אם קיימת הצלחה ישראלית פואטית, היא שייכת ל"מיני מייקרס", מיזם חינוכי שמטמיע בבתי הספר בארץ שיטת לימוד חלופית, תוך שימוש ברכיבים נגישים מהסביבה, בעבור ילדים שמתקשים בלמידה במתכונתה הסטנדרטית. "כיום, אחרי שאלפי תלמידים התנסו בתוכנית, הכשרנו עשרות מורים וצוותי הוראה והקמנו למעלה מ-150 מרחבי 'מייקרספייס' בבתי הספר ברחבי הארץ — אני מרגיש בפעם הראשונה בחיי את טעם ההצלחה", מספר בהתרגשות זיו רז (44), הבעלים והמנכ"ל של "מיני מייקרס" — מיזם מחולל אימפקט בתחום החינוך: "יצרנו אלטרנטיבה לימודית מדהימה והכי מרגשים אותי הסיפורים שמגיעים מהשטח — על ילדים שאיבדו את הדרך ומצאו עוצמות לחזור למסלול ולהאמין בעצמם בגלל התוכנית, שנולדה מתוך החוויה השלילית שלי כתלמיד בבית הספר. הייתי תלמיד גרוע ולאורך השנים מערכת החינוך נתנה לי תחושה שהבעיה היא אצלי. עד גיל מאוד מבוגר לקחתי אחריות מלאה והאמנתי שהבעיה היא אצלי. שאני לא בסדר, לא חכם".
(אורן ענבי על התסריט. צורית הרציון על ההפקה, הבימוי והעריכה. צופית דמרי על הצילום. השחקניות לירי קול ומאי אופיר.
עוד פירוט על התכנים של מינימייקרס ניתן למצוא בדף הפייסבוק)
נשמע שהיית תלמיד "פצוע" ומתוסכל...
"ממש. כל חיי כילד וכנער מתבגר היו מלאים בכישלונות, אבל הבנתי עם הזמן שאבן דרך משמעותית בהצלחה היא הכישלון. מיזם 'מיני מייקרס' הוא הסיפור האישי שלי ודרך הקמתו גם אני עברתי תהליך למידה מטורף".
כיתה שמתפקדת כמרחב עבודה קבוע
רז, שמתגורר בבנימינה, נשוי לרותם ולהם שני בנים. לפני עשור, כשעוד חיפש "מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול", הוא נזכר בתחביב ילדות שסייע לו להתמודד עם קשייו בלימודים: "נהניתי לעבוד עם הידיים. הייתי לוקח את כלי העבודה של אבא, מפרק צעצועים וממציא צעצועים חדשים". הוא הבין שמערכת החינוך מפספסת ילדים כמוהו, שלא מקבלים מענה מותאם לצרכיהם ומנוצחים על ידי המערכת: "רציתי להראות לעולם שיש עוד דרכים ללמוד ועוד שפות למידה, מעבר למקובל, כמו קריאה, כתיבה ושינון החומר. חשבתי שדווקא דרך פרויקטים מ'העולם האמיתי' יהיה אפשר לצלול, לבצע משימה ולהתמיד בה, תוך שימוש בהנדסה, חשבון, שפה, או עיצוב, כי למעשה כל פרויקט הוא רב-תחומי וכולל את כל תחומי הלמידה".
כך הוא מצא את ייעודו ונולד הרעיון להקים את "מיני מייקרס": "בלי אופק מקצועי, מתוסכל ועובד בעיקר בחלטורות, ידעתי שאני אוהב לעבוד עם הידיים והחלטתי לאלתר ולפתוח חוג ילדים שכולל כלי עבודה ואלמנטים משומשים שניתן למחזר. היה לי מחסן קטן, אספתי אלמנטים משומשים שבעלי עסקים זרקו, קניתי חומרים וכל ערב בניתי צעצוע אחר. במקביל ערכתי רישומים על מהות התהליך, על הרגשות שצפו והאתגרים לסיום הפרויקט. כך בניתי ארגז מלא בצעצועים, פניתי לבתי ספר והצעתי להם להטמיע את דרך הלימוד החדשה שפיתחתי".
