכשיטים. מכיוון שאי אפשר להיכנס לבורסה אם לא מזמנים אותך, עצם החוויה היא אקסקלוסיבית ומפתה. היום אנשים מנצלים את חנויות הרחוב בשביל לראות דגמים, למדוד ולבחור, אבל באים לבורסה ליהלומים בשביל לרכוש יהלומים ותכשיטים. למה? כי רוב האנשים בבורסה הם יצרנים, כמוני. אני מייצרת ומוכרת. המחירים הם מחירים סיטונאיים. בנוסף, הלקוחות יודעים שיש עלינו פיקוח של הבורסה, ושיהלום הוא יהלום טבעי".
שנת הקורונה: "אני עובדת בטירוף. מכירות התכשיטים נסקו. בזכות הקורונה לא היו בזבוזים, לא היו נסיעות לחו"ל, אז אנשים קנו יהלומים ותכשיטים, והרבה. יש שחושבים שבגלל המשבר שיצרה הקורונה המחירים של היהלומים עשויים לרדת, אבל האמת היא שהמחירים כבר ירדו עוד לפני הקורונה. פעם, יהלום - אי אפשר היה להשיג אותו. רק מי שהיה לו כסף היה יכול להרשות לעצמו. היום יהלומים ותכשיטים הם בבחינת פריט אפשרי לכל כיס".
קהל היעד העיקרי של יהלומים: "גברים שרוכשים עבור נשים - בעיקר טבעות אירוסין - ונשים. לשאלה, 'מי קונה יותר יהלומים, נשים בשביל עצמן או גברים בשביל הנשים שלהן', יש תשובה מאוד פשוטה: נשים קונות בשביל עצמן וגברים קונים בעיקר בשביל נשים, אבל השורה התחתונה היא שאם לא היו נשים, לא היו יהלומים".
שם ומשפחה: שרונה וג'ימה
גיל ומצב משפחתי: 48, גרושה + ילדה (בת 21).
מקום מגורים: יהוד.
תפקיד: חברת בורסת היהלומים, בעלת המותג "Sharon Stones Jewelry and diamonds".
