הן יצירתיות, מעזות, חושבות מחוץ לקופסה ומהוות סמן נשי גאה אשר מוביל את המחנה, במיוחד בימים שבהם ייצוגן של נשים במרחב הציבורי חסר.
עדי רוזנשיין, אוהבת אדם וחי וצמחונית מגיל 6, הקדישה את עבודת הגמר האוניברסיטאית שלה לבעלי חיים. בהמשך קיבלה הצעת עבודה שהוכיחה שאפשר בהחלט להתפרנס ממה שאוהבים, ולהפיץ את הטוב בעולם. כיום רוזנשיין, אשת פודטק פעילה, מפיצה את בשורת החלבון האלטרנטיבי בארץ ובעולם.
אורלי סגל, יזמית קולינרית ואשת יחסי ציבור, החליטה לפני כשנתיים להפוך לבינלאומית ויצרה את Tel-Aviv Groove, חגיגת ארומה וטעמים ישראליים אשר הזמינה אליה את הקהל האמריקאי בהמוניו, והפכה את סגל באחת לשגרירת העיר תל אביב בתפוצות.
נילי גולדברג, היי-טקיסטית ישראלית שהקימה את הסטארט-אפ הראשון שלה בתחום משפיעני רשת בשנת 2009, הפכה בהדרגה לאשת סודם של משקיעים ומנכ"לים בתעשיית הטק. היא עתידה להשיק בקרוב את ספרה Your Core-4, על חשיבותם של עוגנים בדרך להגשמת יעדים.
תחליף שהוא הדבר האמיתי
רוזנשיין חיפשה להכניס משמעות ותשוקה לחייה ולעשייתה. כמי שבחרה באורח חיים צמחוני והגיעה מבית של פעילים למען בעלי חיים, בנתה במסגרת לימודי התואר הראשון במינהל עסקים תוכנית עבודה שנתית לארגון "תנו לחיות לחיות". בארגון התלהבו והציעו ליישם את התוכנית. לאחר שעבדה במשרד יחסי ציבור לאופר-גלאון, שפעל גם במגזר השלישי, בפוליטיקה ובתרבות, הרגישה שבשלו התנאים לפתיחת משרד משלה.
"לפני כשלוש שנים פתחתי משרד בוטיק בתחום הקולינריה, שבמסגרתו התוודעתי לעולם הפודטק שהיה אז בחיתוליו, בעיצומה של תקופת הקורונה. כולם כמהו לשפר את היחסים עם הטבע".
לדבריה ההיכרות עם עולם הפודטק המתפתח היתה בבחינת גילוי מרגש: "כשנכנסתי לעומק הדברים, וראיתי את הפתרונות השונים בדמות חלבון אלטרנטיבי — הבנתי שמצאתי את הייעוד שלי, שלגמרי מתיישב עם כל הערכים שעליהם חונכתי וגדלתי. והכי חשוב: סוף סוף מצאתי משהו טעים לאכול!"
היא מתוודה שהפשרות שעשתה בחייה היו דבר שלא מתאים לכולם. "הבנתי שהאלטרנטיבה חייבת להיות טעימה, מזינה ובמחיר שווה לכל כיס, כי עד כמה שזה עצוב אנשים לא 'יקרעו את הכיס' בשביל הכדור. והנה טעמתי גבינות קשות מופלאות ונקניקים נהדרים אצל אחד הלקוחות שלי, והבנתי שיש עתיד".
לפני כשנה וחצי התקבלה למשרת מנהלת שיווק בחברת אלפרד'ס פודטק.
"זה היה השלב שבו החלטתי לסגור את העסק שלי ולעשות משהו טוב יותר עבור האנושות, הסביבה ובעלי החיים", היא אומרת.
לדבריה, ההשקעות במזון הצמחי אמנם ירדו במעט לפני אירועי אוקטובר הקשים, אך באופן כמעט פרדוקסלי הן שבו לעלות לאחר 7 באוקטובר. "יום אחרי המאורעות הנוראיים, ב–8 באוקטובר, החלטנו שלמרות הטראומה, הקושי והכאב אנחנו לא עוצרים. כולנו מרימים ראש, ומראים לעולם כמה אנחנו שווים".