ההזדמנות הגיעה כאשר רז נכנס לתוכנית הלימוד של שלושה בתי ספר: "ההתחלה היתה הזויה. אני זוכר את עצמי עומד מול התלמידים בפעם הראשונה בכיתה, שהיא המקום שהכי מפחיד אותי, ומעביר תוכן שאני המצאתי". הוא עבד 16 שעות ביום לבדו: העמיס פריטים, הכין סביבת עבודה מתאימה, רשם מערכי שיעור, לימד, חיפש גרוטאות וכתב תובנות על מנת לקבל רפלקציה על התהליך: "העומס גדל, לקחתי הלוואה וגייסתי עובדת. הקמתי סדנה קבועה ראשונה בבית ספר ברמת חן — וכך נולד ה'מייקרספייס' הראשון, שזו בעצם כיתה שמתפקדת כמרחב עבודה קבוע, עם מגוון חומרים ואלמנטים ליצירה בשימוש חוזר, כלי עבודה וכלים טכנולוגיים, כמו לדוגמה מדפסת תלת ממד. במקביל תיכללנו את החומרים שרשמתי במהלך הזמן לחוברות לימוד להכשרת צוותי הוראה".
לחנך את צוותי ההוראה
נקודת המפנה בהפיכת הסדנה לאימפריה של שיטת חינוך אלטרנטיבית היתה כאשר ארגון הג'וינט ערך תחרות בנושא יזמות בחינוך, עם פרס פיתוח של 350 אלף שקל לזוכים במקום הראשון ובמקום השני. "הגעתי למקום השלישי בתחרות", משחזר רז. "כמי שרגיל לכישלונות, זה לא הפתיע אותי... אך במקביל הצלחתי ליצור קשר עם סטף ורטהיימר ז"ל, שנפטר לאחרונה. כיזם וכמשקיע בתחום החינוך הוא שימש לי כמודל השראה ואנשי עמותת צורים שהוא ייסד התרשמו מהמיזם ויצרו איתי קשר. כך התחברו הקצוות ובשיתוף פעולה בין ארגון הג'וינט, עמותת צורים ומשרד החינוך הוחלט לצאת לפיילוט ראשוני שבהמשך הפך לפיילוט ממשלתי. למעשה, עמותת צורים של ורטהיימר תרמה ומימנה הקמת 'מייקרספייס' ב-12 בתי ספר. שם באמת יצאנו לדרך והתחלנו לראות את האימפקט".
נשמע כמו סיפור סינדרלה. בוודאי היו גם אתגרים בדרך.
"ברור. אתגר משמעותי היה בתקופת הקורונה, כשהלימודים בבתי הספר הושבתו. עוד אתגר היה למצוא את מודל העבודה הנכון, לבנות אותו, לאפשר את צמיחת המיזם כעסק רווחי וגם להציע שירותים בעלויות שהלקוחות יוכלו לרכוש. נוכחתי לדעת שבמערכת החינוך לא תמיד מבינים עד הסוף מה הדבר הזה שנקרא 'מייקרס' ומה הפוטנציאל שלו. כאחד המיזמים החלוצים בתחום הבנו שיש כאן תהליך של חינוך שוק ונדרשת עבודה והתמדה לאורך זמן.
"דווקא אחרי הקורונה, בסיוע קרן שמש, קיבלתי ליווי של המנטור דני בירן. מתוך התהליך איתו ולאחר שנים רבות של עבודה רבה והרגשה שעדיין לא מצאנו את הנוסחה המדויקת להצלחה, הבנתי שאני צריך לקבל החלטה: או לגדול באופן משמעותי או לסגור. דני האמין בי ובמיזם ועודד אותי להמשיך. כמו בהקמת סטארט-אפ, 'רכבת ההרים' היא מטורפת, והיו נקודות רבות של שפל שבהן כמעט והרמתי ידיים, אבל לשמחתי איכשהו הצלחתי לעבור אותן, כשבשלב מסוים הבנתי שהדבר הזה כבר יותר גדול ממני ושהמיזם נועד להצליח".
