מלחמת "חרבות ברזל" שפרצה במתקפת הטרור הנוראה של החמאס על עוטף עזה ויישובי הנגב המערבי, הופכת אט אט למלחמה הארוכה והמורכבת ביותר בתולדות ישראל. האקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב, שממוקמת בלב האזור שספג פגיעה קשה, נאלצה גם היא להתמודד עם המציאות המורכבת ולהסתגל למצב החדש.
באירועי שבעה באוקטובר נרצחו בקיבוץ עלומים עשרה סטודנטים נפאלים שלמדו במכללה בתוכנית ללימודי חקלאות, במסגרת שיתוף פעולה של ישראל עם מדינות אסיה. חודש בלבד לפני הטבח הגיעו לישראל כ–200 סטודנטים מקמבודיה ונפאל ללימודים במכללה, כדי לרכוש ידע עיוני ומעשי בחקלאות מתקדמת ושיטות טכנולוגיות חדישות במטרה לבנות את עתידם. סטודנט נפאלי נוסף, ביפין ג'ושי, נחטף מהקיבוץ לשטח רצועת עזה ועדיין מוחזק בשבי החמאס. שלושה סטודנטים נפאלים נוספים נפצעו קשה במתקפה ורק לאחרונה שוחררו מבית החולים לאחר שיקום ממושך. כל העת המכללה העניקה להם מעטפת תומכת וליווי צמוד.
מתוך תחושת אחריות ושליחות לסטודנטים קיים באחרונה נשיא המכללה, פרופ' חיים שקד, ביקור מיוחד בנפאל כדי לתמוך במשפחות הנרצחים והפצועים ולעורר את המודעות במדינה למצבו של ביפין החטוף. "זה היה מסע מטלטל, עוצמתי ועצוב", נזכר פרופ' שקד. "פגשתי כאב שאין לו סוף, אך הידיעה שבישראל דואגים להם וחושבים עליהם העניקה להם מעט נחמה". מלבד הסטודנטים הנפאלים, בין הנפגעים הרבים באירועי הטבח, נרצחים ופצועים, נמנים לא מעט בני משפחה של חברי הסגל האקדמי, הסטודנטים ועובדות ועובדי המינהלה.
לאור היקף הפגיעה ובצל האירועים הקשים, וכשברקע רבים מקהילת המכללה פונו מבתיהם או גויסו למילואים, הפעילה המכללה "קו חם" פתוח שעמד לרשות הסטודנטים לטובת שיחות עם פסיכולוגית המכללה. חרף המציאות הקשה, בחרה האקדמית חמדת שלא להיכנע לכאב אלא לשים את הדגש על חיזוק החוסן, הן במישור האישי של הסטודנטיות והסטודנטים, והן ברמה המקומית — להוות מקור נוסף של כוח לתושבי האזור. זאת תוך יישום עקרונות "פדגוגיה של חוסן'", המשנה החינוכית הייחודית שפותחה במכללה.
הפדגוגיה של החוסן
כדי לצלול לפעילות ולעשייה החינוכית באקדמית חמדת, צריך לחזור בזמן חמש שנים אחורה. עם כניסתו לתפקיד זיהה פרופ' חיים שקד את הצורך הקריטי בחיזוק ובטיפוח החוסן בקרב תלמידות ותלמידי ישראל, ואת העובדה שבאותה נקודת זמן המורים אינם עוסקים מספיק בתכנים הקשורים לחוסן ומערכת החינוך לא מעניקה להם דגש מרכזי.
"למורים, למורות ולגננות יש תפקיד מרכזי בפיתוח חוסן של תלמידים ותלמידות, והשיח הזה חייב להיכנס לתוך המערכת ביתר שאת", הוא מציין. "באזור הדרום מכירים היטב את מרכזי החוסן שפועלים בכל יישוב, אבל הם הפכו לסוג של מיקור חוץ. אם יש לילד מסוים בעיה אומרים להורים, 'לכו איתו למרכז חוסן'. הטענה שלנו היא שבתוך בתי הספר אפשר לעשות המון בתחום החוסן".
האקדמית חמדת בחרה במשנת "פדגוגיה של חוסן" כרעיון מארגן של העשייה החינוכית בה והעומד ביסודה של הכשרת המורים, המורות והגננות במכללה. המשנה נולדה מתוך העבודה שהמכללה ממוקמת בעוטף עזה, אזור שבו התלמידים נדרשים לחוסן כדי להצליח בלימודיהם למרות האזעקות, הנפילות והריצה לממ"דים. אבל במכללה הבינו מהר מאוד שחוסן רלוונטי לכל תלמיד, בכל מקום ובכל זמן, כי החיים מלאים באתגרים וכולנו צריכים משאבי חוסן שמאפשרים למצות ולממש את היכולות האישיות.
