אין על הישראלים, זה נכון. בין אומות העולם הצלחנו לבנות כאן ב–76 שנים לא רק מדינה מאפס, אלא גם כר פורה שעליו צמחו וצומחים רעיונות מקוריים, חדשנות טכנולוגית, חקלאות מתקדמת, תעשייה מגוונת ויותר מהכול — הון אנושי שאין שני לו. הישראלים הם הנכס האסטרטגי הכי טוב של ישראל.
בשנה האחרונה הבנו את הכוח של הביחד, עד כמה המשפט "רקמה אנושית אחת חיה" הוא אלמותי. כשהאדמה רעדה מתחת לרגליים של כולנו, אנחנו הראשונים שהושטנו יד אלה לאלה ודאגנו שכולם יהיו בסדר. חשבנו על פתרונות וניסינו לאסוף את השברים כדי לבנות ביחד מחדש את מה שנהרס.
כל כך הרבה נהרס. משפחות שלמות התפרקו, מעגלי האבל והכאב מקיפים מאות אלפי ישראלים בכל רחבי הארץ, ההשלכות והשפעות המלחמה נוגעות בכל יישוב, בכל מקום עבודה, בכל אחד מהגוונים של החברה הישראלית.
אבל מתוך ההריסות צומחים גם יוזמות חברתיות, ערבות הדדית, חשיבה מחוץ לקופסה ושיתופי פעולה בין מגזריים, שהם המפתח להתמודדות עם אתגרים לאומיים.
מנהיגות ומעורבות עסקית במשברים לאומיים
ראינו את זה גם בתקופת הקורונה. משבר עולמי שפקד את כולם בבת אחת ואילץ אותנו להסתגל במהירות למציאות אחרת לגמרי. מיד התייצבנו, יו"ר נשיאות המגזר העסקי, דובי אמיתי, מנכ"לים בכירים במשק וארגוני החברה האזרחית, כחזית אחת ויחד עם המדינה הצלחנו לתת מענה לכל כך הרבה צרכים שהתעוררו בו זמנית וגם למצוא בתוך המשבר הזדמנויות ללמידה, להתפתחות וליצירת חוסן. ועכשיו סביב המלחמה אנחנו רואים את הגיוס המלא של כולם. קראנו למהלך הזה "ישראל מתגייסת". אני רוצה להתעכב רגע על העניין הזה: מנהיגות עסקית ומעורבות עסקית במשברים לאומיים. זה לא מובן מאליו וזה לא בהכרח קורה בכל מדינה בעולם.
יש פה סטארט-אפ ישראלי. המגזר העסקי בישראל רואה בעצמו חלק בלתי נפרד מלקיחת האחריות על עתידה של המדינה. זה מגזר פטריוטי באמת. קל לנו להיות ציניים, אבל כשרואים מקרוב עד כמה עסקים וחברות מכל התחומים משקיעים ומתאמצים כדי להיות חלק מהפתרון לבעיות שמעסיקות את כולנו — אפשר רק להצדיע להם. הם לא חייבים, הם רוצים.
המגזר העסקי גם משלם מחיר לא פחות כבד מכל מגזר אחר. עם פרוץ המלחמה התגייסו 300 אלף חיילות וחיילי מילואים. הם קמו ועזבו מקומות עבודה, משפחות וקהילות, וחלק מהם עדיין משרתים גם בחלוף שנה. למשק ולמעסיקים אובדן כזה של כוח אדם הוא טלטלה משמעותית. המגזר שכל כך מעורב במציאת הפתרונות זקוק בעצמו לפתרונות מיידיים כדי להמשיך לפעול.
וזה לפני שדיברנו על השלכות הפינוי האזרחי, גם מהצפון וגם מיישובי הנגב המערבי. גם מחיקה מוחלטת של שגרת החיים, גם פגיעה בלתי הפיכה בעסקים הקטנים והבינוניים וגם הרס פיזי רב ומאמצי שיקום מתמשכים שמחכים לנו מעבר לאופק.