דגש על התחום החברתי והרגשי
המיזם, שמשרדיו ממוקמים בקיבוץ שדות ים, התפתח ומועסקים בו 14 אנשי צוות, מהם 11 נשים, כחברה המקדמת שוויון מגדרי בעבודה. "גדלנו והתרחבנו. אנחנו מפתחים תוכניות לימוד מגילאי גן ילדים ועד תיכון. לאחרונה בנינו בזכרון יעקב 'גן מדגים ברוח המייקרס' וסיימנו פרויקט הקמת מתחם ממכולות באחד מכפרי הנוער בארץ. בנוסף פיתחנו מערכת לימוד דיגיטלית במקום החוברות, שכוללת סרטוני הדרכה, ושנותנת מעטפת מלאה למורים שאנחנו מכשירים".
מה התרומה העיקרית שלכם לחינוך בארץ?
"יש לנו סלוגן מנחה: 'אם זה לא פאן, אנחנו לא בעניין'. התכנים נבחרים בקפידה והרעיונות לפרויקטים יכולים להגיע גם מהטיקטוק או מהאינסטגרם, וללבוש מעטה חינוכי. ההיבט הרגשי והתעניינות התלמיד נמצאים אצלנו כערך עליון. בנוסף אנחנו רואים ב'כישלון' עוד שלב בדרך להצלחה והשיטה אומרת שמכל אחד אפשר ללמוד ואת כל אחד אפשר ללמד. כך אנחנו מייצרים תפיסה של עבודת צוות, בדיוק כמו בעולם האמיתי כשהשלם גדול מסך חלקיו. ב'מיני מייקרס' גם הילדים שמתקשים יכולים ללמוד ובמקום להאשים אותם בקושי, אנחנו בודקים איך אפשר לתמוך בהם כששם המשחק הוא התמדה. לאחרונה התחלנו לייצר מוצרי מדף, כמו לדוגמה תיאטרון צלליות. כמו כן החלטנו להטמיע את חשיבות עיצוב מרחב הלמידה בעבור התלמיד והתחלנו לעצב מרחבי למידה בבתי הספר בארץ".
כמיזם חינוכי, מה מייחד אתכם מול המתחרים?
"אנחנו מייצרים מענה מקצה לקצה, מהקמת מרחב הלמידה עצמו ועד הענקת מסלול פרקטי להכשרת מורים. אחרי ההכשרה המורה נכנס לשיעור בתמיכת מערכי שיעור ותוכן ומעביר את הפעילות. אנחנו מנחים את צוותי ההוראה לשים דגש על התחום החברתי והרגשי. המטרה היא להעצים את הילד, את הביטחון העצמי שלו ואת תפיסתו לגבי טעות וכישלון. מבחינתי, זה אבסורד שכישלון מביא ילד לחשוב שהוא לא מוצלח. איפה יותר נכון לטעות מאשר בבתי ספר באמצע מסלול למידה? המתחרים לא רבים, כל גוף כזה מבורך ומסייע לקדם את האג'נדה של הבאת שיטות חינוך אחרות לתודעה".
איך אתה רואה את המשך ההצלחה של המיזם?
"אמנם משרד החינוך מכיר בנו ומעריך את העשייה, אך תהליך הטמעת השיטה עוד רחוק מלהסתיים. היינו שמחים להקצאת שעות ייעודיות בבתי הספר, לקבלת תקן למורים בסדנאות ולהקצאת תקציב להקמת 'מייקרספייס' בכל בית ספר. אני מקווה להמשיך לגדול ולדייק ובכך להגיע לכמה שיותר ילדים. ישראל היא 'אומת הסטארט-אפ' ומרחבי למידה נכונים יאפשרו לנו לאתר את דור היזמים הבא בעזרת תשתית טיפוח וגידול נכונה".
עוד פירוט על התכנים של מינימייקרס ניתן למצוא באתר המיזם
בשיתוף "מיני מייקרס"