במכללה מאמינים כי המושג "חוסן" מקפל בתוכו את היכולת להתמודד עם אתגרי החיים בכללם, ולאו דווקא התייחסות ממוקדת להתמודדות עם קושי קיצוני או משבר תלוי זמן. חוסן מתייחס גם ליכולת של ילדים ובני נוער להציב מטרות, להתמקד בהן ולהשיגן כמרכיב מרכזי להצלחה ולסיפוק בעתיד. לדברי שקד, מלבד הקניית ידע ומיומנויות ומעבר לעיצוב זהות ערכית, עובדי הוראה אמורים לפתח ולהעצים בקרב תלמידיהם את היכולת להתמודד בהצלחה עם קשת רחבה של אתגרים. "נקודת המבט הזו מחדדת את התפקיד של נשות ואנשי החינוך כמי שתורמים לחיזוק החוסן, תוך כדי ההוראה והלמידה. זאת דרך הוראה ייחודית, שנוטעת בתלמידות ובתלמידים את האמונה כי ניתן לפרוץ תקרות זכוכית ולהגיע הכי רחוק שאפשר".
"להיות סוכני חוסן בקו הראשון"
בבואם אל בתי הספר והגנים, בוגרי האקדמית חמדת מצוידים בארגז רחב של כלים מעשיים. פדגוגיה של חוסן באה לידי ביטוי בעבודת המורה באמצעות התכנים הנלמדים, על ידי קישורם למסרים של חוסן אישי וחברתי ושימוש בשיטות הוראה שמעצימות את התלמיד. בנוסף, חוסן מתפתח דרך קשרי מורה-תלמיד במסגרת ההוראה והלמידה, תוך כדי העברת מסרים של הגברת מסוגלות וחיזוק ביטחון עצמי, וכן בקשרי מורה-תלמיד מחוץ להוראה, בתוכן שעוסק באופן ישיר ביכולת של התלמיד להתגבר על קשיים ולהגיע ליעדים שהוא קובע לעצמו.
"המלחמה חידדה את הצורך בחוסן בחברה הישראלית בכלל, ובמערכת החינוך ובפרט, אשר עברה שנה רצופה בזעזועים, אי-רציפות בשגרת הלימודים וקשיים רגשיים אצל חלק גדול מהתלמידים, במיוחד מי שפונו מאזורי עימות", הוא מציין. "חוסן כיום הוא משאב חסר ואנחנו מבינים שגם אם כלל המטפלים הרגשיים והפסיכולוגים ייכנסו למערכת החינוך, זה עדיין לא ימלא את החסר. לשם כך מורים חייבים להיות לא רק מחנכים, אלא גם 'סוכני חוסן' במוסדות החינוך. להיות אלה שיודעים לזהות קשיים נפשיים ולהיות שם עבור התלמידים בקו הראשון של הצורך הרגשי".
פרופ' שקד, המשמש גם כיו"ר פורום נשיאות ונשיאי המכללות לחינוך בישראל (רמ"א), מדגיש כי בצל המלחמה, השנה החולפת העמיקה עוד יותר את ההתעניינות במשנת החוסן, הן ביישובי הנגב מצד מוסדות חינוכיים נוספים, והן בתוכניות שונות להכשרת מורים. המכללה מקיימת סדרת שיתופי פעולה עם רשויות מקומיות, בהן העיריות אשקלון, נתיבות ושדרות, והמועצות האזוריות שדות נגב ושער הנגב. בתוך כך, פורום מנהלי אגפי ומחלקות חינוך במחוז הדרום, שאותו ייסדה המכללה לפני יותר משנתיים, מהווה לאנשי החינוך ברשויות יותר מתמיד אבן שואבת של ידע וכלים פדגוגיים סביב נושא החוסן.
על תרומתה של האקדמית חמדת למערכת החינוך הישראלית ושיתופי הפעולה שלה סביב חוסן, העניקה לה באחרונה השדולה לחיזוק החוסן בכנסת אות הוקרה מיוחד. "אנחנו גאים מאוד על הזכות להוריד את החזון הגדול לפסים מעשיים, להשפיע על השדה החינוכי בשטח, במוסדות החינוך, ולשמש לרבים כל כך מקור ידע לחיזוק החוסן האישי והחברתי בחברה הישראלית", מסכם פרופ' שקד.
אתר חברה >>
בשיתוף האקדמית חמדת
