על רקע ההפגנות הקשות שמתרחשות בשלושת החודשים האחרונים ופעולות המחאה הנלוות, כגון קריאות להוציא כספים מבנקים ישראלים והאטה בהשקעות, רבים שואלים את עצמם, לאן מועדות פני המשק הישראלי. האם יש סיכוי לצמיחה כלכלית או שאנו כעת נדונים לקיפאון ואף לירידה בתוצר בשל כל המהלכים המשולבים הנוגעים לרפורמה המשפטית ולהתנגדות הגורפת של מרבית 'האליטות' אליה.
לכל אלה נוספות המגמות העולמיות. ההייטק נמצא בכל העולם בקיפאון של השקעות ומלווה בגלי פיטורין גם בחברות החזקות ביותר. ענף הנדל"ן שמהווה ענף מרכזי במשק, נמצא בעודף היצע של דירות ואולי אף של משרדים, ויש ירידה של עשרות אחוזים בלקיחת משכנתאות, דבר שאמור להתבטא בירידה בהתחלות בנייה, שמצידן ישפיעו על תעסוקה, ואחוזי תוצר.
אם נוסיף לכל אלה את האיום הביטחוני, שבמידה ויתממש ולו באופן חלקי ביותר, ענפי התיירות והאירוח, אף הם יחטפו מכה קשה ומדובר בענפים שכבר ספגו מכות בתקופת הקורונה ובחלקם הגדול עדיין "מלקקים את הפצעים".
השאלה היא האם לממשלה יש או יכולים להיות פתרונות ובאיזו מידה השוק יוכל לתקן את המצב מעבר למה שהממשלה תעשה או לא תעשה.
כוחו וגמישותו של השוק
בעת ששירתי בלבנון, שמתי לב לתופעה, שאם אנסה לתאר אותה באופן ציורי, הרי רגע לאחר שנחת פגז הרסני והעשן התפזר מעל עיי חורבות, צץ לו נער עם כמה קופסאות סיגריות למכירה. כלומר העובדה שכלכלת לבנון, שלא ככלכלות המצרית או הסורית המנוהלות על ידי משטרים עם אוריינטציה סוציאליסטית ריכוזית, הייתה מבוססת על יוזמה חופשית ובכל מצב ובכל תנאי, הסוחרים של לבנון ניסו לנצל הזדמנויות ולייצר מצבים חדשים ובמידה מסוימת של הצלחה. רק הדומיננטיות האכזרית המתמשכת של חיזבאללה הצליחה בסופו של דבר לדכא עד עפר את היזמות הלבנונית, אבל כל עוד ניתן להם ולו צוהר קטן לפעילות, הלבנונים הראו את כוחם הגדול בקימום הכלכלה. משגבר כוחו של חיזבאללה, עזבו רבבות רבות של לבנונים את ארצם והפנו את מרצם ליזמות במדינות שקלטו אותם.
המאבק ביוקר המחיה מלמד על המגבלה הגדולה של הכלכלה הישראלית ומסביר את ההצלחה שבכל זאת התקיימה. אין הרבה מדינות עם מערכות בירוקרטיות כמו זו של ישראל. אני מניח שרבים שמעו למשל, על המקרה האחרון בו היועצת המשפטית מנעה משר האוצר מלהפוך תקינה אירופית ואמריקאית למספיקה בישראל. בפועל היא אישרה לו יישום תקינה אמריקנית ואירופית על מוצרים שונים, אבל לא על תרופות. ה-FDA וה-EMA - המוסד המקביל לתקינה באיחוד האירופי, לא הספיקו בשבילה. היא צריכה שמוישה כהן מחדרה יגיע למכון התקנים, שם הוא יבדוק איזו תרופה או תכשיר רפואי, עם ציוד מיושן כי האוצר לא אישר לרכוש ספקטרומטר חדש, ורק לאחר האישור שלו, ניתן יהיה לאשר את מה שהמומחים הגדולים בעולם, עם הציוד המתקדם ועם היתרון לגודל, אישרו.
יש אצל שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שר הכלכלה ניר ברקת וראש הממשלה בנימין נתניהו מוכנות להקל על הכלים הבירוקרטיים כמו שלפניהם עשו זאת במידה רבה, שרי הכלכלה הקודמים, נפתלי בנט ואלי כהן. זה לא רק קשור ליוקר המחיה כי אם גם ליזמות וליכולת לפתח חידושים שונים.
למשק הישראלי יש יכולות רבות הן ביזמות והן בחדשנות. נוצר מצב כיום שלמשל בתחום הקמעונאות, מרבית הטכנולוגיות החדשניות נתמכות על ידי יזמים בעלי הרשתות כמו רמי לוי ולא על ידי קרנות הון סיכון. גם בתחומים כמו ענף הבנייה, למשל חברת העגורנים הגדולה בישראל – סקייליין מנופים וטכנולוגיות, מפתחת טכנולוגיות שליטה ובקרה מרחוק וכן מפתחת נושאים נוספים שבתחום השינוע והעמסת חומרי גלם בתהליך הבניה, על אף קשיים בירוקרטיים שהיא נתקלת בהם.
כלומר, גם בהיעדר השקעות חדשות, יש בשוק הישראל צבר הון ומוכנות של בעלי חברות להשקיע מכספם בפיתוחים חדשים מפני שהשוק הישראלי נתפס פעמים רבות כשוק שהוא בבחינת Early Adopter - מוכן לאמץ טכנולוגיות חדשות בתחילת דרכן ובכך משמש כפיילוט לפני יציאה לשוק העולמי.