וכאן ראינו, ואנחנו ממשיכים לראות, את הכוח הבלתי נגמר של שיתוף הפעולה הרב מגזרי. העולם העסקי והפילנתרופי הזרים למעלה ממיליארד שקלים בשנה החולפת למענה לצרכים שעלו מהשטח. יחד עם כוחות ממשלתיים, צבאיים וחברתיים הוקם מערך "ישראל מתגייסת" שפעל במסגרת המרס"ל (מרכז הסיוע לאזרח) בפיקוד העורף ודאג לחבר בין השטח לבין משאבים זמינים ולתת מענה גם באמצעים וגם בכוח אדם.
האתגר: שיקום פיזי וחברתי
בהתחלה עיקר העיסוק היה סביב המפונים מיישובי הנגב המערבי שחוו את האסון. אבל ככל שעבר הזמן המענה התרחב לעוד ועוד אוכלוסיות וההסתכלות שלנו עברה מהכאן ועכשיו אל העתיד הקרוב.
לכולנו מחכה האתגר של שיקום פיזי של ההריסות לצד שיקום חברתי של היישובים שסובלים בשנה האחרונה. הדור הצעיר לא ממהר לחזור לצפון ולנגב המערבי. אנחנו נצטרך לעבוד קשה כדי להחזיר את האטרקטיביות של ההתיישבות בפריפריה, אחרת פשוט לא תהיה לנו פריפריה.
למיזם הגדול הבא של המנהיגות העסקית והשותפות הרב מגזרית נקרא עוטף צפון, כי הגיע הזמן לקחת אחריות אמיתית על הצפון המדמם שלנו. אני באה משם. גדלתי בעכו ושנים רבות בצפון, לרבות בקיבוץ אילון המפונה.
מהקו שלנו וצפונה מתחוללת מציאות ישראלית אחרת, שלצערי באזור המרכז לא מכירים ולא נחשפים אליה מספיק. מחר בבוקר המדינה תקרא לתושבים לשוב הביתה אל מטולה וקריית שמונה, דן ושלומי. ומה מחכה להם שם? עוד איום ביטחוני? מצוקה תעסוקתית? בתים הרוסים? כבישים שהפכו למסלולי טנקים? איזה אופק אנחנו מציעים לתושבים של האזור הכי אסטרטגי בישראל? מצב של המתנה עד הסבב הבא?
הצעירים שגרים עכשיו בתל אביב כמפונים לא ימהרו לעזוב את היתרונות של העיר הגדולה. זו האחריות שלנו לדאוג שהם ירצו לחזור ושיהיה להם בית ששווה לחזור אליו.
תעסוקה וחינוך, חוסן ושיקום, ריפוי חברתי ומענה פסיכולוגי-סוציאלי, אלה לא מותרות, אלה העוגנים שעליהם ייבנה העתיד של המדינה הזו. בלי השקעה משמעותית מכל הצדדים ביצירת פתרונות קבע אמיתיים בתחומים האלה — אנחנו באמת נאבד את הצפון.
בשנה האחרונה קשה שלא לברוח מהר מאוד לקלישאות ולדיבור פומפוזי וכמעט סיסמאתי, אבל לפעמים המציאות היא כזו שמחייבת אותנו להגיד את הדברים במילים גדולות. אז כן, הרעיון הציוני כולו, מאה שנה של עבודה קשה במחיר דמים, מתנקז לנקודה הזו בהיסטוריה שבה אנחנו, המנהיגות שלנו, הילדים שלנו, כולנו יחד נצטרך להחליט אם בונים מחדש או מתפרקים מבפנים. יותר קשה לבנות, אבל אין לנו ברירה אחרת ואנחנו כאן כתוצאה מהדור שלא היתה לו ברירה אחרת ונאלץ להקים מדינה. עכשיו תורנו. אנחנו דור תש"ח החדש ואנו מכריזים בזאת שאנחנו מתכוונים להקים את המדינה מתוך השבר, כדי שהדורות הבאים יקבלו מדינה לא פחות טובה מזו שאנחנו קיבלנו.
השותפים בישראל מתגייסת: נשיאות המגזר העסקי, הפורום הכלכלי חברתי, קרן היסוד, IATI, פורום הקרנות הפילנתרופיות, JFN, מרכז השלטון המקומי, מרכז השלטון האזורי ומפעל הפיס.
הכותבת היא מנכ"לית הפורום הכלכלי חברתי מבית נשיאות המגזר העסקי וראש דסק עסקים ופילנתרופיה בפיקוד העורף המובילה את שותפות ישראל מתגייסת
