היכן מתחילה ההצלחה הכלכלית הישראלית? רשימת ההישגים ארוכה ומרשימה: הפרחת שטחי המדבר והביצה של המדינה שבדרך בתחילת המאה הקודמת, הקמת מערכי ייצור נשק וסליקים בלי תשתית ותחת אפם של הבריטים, החקלאות המתקדמת, תעשיית הנשק המובילה היום בעולם, ההייטק שאין עוררין על הצלחתו .
מול עינינו מתקיימת תופעה מתגלגלת של מצוינות וחדשנות, שמתקיימת בנסיבות שונות, בתקופות שונות ובתחומים שונים. מעניין לראות שבמקביל לה מתקיימת כאן גם רשלנות רחבת היקף: מהתור בקופת חולים או במשרד הפנים ועד האסון במירון, מתרבות הנהיגה ועד אסון נחל צפית. זה מייחד לישראל מקום חשוב בכלכלה העולמית, זה נותן בידיה הצלחה וזה מעורר את השאלה מה ניצב מאחורי זה?
הכלכלה העולמית של היום מבוססת על שיתוף פעולה בין אומות. האחת מתמחה במערכים גלובליים, האחרת במכרות, בספנות, בקווי ייצור בתעופה או בשיווק. המכונה המורכבת הזאת שנקראת כלכלה בינלאומית כוללת שיתופי פעולה של אומות שונות. בתוך כל אלה גלגל השיניים של ישראל הוא בעיקרו החדשנות, פריצות הדרך הטכנולוגיות ששוברות את השוק, מה שהוגדר כ-Startup Nation. זה לא רע בשביל תשעה מיליון איש, כלומר פחות ממחצית מתושבי שנחאי, שלא מסוגלים לכבות כמו שצריך שריפה בכרמל.
ניתן לתהות מדוע אנחנו כל כך מוצלחים ביצירת זיק ההתנעה הטכנולוגי. ניתן לשאול לצד זאת מדוע אנחנו לא כל כך מוצלחים בבניית מערכי ייצור ופעילות רחבים. מאחורי שני אלה עומדת הרוח הישראלית, או התרבות הישראלית. כדאי להעמיק, להכיר אותה ולהבין אותה. מי יודע מה עוד היא תיצור בהמשך הדרך.
אלופים באלתור
תרבות של אומה צומחת קודם כל מהדרך בה היא גידלה את מזונה בתחילת הדרך. זה המקום בו היא מתעצבת לראשונה. במקרה של העם היהודי אלה היו שדות המרעה. השורשים של ההוויה הישראלית נטועים בדורות של רועי צאן: אברהם, יצחק, יעקב, משה, דוד. כולם היו רועי צאן, כולם לקחו עם עלות השחר את העדר ויצאו אל השדה.
רועי צאן הם אנשים שפועלים לבד. הם מוצאים פתרון לבדם לאתגרים של זאבים, רועים זרים, בצורת או שבר ענן. הם אלופים באלתור, אין להם מתודה, הם לא מקבלים הנחיות עם יציאתם לדרך. הם נמדדים ביכולתם למצוא פתרונות לבעיות שצצות ולספק את המטרה, השורה התחתונה, להחזיר למכלאה את כל העיזים שיצאו ממנה עם בוקר.
אלפי שנים חלפו, אך הזיכרון ההיסטורי כנראה חזק יותר מהכול. בין מטולה לאילת מתקיימת אומה של אנשים שלא סובלים שאומרים להם מה לעשות. הם אלופים באלתור ומתנערים מכל פורמליות לטובת השורה התחתונה, התוצאה הסופית. מתחילים כאן לראות את ה-DNA של ההייטק הישראלי?
אומות של רועי צאן יש לא מעט: בחצי האי ערב ובמרכז אסיה, מונגולים וטג'יקים, מגרבים וטורקים. היהודים חריגים בנוף זה כי הם יצאו לגלות. זוהי תופעה היסטורית יוצאת דופן שבמהלכה הם החליפו מקומות מגורים לעתים קרובות. בתוך כך הם למדו, בניגוד לאומות רועי הצאן האחרות שצוינו כאן, להתמקד במה שניתן לטלטל ממקום למקום. חיוני לקחת זאת בחשבון להבנת מקורות ההצלחה הכלכלית הישראלית ומה שיצר אותה.
נטייה לעיסוקים ניידים
לאחר כמעט אלפיים שנות נדודים בעולם האנשים הללו חוזרים למזרח התיכון עם נטייה לעיסוקים ניידים. בראשם – החשיבה האינטלקטואלית. במשך שנות הגירושים והנדודים קמו דורות של רבנים ופרשני מקרא וגמרא, ולצידם אנשי פיננסים, מדעים, הגות. למעשה, כל מה שמתבסס על היכולת ללמוד ולהבין.
עם החזרה למזרח התיכון נוצרו נסיבות נוספות שעודדו את התופעה יוצאת הדופן הזאת. המורשת של רעיית צאן ופלפול פגשה את הצרכים של יישוב הארץ. צמחו במצב זה האלתור וההמצאה של המדינה שבדרך, מכיוון שתערובת המהגרים שנוצקה לכאן מחייבת התפרקות ממסורות ואימוץ דרכי חיים חדשות. נוצרה אומה של נוודים מתפלפלים, פורקי עול המצויים יותר מול הספר מאשר מאחורי המחרשה. אומה של אנשים הצוברים ידע, מעבדים אותו ומחפשים את הדרך לממש אותו בצורה ייחודית. דרך שאינה הדרך המקובלת, ושהקמת מדינת המהגרים רק מקצינה אצלם את התכונות הללו.