כיצד מגיבים מעבר לים לחידושים מישראל?
"בחודשים האחרונים אנחנו מטיילים בעולם, ובאופן מפתיע גם זוכים לחיבוק אמיתי מכולם. ההיענות נהדרת, ואנחנו לא חשים לרגע שאנחנו מודרים. ברוב המקרים מדובר במדינות שמבחינתן השמירה על הסביבה היא ערך עליון. אלה אנשים שרואים מה אנחנו מביאים לעולם ואת זה הם רוצים. השיח הוא לא ביקורת על המדינה, אלא איך אנחנו מתגייסים לשפר ביחד את המצב כאן, כבני אדם. איך אנחנו דואגים שיהיה כאן טוב יותר, שהילדים יגדלו בעולם טוב יותר, עם פתרונות מותאמים לכל סוגי התזונה".
מה הצעד הבא?
"כבר פיתחנו גבינות גאודה וצ'דר ונקניקים כמו פרושוטו ומורטדלה, ואנחנו מפתחים מגוון נוסף של מוצרים. היום אנחנו נכנסים לייצור מואץ, מחוץ למעבדה. מצד אחד הרצון הוא לעבוד עם חברות גדולות ומובילות, אבל מצד שני אנחנו מבקשים לייצר ולמכור במקומות קטנים. חשוב לנו להיות נוכחים בשווקים, בבתי קפה ופחות בסופרים הענקיים בעולם, ולהגיע אל כולם".
הגרוב הישראלי
למעלה משני עשורים ייצגה אורלי סגל את טובי השפים, המסעדות, עסקי המלונאות והיקבים בארץ. "ייצגתי את מחניודה, את מלון ממילא, את השפים מאיר אדוני, יוסי שיטרית, אבי ביטון, אוראל קמחי ורבים וטובים אחרים", היא מספרת. במשך השנים הפיקה גם אירועי קולינריה והוציאה לאור ספרי בישול ייחודיים וסדרות רשת קולינריות. אלא שלקופידון היו תוכניות משלו: "התאהבתי בבחור בריטי שמתגורר בלוס אנג'לס, משהו נפתח בי החלטתי שהפעם אני עושה יותר למען עצמי ופחות בשביל אחרים. החלטתי ללכת בעקבות הקלישאה 'קודם לעצמך, אחר כך לאחרים'".
סגל מעידה שהסקרנות הקולינרית העולמית כלפי המטבח הישראלי הפתיעה אותה בעוצמתה. זאת לאחר שאלפי אמריקאים מלוס אנג'לס וניו יורק נהרו לסדרת אירועים קולינריים בהפקתה שבה הציגה את הניחוחות, הטעמים, המוזיקה והווייב התל אביבי — כפי שהם משתקפים בחווייתה האישית. סדרת "תל אביב גרוב" הושקה באוקטובר 2022 בלוס אנג'לס, וכללה ייצוא של שפים ישראלים, אלכוהול וחומרי גלם תוצרת כחול-לבן שנרקחו יחדיו לערבי קולינריה ים-תיכוניים ומסעירים, עם מוזיקה משובחת מתוצרת הארץ. הקהל האמריקאי אכל, נהנה, התמנגל, חיבק בחוזקה וביקש תוספת.
לאחר ההצלחה בחוף המערבי נדד הפסטיבל לניו יורק, שב ללוס אנג'לס ואפילו הספיק לעשות גיחה ראשונה לתל אביב בספטמבר האחרון, אז דאגה סגל להביא איתה שפים מלוס אנג'לס, ברצלונה ואיסטנבול להתארח במסעדות שפים מובילות. "בפעם הזאת ניסינו לחשוף את האוכל הישראלי לשפים מובילים, דרך שיתופי פעולה במטבח", היא מספרת.
