חיפוש

חקלאות ומזון

מהתנור של סבא למאפיית בוטיק איכותית

עם עבר מפואר של אפייה משפחתית ולחמים שנאפים מדי יום באהבה, ממשיך עפר שטינבך את דרכו של סבו ונותן למסורת חיים חדשים. בעזרת מיקסר חשמלי, השקעה עצומה ולחמי מחמצת טריים ואיכותיים, הוא מגשים את בחירתו לחזור לשורשים במאפיית בוטיק בלב חיפה - מקום שמחבר בין זיכרונות ילדות לטעמים משובחים, בין מסורת רבת שנים לאיכות עכשווית ומקוריות

שיתוף בוואטסאפ

הדפסת כתבה זמינה למנויים בלבד

ללא פרסומות ותמונות, ובהגשה נוחה להדפסה

לרכישת מינוי
תגובות:

קריאת זן זמינה למנויים בלבד

ללא פרסומות ובהגשה נוחה לקריאה

לרכישת מינוי
צילום: מעיזבון אבא פת
צילום: מעיזבון אבא פת
צילום: מעיזבון אבא פת
צילום: מעיזבון אבא פת
גלי לויטה ליבוביץ, בשיתוף פת שטינבך מאפייה חשמלית
תוכן שיווקי

למחרת המימונה, כשניחוח המופלטות עדיין באוויר, ניתן היה להבחין בתור של לקוחות נלהבים המצפים ללחמי המחמצת המיוחדים של "פת שטינבך מאפייה חשמלית". אותם לקוחות הבינו שעליהם לחכות יום נוסף ללחמים העשויים מקמחים מלאים ואיכותיים ומשלבים חומרי גלם טריים, רק כי תהליך הכנתם נעשה בקפידה ולוקח זמן. אבל אל תטעו, לא מדובר בעצלנות של האופה ומייסד המאפייה עפר שטינבך, שקם מדי יום ב-04:30 רק כדי לייצר את אותם לחמים במו ידיו. מדובר במאפייה הממוקמת בעיר התחתית של חיפה שהפכה לשם דבר באזור, המשך ישיר לעשייה משפחתית ענפה שהחלה אי שם בפולין.

עפר שטינבך | צילום: עצמי
עפר שטינבך | צילום: עצמי
עפר שטינבך | צילום: עצמי
עפר שטינבך | צילום: עצמי

מבחינתו של שטינבך הכל התחיל בשנת 2006 כשקיבל לידיו מכונת לחם חשמלית לחתונה. כאדריכל במקצועו, העדיף לעצב לחמים מאשר חללים וחדרים ולבחון את המכונה המעניינת. הקמח כאמור זורם בעורקיו של שטינבך שמגיע ממשפחת פת, משפחה של אופים שעלתה לישראל מפולין, וכנכד למייסד מאפיות פת שפעלו בחיפה בין השנים 1922-1956. "סבי ניצל משדה הקרב במלחמת העולם הראשונה, בזכות העובדה שידע לאפות לחם לחיילים. כשעלה לארץ החליט להמשיך ולאפות", הוא מתייחס להיסטוריה המשפחתית המתועדת על קירות המאפייה המעוטרים בצילומים שחור לבן בהן הסב הגאה עומד ליד המשאית הממותגת 'א. פת מאפייה חשמלית' בחזית המאפייה, לצד עגלות עם סוסים שמחכות להביא את המאפים הטריים לתושבי האזור.

שם המשפחה "פת", הוא צירוף מקרים או החלטה מושכלת?
"גיליתי ששם המשפחה של 9 האחים וההורים שעלו לארץ מפולין בשנת 1920, היה בכלל פט שמשמעותו פורטוגלים טהורים. מכיוון שכל עיסוקם היה הכנת לחם טרי ואיכותי, החליטו ההורים לשנות את האות ט' ל-ת', דבר שהשתרש היטב ותרם לתדמית של המאפייה".

ומה המשמעות של תוספת המילה חשמלית, לשם מאפיית הבוטיק שהקמת?
"גם כאן קשור הסיפור לסבי. בזמן שהחשמל היה מצרך נדיר בעיר חיפה, אם בכלל, הוא התהדר במיקסר שנחשב אז משוכלל ולמקור גאוותו של סבי שהבין שהמאפייה שהוא מנהל, המייצרת לחמים איכותיים וטריים לסוכנות היהודית, לבריטים ששלטו אז במדינה ולתושבי האזור, חדשנית. זאת בזמן שהמתחרים עדיין לשים את הבצק ביד. כשמצאתי את תמונתו של סבי לצד האוטו לחם שלו ועליו כתוב 'א.פת - מאפייה חשמלית', החלטתי שאני מאמץ את הביטוי מאפייה חשמלית ומוסיף אותו למילים פת שטינבך".

