שלושה חודשים לאחר פרוץ הקורונה בסין, אמצע פברואר 2020, החלה המגפה להתפשט במהירות בכל רחבי העולם, והמדינות הגיבו בהנחיות לשמור על ריחוק חברתי, מגבלות תנועה והתקהלויות והטלת סגרים ועוצרים. המגפה עצרה את העולם מלכת, אבל השאירה את המרחבים הפתוחים נושמים בלעדינו והאיצה את ההבנה שמשהו בתכנון העירוני צריך להתגמש ולהשתנות כדי לשרת קהילות בצורה מאוזנת יותר.
חזרה קצרה בזמן, והמרחב הציבורי בערים רבות היה מתוכנן בעיקר סביב תנועת רכבים פרטיים. ברחובות ותיקים היו מדרכות צרות שלעיתים נחסמו על ידי עמודים, פחים וכלי רכב חונים. שבילי אופניים היו נחלתם של פארקים בעיקר, ותחנות האוטובוס הבסיסיות כללו ספסל ישיבה לא מוצל במקרה הטוב ועמוד בודד במקרה הפחות טוב. אותם פארקים שאליהם נסעו אנשים במיוחד כדי לרכוב על אופניים היו מרוחקים ומועטים, ואזורי ישיבה ציבוריים היו נדירים יחסית, מה עוד ששטחי חניה תפסו מקום נכבד.
עירוניות טקטית
"הקורונה הזכירה לנו את הצורך במרחב ציבורי שהיה פחות בשיח היומיומי, ועודדה את החזרה שלו", אומר אדריכל אהוד נדל מ"נדל רויזין אדריכלים". "החיים הם כמו גלגל, כפי שקורה בתחומי עיצוב שונים. הילדים היום הרבה מול מסכים, אבל בקורונה כל ילדי השכונה היו מתחת לבניין וזה הזכיר את הילדות שלי, כשגדלנו בחוץ. מרחבים ציבוריים משתפרים, אנשים רוצים לשהות במקומות מוארים ומוצלים ולהרגיש נוח, נעים ובטוח. כשהמרחב נעים, בקנה מידה טוב ומשרה אווירה טובה, יש לו סיכוי להצליח, למשוך משפחות ולחזק את המרכזים המסחריים שבצדו. הקורונה הציבה לנו מראה מול העיניים וזירזה את התהליך".
במקביל נחשפו בישראל לעירוניות טקטית, סט כלי עבודה שמתייחס לסביבה עירונית קיימת ומשפר את המרחב עבור הולכי הרגל ללא שינויים גיאומטריים וללא צורך ברישוי. "בשדרות נורדאו בתל אביב העירייה זיהתה שני אזורים ללא עצים, ובהליך של שיתוף ציבור יצרנו מקומות מפגש כיפיים לילדים ולמבוגרים, עם שמשיות, ערסלים, אזורי משחק ו'סלונים עירוניים'. כך גם ברחוב בזל. אנשים היו צמאים למרחב בילוי עם הילדים והוספנו שם אזור משחק לא רשמי עם ספסל גלי, התערבות שהצליחה מאוד, וזה מזמין אותם עד היום. בראשון לציון ביטלנו שלושה מקומות חניה ויצרנו הרחבה למדרכה כדי להוסיף מקומות ישיבה", מסביר נדל שמשרדו רואה בעיר מעין מגרש משחקים של אדריכל, שבו הוא יכול לעצב מרחבים שמחים לקהל מגוון.
לדברי נדל, שינוי קטן ופשוט לביצוע כמו הוספת ריהוט רחוב צבעוני במרחב הקיים מספיק כדי להפוך אותו להליכתי. ברחוב הנמל בחיפה נוספו אלמנטים פשוטים וצבעוניים המאפשרים מקומות ישיבה לצד חביות, צמחייה ותאורת גרילנדות מלאת אווירה. "לאנשים קשה לקבל שינויים, ובעלי עסקים מתנגדים למהלכים גדולים מחשש לפגיעה בפרנסה, אבל עם שינוי שהוא לכאורה ניסויי ולא בלתי הפיך הם נוכחים שהמקום מושך אנשים. ההתנגדויות מתרככות וקל יותר לקבל החלטה על משהו זמני לכאורה".