אירועי אוקטובר הקשים היוו עבורה טלטלה רצינית. היא חוותה קשיים בעסקים, ורבים מהמיזמים שלה הוקפאו. עם זאת בחרה להמשיך בהפצת בשורת הטעם הישראלי הייחודי מעבר לים. "אחרי ההלם 'ארזתי את עצמי' וטסתי ללוס אנג'לס לפגישות עם עיתונאים, מסעדנים וחברי הקהילה היהודית, והבנתי שזו העת להקים משרד לייצוג 'הנשמה הישראלית' בחו"ל".
כיום מייצג העסק החדש של סגל מותגים ישראליים מעולמות הלייפסטייל, וכמובן את עולמות הקולינריה, לרבות פודטק ישראלי. "אני מביאה איתי לשולחן מכל טוב הארץ, תרתי משמע. החל במעצבי תכשיטים שמחפשים קניין, דרך מותגי יוקרה שפחות קונים אותם היום בארץ וזקוקים לשווקים חדשים ועד 'תפירה' של אירועים מיוחדים ואיתור משקיעים. המשרד מתמקד באירועים כמו שפים ישראלים שמתארחים במסעדות מקומיות ומבשלים מטעמים בהשראת המטבח הישראלי, אירועי פופ-אפ לצעירים סביב מותגים, אירועים על טהרת המשקאות והיינות הים-תיכוניים, סדנאות יינות מיוחדות לקהל פרטי או מקצועי או סדרת אירועי קיץ ליין מבעבע חדש".
לא מפחיד וקשה למצוא משקיעים מתאימים לישראלים?
"לא רק שאני לא מפחדת, אלא ממש מרגישה בשליחות. נכון, התקופה מאתגרת וברור שקשה עכשיו מאוד, אבל אני מתמקדת במי שרוצה לחבק אותנו, את ישראל, ויש כאלה לא מעט. לשמחתי, רוב האמריקאים שאני פוגשת תומכים בישראל ומבינים את הסיטואציה הכללית. אחד הסיפורים המרגשים הוא על גורן מילאק, בעל מסעדה בברנטווד LA ובמקור ממונטנגרו, שמאז אירועי אוקטובר בודק עליי כל יום. שבוע אחרי המלחמה הוא ביקש לקיים ערב הוקרה ללקוחות יהודים ובנינו לו תפריט יין ישראלי. המסעדה שלו עמוסה כבר 30 שנה והוא לא ממש צריך את זה, אבל מבחינתו, ככה הוא מחבק אותנו. סיפור נוסף הוא על ג'וש גיל, שף מקסיקאי עם מסעדת כוכב ב-LA, שהגיע לארץ רגע לפני האסון. הזמנתי אותו לאירועי הגרוב בתל אביב כי זו נשמעה לו חוויה של פעם בחיים, למרות שאין לו קשר לישראל. היום הוא מאוהב בנו, והשף אוראל קמחי ממסעדת 'פופינה' הפך לאח שלו. אמנם קרעו את הלב של כולנו, אבל רוחנו חזקה ונמשיך להפיץ בעולם אהבה ושמחה".
עוגן הרם!
גולדברג, יזמת ואשת שיווק, הוסיפה לאחרונה את התואר סופרת לרזומה העשיר שלה. הוריה, פיזיקאי ומתמטיקאית, עלו ארצה מבריה"מ לשעבר בשנת 1969, ובשנת 1980 נסעו בשליחות משרד הביטחון לארצות הברית, כשהיתה בת 5. גולדברג מעידה כי זכתה לחינוך ציוני ולאהבת הארץ, אך במקביל, בשל מעברי מגורים ובתי ספר, גם "לפתח את שריר" ההסתגלות והגמישות המחשבתית שסייע לה בעיסוקיה הבוגרים. לדבריה היא הצליחה להסתגל לבית ספר ולשפה חדשים במהירות יחסית, ולהיטמע בכל סביבה.
"העולם כיום הרבה יותר דינמי, ובתחום הסטארט-אפ חשוב במיוחד להיות מסוגל to hit the ground running, כלומר לנחות תוך כדי תנועה, ובמלוא המוטיבציה", היא מוסיפה.