זה הכרומוזום של היזמים ומהנדסי הפיתוח שמאחורי נטפים והתעשיה האווירית, מאחורי גידול הפרדסים ופיתוח האנטי וירוס. כן, זה מתכון טוב להמצאה ופריצת דרך, אבל לא כל כך לעבודה מסודרת וארוכת טווח. הקמת חברות ענק ומערכי פעילות בינלאומיים מתאימה הרבה יותר למגדלי האורז למשל.
החוליה החסרה
הפוטנציאל הזה התנקז אל תוך ההייטק הישראלי ברגע בו נוספו לו עולם של ידע אקדמי ולצידו אמינות כלכלית שאפשרה השקעות הון סיכון. אי שם במעבר אל שנות ה-80 התממשו מקורות ההצלחה הכלכלית הישראלית. מדינת ישראל נתנה את הבסיס למימוש, אבל מה שקרה בינתיים בעולם הגדול התגלה כבעל משמעות גדולה אפילו יותר. התעורר הצורך בחוליה החסרה.
עם הזמן העולם הפך יותר ויותר לכפר גלובלי, ולא, זאת אינה קלישאה. העולם הפך למארג של שרשראות תכנון, יצור ושיווק שמקיפות את הגלובוס ויוצרות תחרות בין חברות ענק. קחו את ה-CD כדוגמה. בשעתו הוא פותח בידי פיליפס בהולנד. עם הזמן הוא הועתק ויוצר בידי מגוון חברות סביב כל הגלובוס, בעיקר מזרח אסיה.
פעם יוצרו מכונות רק בידי מספר מצומצם של חברות ממדינות המערב. היום יש יצרניות של מיכון כמעט בכל מדינה מפותחת. לצד אלה יש תחרות בין חברות ענק בתחום המכוניות, המקררים, רשתות המזון המהיר, המשקאות הקלים. למעשה בכל תחום צרכני יש תחרות והיא הולכת ומתגברת.
בתחרות צפופה שכזאת כולם מנסים להוריד מחירים ולשפר את השירות, אבל לאלה יש קצה. הכלי החזק ביותר הוא להציע ללקוח את מה שלמתחרים עדיין אין, כלומר חדשנות. אם הכיריים שלי זולות זה טוב, אם אני מציע שירות אמין זה טוב מאוד, אבל אם יש בהן יכולות שלמתחרים פשוט אין זה יכול ליצור מהפיכה. ראו למשל מה קרה בשוק עם כניסתם של טסלה, של ווייז ושל הסמארטפון.
נניח שיש לכם חברה לייצור תעשייתי אי שם בעולם. הבנתם שחדשנות היא שם המשחק ואתם רוצים לאתגר את השוק עם פיצ'רים חדשים. היכן תחפשו אותם? בעמק הסיליקון? זו בעיה, הוא נשלט בידי חברות אמריקאיות. הן ירכשו את המוצר ואת הפיתוח לפני כל אחד אחר. מה נשאר? בדיוק, רועי הצאן שחזרו מהגלות ופועלים במת"ם ובעתידים.
ומה צופן העתיד?
הנה מקורות ההצלחה הכלכלית הישראלית. היהלום שבידי ישראל עומד מאחורי השגשוג הכלכלי של עשרות השנים האחרונות. מפלגות שלטון מתחלפות, מדיניות כלכלית מתחלפת והדהירה קדימה נמשכת. מאחורי המגמה הזאת ניצב הצורך המתגבר של העולם בחוליה החסרה הישראלית.
משנה לשנה קמות עוד ועוד חברות ייצור גדולות, ועוד מדינות מצטרפות למעגל הייצור, הטכנולוגיה והצרכנות. משנה לשנה מחריפה התחרות על המכירות בעולם ואיתה הצורך בחדשנות, במה שאין למתחרים. מעט מאוד פריצות דרך טכנולוגיות מתרחשות מחוץ למעגלים של נאסד"ק ומדינת ישראל, ומספר חברות הסטארט אפ בישראל דומה ואף עולה על אלה של כל אירופה או לחילופין כל מזרח אסיה.
כך פועלת חדשנות, נכונות להתנסות, נכונות להיכשל: "כי שבע יפול צדיק וקם", והמנטרה הזו מספר מִשְׁלֵי היא למעשה ספר הדרכה להקמת חברת הזנק. ישראל וקליפורניה מובילות את החדשנות בין השאר בגלל שבני המהגרים החיים בהן מוכנים ללקיחת סיכון, להעזה, לחשיבה מקורית, ולא, זה לא קל כלל וכלל. יצרניות האלקטרוניקה והמכוניות של יפן מוציאות פטנטים רבים, אכן, אבל מתי קיבלנו מהיפנים המצאה פורצת דרך היוצרת תחום חדש? הפעם האחרונה הייתה כנראה בשנות ה-70 עם הווקמן.
מזלו של ההייטק הישראלי הוא שמרבית אומות העולם מתוכננות והיררכיות, טוב, יותר מאיתנו בכל אופן. ככל שהן תעסוקנה יותר בהפחתת סיכונים הן תזדקקנה יותר לחוליה החסרה, לחצופים ההם שקופצים מעל לפופיק וחושבים שהם יכולים לבנות מוצרים טוב יותר מכל אחד אחר.
זה לא מקרי שההצלחה של החדשנות הישראלית והרשלנות הישראלית דרות בכפיפה אחת. מקורות ההצלחה הכלכלית הישראלית ומה שיצר אותה הם גם המקורות של החוליים שלנו. מהחוליים נמשיך לסבול, והכלכלה, מעבר לעליות וירידות לאורך הדרך, תמשיך להרקיע שחקים.
הכותב טל רשף הוא מומחה לפעילות מול שווקי ותרבויות העולם, מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין" מייעץ, מרצה, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות להבנה כלכלית, עסקית ותרבותית של פעילות בשווקי העולם
