עם כינונה של הממשלה החדשה, ראוי היה שתקיים דיון מעמיק ומקצועי על מדיניותה החקלאית של ישראל לעשורים הבאים. זה מתבקש הן בשל הדיון החפוז והשטחי שהיה לאחרונה בנושא הרפורמה בחקלאות, והן מכיוון שזה עשרות שנים לא קוים דיון בממשלה על מדיניותה של ישראל בחקלאות ובהתיישבות. זאת כשלחקלאות מקום מרכזי בחברה, בכלכלה ובביטחון!
על מומחי הממשלה, מועצת הייצור, האקדמיה, וארגוני החקלאים להכין תשתית ותחזית מקצועית לענפי החקלאות השונים, עליהן תתבסס המדיניות החקלאית העתידית.
המשקים הייחודיים בחקלאות הישראלית
מדי שנה, נצברים נתונים השוואתיים על חקלאות ישראל ומקומה בין מדינות העולם. מהם עולות עובדות על קווי אופי ייחודיים ומרשימים, בין היתר, של ענפי הפירות והירקות בישראל. קודם כל: מחירי הפירות והירקות לצרכן בישראל, הם קטגוריית המזון היחידה שהיא נמוכה יותר לעומת המחירים במדינות ה-OECD.
הבודדים מבין חקלאי העולם שפועלים תחת מגבלת מים חמורה
האלפים הבודדים שנותרו לגדל פירות וירקות בישראל, מקיימים את משפחותיהם ממשקים קטנים בקנה מידה עולמי (מאות דונם בלבד למשק). אדגיש עובדה אליה נחשפתי בעת כהונתי כסמנכ"ל בכיר לסחר חוץ במשרד החקלאות: בארגון הסחר העולמי W.T.O משקים בגודל כזה נחשבים כטעוני טיפוח. לכן, מרבית הכללים וההגבלות לא חלים עליהם וניתן לסייע להם בכל דרך שהיא.
בנוסף, מרבית מגדלי הירקות והפירות בישראל מוקמו באזורי הפריפריה, בין היתר למילוי משימות לאומיות, כשמירה על מרחבי המולדת וגבולות המדינה, לצד המחויבות הכלכלית למשפחותיהם. לכן לא אחת מיקום שטחי הירקות והפירות אינו אופטימלי, מבחינת ההתאמה לאקלים, לקרקע ולמים זמינים לחקלאות.חשוב להדגיש כי מגדלי הפירות והירקות בישראל הם מהבודדים מבין חקלאי העולם, שלהם מכסות מים אישיות, תוך מגבלת מים חמורה!
ההתארגנות האזורית-שיתופית שאיננה עוד
עם קום המדינה פעלו מסגרות קואופרטיביות, הן במושבים והן כארגוני קניות אזוריים לרכישת תשומות ולשיווק התוצרת כאחד. מאז משבר שנות ה-80, שהיכה במושבים ובקיבוצים, נותרו חקלאי המשק המשפחתי כמעט ללא מסגרת שיתופית כלשהיא! רובם ככולם עומדים חשופים, גם עתה, הן מול ספקי התשומות והן מול מערכת שיווק ריכוזית, אכזרית, הפוגעת, מעת לעת, באיכות המוצרים שרגישים לחיי מדף קצרים. זוהי מציאות קשה, שכן אלפי החקלאים שנפגעו בזמנו מכשלון המערכות, נרתעים מאז מגיבוש מסגרות חליפיות. זהו כשל כלכלי-ארגוני הפוגע אנושות במגדלים.
מדיניות "עם הגב לחקלאי" במקום "עם הפנים לחקלאי"
ישראל היא חלק מקבוצת המדינות המפותחות, ה-OECD, שמדי שנה סוקרת את המדיניות החקלאית של המדינות החברות. לראות ולא להאמין: מהסקרים עולה שתמיכת ישראל בחקלאיה נמוכה יותר מתמיכת מדינות אירופה וה-OECDבחקלאיהן! בעוד שצפוי היה שהתמיכה במגדלינו המתפקדים בקשיים על שפת המדבר ובאזורי ספר על גבול הלבנון, תהיה גדולה יותר מזו שבעמיתיהם בעולם (אלה שלא נשאו במשימות לאומיות מעולם). ולא היא! התמיכות בחקלאי אירופה הן כ- 19.3% מערך הייצור, בחקלאי ה-OECD כ-18.2%, ובחקלאי ישראל התמיכה היא כ-15.2% בלבד!! משמעותם של 3% אלה היא, שהסיוע השנתי לחקלאי ישראל נמוך יחסית במיליארד ₪! לעומת הסיוע לחקלאי העולם. מה גם שעם "היבוא הזול" מהם עלינו להתמודד יום יום. גרוע מכך! אם תמומש "רפורמת האוצר" והמכסים שבוטלו יומרו רק בפירורי סיוע, אזי התמיכה בישראל תהייה נמוכה אף מזו שמעניקה ארה"ב לחוואיה - כ-11.6%. חוואים שלעיתים משקיהם כגודל השטח החקלאי של ישראל כולה! על מדיניות שכזו אמר הושע בפרק ח': "כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו".
סוף דבר
במציאות זו מתבקשים שינויים ברפורמה להבטחת המשך קיומם של חקלאי ישראל לאחר הורדת המכסים הדרסטית והם: מיתון ועצירה בהורדת חלק מהמכסים ובחינת השפעתם בעוד מספר שנים. החרגת מוצרים המהווים בסיס כלכלי עיקרי באזורי עדיפות לאומית כמו תפוחים, אגסים, עגבניות, תפוחי אדמה, גזר, תמרים ועוד. סיוע ישיר הולם למגדל, שיבטיח את קיומו גם לאחר הורדת המכסים. שינויים אלה קריטיים לשימורה של החקלאות והציונות בישראל.
הכותב צבי אלון הינו מנכ"ל מועצת הצמחים בשיתוף מועצת הצמחים