גולדברג שבה ארצה ושירתה בצבא, השלימה שני תארים ביחסים בינלאומיים, כיהנה בתפקידי שיווק אסטרטגיים והפכה למרצה מצטיינת במרכז הבינתחומי בהרצליה. בעבודתה היא מסייעת להגדיל את החשיפה של החברות השונות, תוך חידוד המסרים ואופן העברתם, ומובילה אותן לצמיחה ולהצלחה, בין השאר גם דרך מכירה והנפקות מוצלחות בשוק ההון. "הרעיון המרכזי הוא מציאת השוק המתאים שיעזור לאותה חברה לצמוח ולפרוח היטב, אבל שאיש לא יטעה: הנוחות היא לא חלק מעולם היזמות, ותמיד צריך לחתור לצלול עמוק יותר ושמנועי ההצלחה יהיו מחוברים לאנרגיות הנכונות".
בספרה, Your Core-4, היא בוחנת את ארבעת העוגנים החשובים ביותר להצלחת מיזם: חזון, סט ערכים ייחודי, המשימה והדבר שיביא את החזון לידי ביטוי, והבטחה. את אלה היא מדגימה על סטארטאפים ומיזמים מוצלחים שעם חלקם עבדה, כמו קלטורה, סימילר ווב, נטפליקס, אייר בי אנד בי וויקס — אך גם מדגימה על עצמה, דרך המסע היזמי שעברה, להראות את חשיבותם של העוגנים גם בפן האישי.
אפשר להשליך מהם גם על מדינה?
"בהחלט! אם הוכח שהשיטה עובדת על סטארטאפים, וישראל היא בבחינת Startup Nation, אז יש סיכוי טוב שזה יעבוד גם כאן. אני מאמינה ש'חזון הניצחון' ה-victory vision, שמתבסס על העוגנים וחיוני להצלחה — הוא גם הדבר שהכי חסר למדינה שלנו, שלצערי עדיין על 'מוד הישרדותי'. בתחילת המלחמה מיפיתי את העוגנים של הצלחת המיזם הציוני על פי שיטת העבודה שבספר ו'פתחתי חמ"ל' בבית: הרצתי סקרים ברשת, חקרתי באמצעות מנועי AI כמו GPT, קופיילוט ובוטים מתוך מקורות גלויים, פרסומים אקדמיים וארכיונים פתוחים — ואת הניתוח 'יצקתי' על מדינת ישראל. הכנתי תמונת ניצחון שאינה בגדר חיסול חמאס והחזרת השבויים, שזו חובתה של המדינה, אלא חזון ניצחון לעוד חמש שנים וגזירת הפוקוס והתקשורת משם. כך נוכל להיות פחות עסוקים ב'להסביר את עצמנו לדעת' ובניסיון לזכות באהדה ובסימפטיה עולמית, ובמקום זאת נוכל להתמקד בבניית תשתיות לעצמנו ולבעלי בריתנו, ולכוון משם את הצמיחה שלנו, הן עסקית והן מדינית".
מה הדבר הבא?
"חשוב לי לתת ערך ולסייע באופן מדיד. עד פרוץ המלחמה החזון שלי היה להרחיב עד כמה שניתן את ההשפעה של ה–CORE-4, תחילה בעולם היזמי והעסקי ובשלב הבא באמצעות כלים שמספק הספר וכן ידע משלים. רק בארה"ב נפתחים מדי שנה כמיליון וחצי מיזמים חדשים, מספר כמעט בלתי נתפס, ומבחינתי מספיק שאצליח לעזור ל–10% מהמיזמים ובעלי העסקים לעשות קפיצת מדרגה בפחות חיכוכים, תסכול, חרדות וקשיים שנלווים לבניית עסק. מאז שצללתי לחזון המחודש עבור הנרטיב הציוני והדרך להנחיל אותו, אני משקיעה תשומות רבות במיזם ניטור, בניית תוכן והפצת מסרים, שאותם אני מתעתדת לנהל בעזרת ה'שרירים' שפיתחתי כיזמת בעולם טכנולוגי תחרותי, סואן וסוער".