קהילתיות, הצללה וחומרים טבעיים
מלבד פרויקטים המשפרים את ההליכתיות קיימים פרויקטים נרחבים יותר, שבהם המודעות להצללה ולחומרים טבעיים עומדת בראש סדר העדיפויות. למשל נטיעה של עצים בוגרים, הקמת חצרות טבעיות בבתי ספר, הוספת בריכות אקולוגיות, הוספת ספריות קהילתיות, הצבת פסלי משחק, פתיחת בתי קפה כיפיים עם אדניות וצמחייה שתורמת לשיפור האוויר, ומשבי רוח מעלים ממנה ניחוחות ומפעילים חושים נוספים. "זהו שינוי מרגש שתורם מאוד לשיפור העיר. החוויה היומיומית של המשתמש חשובה יותר מהכול. כשהוא יוצא למרחב הציבורי, אנשים רוצים להרגיש שחשבו עליהם בתכנון. שיתוף הציבור בפרויקטים מסוג זה מגביר את האמון בין הקהילה לרשות המקומית, ולמקומות כאלה יש יותר סיכוי למשוך אנשים ולהצליח".
בפרויקטי התחדשות עירונית של משרד "קיקה ברא"ז אדריכלים" מייצרים שינוי ברמת תב"ע עירונית, המסב רחוב לטובת הולכי הרגל ורוכבי האופניים, כשהבניינים נמתחים לאורך הרחוב עם דופן המשכית וביניהם גינה ציבורית. "הרחבת הרחוב הופכת את המרחב לנדיב מאוד, עם אזורי שהייה, גינון והצללות משמעותיות, וזה הכיוון שאליו מובילים כל הפרויקטים המסיביים עם תוספת משמעותית של אוכלוסייה, פעילות, גני ילדים וחזית מסחרית", אומרים האדריכלים קיקה ברא"ז וטל קאופמן ממשרדה. לצד זאת המרחב שומר על עצים ותיקים וביניהם מונחים ספסלים להנאת המשתמשים. ברחוב דפנה בתל אביב נעשתה דפורמציה פיזית בבניין כדי שייסוג ויעטוף עצים קיימים. "כך מתקבל מרחב נעים ומוצל עם מקומות ישיבה מתחת לעצים, ושבילי אופניים הופכים לחלק מהמדרכה ומייצרים הפרדה נעימה בין הרוכבים להולכי הרגל".
פרויקט הבניינים הרצליה הילס, שתוכנן על ידי המשרד לאורך הכביש המהיר ב-2016, עוד לפני פרוץ הקורונה, מביע התפתחות בתפיסת החללים הציבוריים. "החלטנו להעמיד את המגדלים עם חיבור בהתאם לקו המגרש ולפסק בין החלק התחתון שלהם וכך ליצור קשר בין הגינות הפנימיות והרחוב הפנימי שמלווה במסחר, בקאנטרי המקומי ובמבנה ציבור נוסף שהעירייה מתכננת לידו וישלים את הרחוב". קאופמן מציין כי הקורונה ומגבלות ההליכה שהיו אז סייעו בהבנה עד כמה חשוב המרחב הפתוח שצמוד לבתים.
בפרויקט ויצמן בהרצליה, שמוקם בימים אלה על 80 דונם במרכז העיר עם הרחבה של הרחוב פי שניים מגודלו הנוכחי, הושם דגש על קהילתיות. התקרבות הבינוי לרחוב צמוד-דופן יוצרת מאחוריו פארק בן 10 דונמים. שכונת מגורים בת 1,850 יחידות דיור יושבת בתוכו עם בית ספר, מתנ"ס, מעונות יום, קאנטרי ותועלות שיכולות לבוא לידי ביטוי בתוכניות להן מוקצים שטחים ניכרים. "יצרנו כניסות שונות לפארק והתכנון מעודד מפגשים בתוך המתחם עם חדר כושר, ג'ימבורי, אזור עבודה משותף, לאונג'ים ועוד", אומרת ברא"ז. כל לובי בבניין כולל פונקציה אחרת שיכולה לשמש את דיירי הבניינים — באחד חדר קולנוע, באחר חדר יין, יש בניין עם חדר יוגה ופילאטיס ועוד.