עבר, הווה ועתיד, בתנור אחד
אם נחזור לשטינבך הנכד, לאחר שהשתעשע קצת עם הכנת הלחם וגר מספר שנים בתל אביב, שם פעל כיזם, החליט בשנת 2012 לחזור לחיפה ולאפות לחם בבית, אפייה שהתקבלה יפה אצל הלקוחות החדשים. בשנת 2017 החליט להעביר את מערך אפיית הלחמים מביתו למקום בו נמצאת "פת שטינבך מאפייה חשמלית" עד היום - דרך יפו 28, חיפה. כך, מייצגת מאפיית הבוטיק שסיפורה שזור בסיפורה של מדינת ישראל, באופן נוסטלגי את הישן והטוב. לצד צילומי המשפחה המציגים כאמור את הסב ואת בני המשפחה בישראל של לפני הקמת המדינה, ניצבים פריטים היסטוריים דוגמת מכונות ביתיות לפריסת לחם וארגזי לחם עתיקים העשויים מעץ או אמייל. את הלחמים עצמם מכין שטינבך על פי מתכונים שהוא עצמו יוצר, כולם לחמי מחמצת מחומרי גלם טבעיים וטריים בלבד, ללא חומרים תעשייתיים או סוכר, מלבד לחלות העשויות 100% קמח כוסמין, טחינה ושמן זית ונמכרות בימי שישי בלבד. כל לחם גם זוכה לשם המייצג את תכולתו. "לוז אנד מור" הוא לחם עם אגוזי לוז וסוגים נוספים של אגוזים וגרעינים. לחם "שועלי" עשוי משיבולת שועל, אגוזי לוז, קשיו, גרעיני דלעת, חמנייה ועגבניות מיובשות; לחם "שועלי מטריף חריף", משלב גם פלפל חריף; "מלך הארגמן" - עשוי ומאגוזי לחם וחמוציות; ולחם "טוטם" מיוצר בתבניות ייחודיות, המיוצרות גם בייצור אישי, ועשויות חרס או נירוסטה.

"צורת האפייה בלחם משנה את טעמו ולכן הבחירה בתבנית טרקוטה גלילית בעלת צורת עמוד טוטם אינדיאני, המאפשרת יצירת לחם דחוס ובעל טעם מיוחד", מסביר שטינבך את הבחירה בשיטת האפייה הייחודית, ומוסיף כי לחם זה מורכב מקמחים מלאים (50% קמח מלא ו-50% קמח כוסמין) ומשלב אגוזי קשיו, פרג, גרעיני חמנייה ודלעת.

צילום: מנחם גרייבסקי
צילום: מנחם גרייבסקי
צילום: מנחם גרייבסקי
צילום: מנחם גרייבסקי

בנוסף לחנות הקטנה והמטריפה הנמצאת לצד המאפייה עצמה, בלב הכרמל ברחוב חורב 13, נמצאת החנות הבית של "פת שטינבך מאפייה חשמלית", המציעה למעלה מ-40 סוגי לחמים טריים, הכוללים גם את מרכולתם של מאפיות בוטיק נוספות באזור, בנוסף לעוגות, עוגיות פסטה טרייה קפואה ומוצרי מעדניה איכותיים.

אפייה באהבה ועם הנשמה
למרות האתגרים איתם התמודד שטינבך עם השנים, שלדבריו כוללים את הקושי לשרוד מעבודת כפיים, עלויות ייצור גבוהות, חומרי גלם יקרים וחוסר תמיכה ממשלתית בעסקים קטנים ויצרנים עצמאיים, הוא ממשיך בכל הכוח ונחשב לסיפור הצלחה מקומי וישראלי. "האפייה שלי כיום היא המשך טבעי למסורת שהתחילה לפני קום המדינה, של אפיית לחם איכותי וטרי כחול לבן, ללא קיצורי דרך, באהבה גדולה ועם כל הנשמה", הוא אומר בגאווה. המילה "התמדה" עבורו היא המוטו שמוביל אותו והוביל את משפחת האופים גם ברגעים מורכבים. כך הפכה המאפייה שהפכה למותג מקומי לבית חם לאוהבי לחם אמיתי, הנעשים בעבודת יד, מתוך תשוקה, הקפדה וסבלנות. מדובר במקום בו אפשר ליהנות ממוצרים משלימים, כוס קפה איכותי וסיפורים נוסטלגיים שיוצרים יחד חוויה שהיא הרבה מעבר לאפייה - חיבור בין עבר לעתיד, בין מסורת לקדמה ובין קהילות שמוצאים כאן תחושת שייכות, השראה וטעם של בית.

לאתר המאפייה

בשיתוף פת שטינבך מאפייה חשמלית

חזרה למדור

Labels

תוכן שיווקי

    כתבות שאולי פספסתם

    גיל אלבז. הצטרף לאוניקס ביולי 2025, וקיבל תואר של מייסד

    גייס עשרות מיליונים ואיבד שני יזמים: הסיפור של הסטארט־אפ החשאי אוניקס

    אופיר דור
    ארגזים מלאים בפירות דוריאן. "אנחנו צריכים להתאים את שרשרת האספקה לשינוי ולייצא דוריאן טרי"

    חקלאים קצרו רווחים מהביקוש לפרי המסריח. כעת הוא נערם במחסנים

    ניו יורק טיימס
    תלוש שכר פיקטיבי

    כל השאר זה בונוס: החברה שמצאה פטנט לחסוך כסף — על חשבון העובדים

    ליאת לוי
    קלוד קוד. נהפך לתופעה ויראלית שגנבה את תשומת הלב מ–Cursor

    הסערה החדשה בהייטק הישראלי: "זה מטריף ומלחיץ ברמות משוגעות"

    שגיא כהן
    טקס השקה אוטובוסים BRT

    בתים, מגרשים ואחזקות בחברות: הנכסים של ראש עיריית נס ציונה

    טלי חרותי-סובר

    "לא תראי אותי שם": לאן נעלמו הסטודנטים, והאם זה יחסל את האוניברסיטאות?