בטווח הבינוני והרחוק, יחזרו גם המשקיעים של קרנות ההון סיכון, כי בסופו של דבר היכולות והיזמות הטבועה באוכלוסייה המקומית, תמשיך לרגש ולמשוך משקיעים המחפשים את היתרון בכל תחום.
התמתנות ביקושים יכולה להיות חיובית
השאלה היא מה יקרה בטווח של השנה עד השנתיים הקרובות. כלכלני המאקרו מכירים את מושג 'מחזור העסקים', כאשר אחת המטרות של הפעולות המשולבות של משרד האוצר והבנק המרכזי היא למתן את התנודתיות של מחזור העסקים. קוראים לזה מדיניות אנטי מחזורית. קצת ממתנים את ההתלהבות בשנות גאות, על מנת למנוע אינפלציה ומעודדים את מי שנדרש לעודד בתקופות שהולכות לקראת מיתון, אם על ידי הזרמת תקציבים ואם על ידי הורדת ריבית.
הממשלה לפי שעה מסובכת במאבק הפוליטי הגדול סביב הנושא המשפטי, אולם ככל שניתן לקוות לסיום המשבר בתוך כחודשיים, המנגנונים הטבעיים יתחילו לפעול כפעולת נגד להתמתנות הביקושים בשוק.
יש גם משהו חיובי בהתמתנות הביקושים. אחת הבעיות שהצביעו עליה בשוק הישראלי היא עודף ביקוש לכוח אדם, שהביאה לעליות גבוהות מאוד בשכר העובדים, ולא רק בשכרם של המומחים הגדולים בתכנות וניתוח מערכות ברמה גבוהה. גם עובדים במקצועות רבים אחרים פיתחו תיאבון כל עוד הביקושים היו בשיאם עם שיעור אבטלה זניח.
ההתמתנות עתה, מקלה על עסקים רבים למצוא עובדים ולחזור לתוואי צמיחה. שוב הם לא צריכים לחשוש שיחטפו להם את הטאלנטים בפיתוי של משכורות גבוהות יותר שלעיתים גורמות להם גם להעלות שכר באופן שעל גבול הכדאיות ואף לרמה הפסדית לעיתים. היכולת לשכור אנשים בעלות סבירה ולצמוח, תאפשר לכלכלה להתאושש דווקא מכיוון הענפים המסורתיים.
המשקיעים המקומיים אולי אינם מספיקים על מנת לספק את כל צרכי ענף ההייטק, אבל גם חינוך השוק לצניעות, יאפשר לו לצמוח בעוד שנה ושנתיים באופן חיוני.
אין ספק שהשנה הקרובה תהיה מאתגרת, הריבית עדיין תהיה גבוהה, שיעור האבטלה לא יירד כל כך מהר, והצמיחה תהיה אפסית. אבל אם נעבור את השנה הזאת ללא זעזועים מיותרים, צפויה צמיחה מחודשת ואולי מאוזנת יותר במשק.
מחירי הדיור אינם יורדים
הממשלה תצטרך בעיקר להתמודד עם שני מרכיבי יוקר: הדירות והמחיה הבסיסית. ירידת הביקושים כיום בדיור אינה מספיקה מבחינת ההשפעה על ירידת המחירים ונדרשת מדיניות שבמסגרתה יצליח ולגרום ליותר התחלות בנייה והורדת נטל בירוקרטי שיאפשר גם הורדת מחירים.
הגדלת ההיצע כרוכה בהרחבת שטחי קרקע המיועדים לבניה באזור המרכז בהגדרתו הרחבה (מעגל יבנה-מודיעין-נתניה) עם האצת פרויקטים של תחבורה ציבורית. צמיחת האוכלוסייה האופיינית לישראל בניגוד לעולם המערבי, עשויה לתת את התמיכה שלה לצמיחה ושימוש מושכל בתקציבי המדינה, לנושאים הכרוכים בצמיחה ולא בצרכנות, עשויים להיות אמצעי מדיניות משלים.
סיוע לעסקים קטנים ובינוניים
עליית הריבית וכניסת עסקים רבים למצוקה מימונית, מחייבת את המדינה לפעול גם בתחום המימון. בעבר כשהמדינה חידשה את הקרן לעסקים קטנים ובינוניים – היא הפכה מקרן מנוונת של עשרות עסקים וסרבנות של בנקים לקחת בה חלק, לקרן שפועלים דרכה רבבות עסקים המקבלים אשראי במיליארדים. הרעיון היה שכדאי למדינה לקחת על עצמה שיעורי דיפולט מעט יותר גבוהים, מאחר שהצמיחה הכלכלית תספק מקורות מימון באמצעות הרחבת מעגל משלמי המיסים וגידול כולל בכלכלה. בשנים האחרונות חלה הקשחה בקריטריונים של הקרן וכיום עם עליית שערי הריבית ותחושת המצוקה המימונית, היא חזרה למדיניות הקודמת שלה. אולם דווקא היא זו שעשויה לתרום ולסייע לעסקים קטנים ובינוניים לצלוח את התקופה המאתגרת הנוכחית.
הכותב מיכאל תבור הוא מנכ"ל חברת תבור כלכלה ופיננסים, מחבר הספרים: מונופול - מודלים של תחרות לא משוכללת, יסודות המימון והניהול הפיננסי ופרקים בתורת המחירים.