גם בפארק צפון ברמת השרון הותווה על ידם קונספט שמייצר לסטריפ של מבנים מוקד עם כיכר פתוחה לרחוב, וסביבה פונקציות של חדרי מפגש מסוגים שונים. השימוש של הדיירים בהן מייצר קהילתיות. "המבט הוא כבר לא על הבניין הבודד, אלא על קומפלקסים וקהילה עם לב אחד להתכנסות שבו עוברים וחיים. ברחוב מסחר, גינון ומדרגות רחבות, כשהרציפות של הרחוב נשמרת עם כמה שפחות כניסות לחניונים".
אינטראקציה בין הפנים לחוץ
מגמת שינוי המרחב הציבורי נכנסת גם למבני ציבור שנועדו לתרום לקהילה. אדריכל גבי שורץ מ"שורץ בסנוסוף אדריכלים" אומר כי "הקורונה לימדה אותנו שבניין לא יכול להיגמר בקירות, אלא צריך שבתוכו ולידו יימצאו מרכיבים שמאפשרים להפעיל ולחוות אותו דרך שימוש בפרוגרמות שקורות בחוץ — במקום שבו יש אוויר פתוח ואוורור יומיומי. הבניין צריך לשלוח זרועות החוצה ולנהל דיון עם החוץ והאוויר החופשי".
כאג'נדה מחפשים במשרד לפרוץ קירות ולשבור את הקופסה באמצעות אינטראקציות עם החוץ, כמו מרפסות, פטיו שנכנס פנימה, גינות תבלינים, כיתות פתוחות בקומה גבוהה או בניין באוויר שמתחתיו התרחשויות לא צפויות ודינמיות שאינן השימוש הישיר של הבניין. "אלו תסריטים שאינם קלאסיים כמו להיכנס לחדר ולסגור את הדלת, אלא שכלול המרחב והתשתית מתוך מטרה לאתגר את המערכת".
רעיון קומת העמודים, שבה הבניין אינו דורס את הקרקע, הופעל על שכונה שלמה בפרויקט בתכנון המשרד. במרחב הציבורי שמתחת לבניינים הושם דגש על פתרונות לקהילה עם פארק ציבורי ירוק, שבתוכו ניטעו לובאים. "במקום שבשעות אחר הצהריים 400 אמהות יסיעו את הילדים לחוגים, איפשרנו לחוגים להגיע לבניינים עם חדרי מוזיקה, חדר פסנתר, חדר לתחזוקת אופניים ועוד. כדי שהקהילה תחיה את חייה במקום הזה". רעיון נוסף שיוצר אינטראקציה הוא "חורים ירוקים" במבנים, שהם למעשה מקומות שיוצאים אליהם לנשום אוויר נקי, ליהנות ממרחב מוצל שבו מתקני משחק, אזורי ישיבה ונגינה לתלמידים, לסטודנטים ועוד.
המטרה היא לשפר את המרחב או לחבר בין אנשים וליצור מפגשים?
שורץ: "גם וגם. החללים האלה הם כר למפגשים ולאינטראקציות. בניין ללא אינטראקציות, שלא חווים בו מפגשים עם אנשים אחרים, לא יוגדר כמבנה טוב. מסדרון ומשרדים אינם מספיקים במציאות של היום ובאופן שבו החיים מתנהלים. צריך להיות יותר מתוחכמים מאשר להיכנס לחדר ולהתחיל לעבוד. הנושא החברתי הוא חלק מאג'נדה תכנונית שקיבלה תוקף בקורונה ואיננו גחמה של אדריכל להפגיש בין אדם אחד ואדם שני. יש לכך השלכה על איכות החיים ועל בריאות האנשים". הרחבת מרחבי ההליכה, הקמה של מרחבי שהייה באוויר הפתוח וחיזוק אזורי בילוי חיצוניים באמצעות פתיחות לגינות, ספסלים והצללות מגיעה בד בבד עם צמצום תנועת רכבים ועידוד השימוש בתחבורה ציבורית, וביחד משפרים שינויים אלה את חוויית המשתמשים במרחב העירוני. הם מחזקים את הקהילה ואת החיים החברתיים, הופכים את האזורים לאטרקטיביים למגורים ולעסקים ויוצרים בסופו של דבר ערים נוחות ובריאות יותר.
