בשנת 1904 החלה קק"ל בפעולות ראשונות של נטיעת יער. בהמלצת האגרונום זליג סוסקין והבוטנאי אוטו ורבורג הוחלט על נטיעת עצי זית, שנחשבו למניבי פרי ומאריכי חיים. חשיבותם וסמליותם לאורך ההיסטוריה התאימו גם לרצון לסמל את הישגי הציונות המתחדשת בארץ. הנטיעה הראשונה הייתה באדמות חולדה. שם גם הוחלט כי היער יקרא על שם הרצל - מייסד ומנהיג התנועה הציונית שנפטר באותה שנה (1904). יחד עם התגברות רכישות הקרקע החלה קק"ל לחזק את ההתיישבות על הקרקע. היא סייעה בהקמת יישובים כפריים ועירוניים וכן מוסדות חינוכיים וציוניים. כאשר עד שנת 1939 הוקמו על אדמות קק"ל 53 יישובים.
אך בנוסף להיותם אמצעי לקידום הפשרת קרקעות ארץ ישראל, וחיזוק השותפות של יהדות הארץ והתפוצות, קק"ל קידמה גם אמצעים להתחדשות לאומית ואמצעים להסברה ולחינוך, ביניהם - הכרזות והבולים. המשימה הראשונה של קק"ל הייתה להגיע לליבם של יהודים בכל העולם ולגרום להם להאמין בכוחם במימוש הרעיון הציוני.
הבולים של המדינה שבדרך
יומיים לאחר הכרזת העצמאות, הופיעו הבולים הרשמיים הראשונים של מדינת ישראל - "בול עברי". אך למעשה אלו לא היו הבולים הראשונים שהונפקו עבור המדינה החדשה, כי בתקופה שקדמה להכרזה, שימשו בולי קק"ל כבולים רשמיים עבור המדינה שבדרך.
למרות הקרבות הקשים של אותה תקופה, התייצבו אזרחים רבים במשרד הדואר הישראלי החדש וביקשו לרכוש את הבולים הראשונים. מאחר שבעת הפקת הבולים, מספר ימים לפני הכרזת המדינה, שמה של המדינה עדיין היה סודי, נכתב על הבולים "דואר עברי". אך כאמור לפני הפקת בולי "דואר עברי", שימשו בולי קק"ל כבולים רשמיים וחוקיים של המדינה המתהווה.
בולי קק"ל הפכו לסמל משמעותי באתוס הלאומי, עד כדי כך שהבולים הפכו לאוספים נדירים, שילדי שנות ה-70' של המאה הקודמת הדביקו באלבומים וחלקם אף שמורים אצלם בבוידעם עד היום. כמובן שמאז כניסת הדואר האלקטרוני ניתן לומר שהבולים איבדו את מקומם וקסמם, אך ללא ספק משמעותם ההיסטורית לא תסולא בפז.
המסרים כוונו בעיקר לנשים, ילדים ובני הנוער
בדומה לבולים, כרזות קק"ל, ששיקפו בימיה הראשונים של המדינה ולאורך השנים את המציאות וחיי היום-יום בה, הן היום אוסף של רגעים היסטוריים נדירים שמנציחים אירועים ואווירה ומספרים את סיפורה של המדינה.
הפקת הכרזות החלה בשנות ה-40' של המאה הקודמת, כדרך נוספת לפרסם את העשייה הציונית ולהגיע ללב העם היהודי בארץ ובעולם. המטרה הייתה לרתום את האנשים לסייע לקרן בפעילויותיה המגוונות ולתרום לה כספים לצורך רכישת קרקעות. אנשי קק"ל הבינו כבר מתחילת הקמתה את חשיבות המסר הוויזואלי שמעביר רעיונות לעם באמצעות דימויים חיצוניים, שעולמם לקוח מנופי הארץ, תושביה והפעילויות שנערכות בה.
השימוש בכרזות נועד, כאמור, לקדם רעיונות מוגדרים: גיוס כספים, הזמנה להשתתף בטקסי נטיעות של ט"ו בשבט, הזמנה להשתתף בטקסי הבאת ביכורים ועוד.
המסרים בכרזות כוונו בעיקר לנשים, ילדים ובני הנוער. קק"ל ראתה בילדים ובבני הנוער את דור העתיד, שיגשים את מטרותיה וחלומותיה. הכרזות הופצו באמצעות נציגי קק"ל בבתי הספר ובתנועות הנוער של המוסדות הציוניים והיהודיים בארץ ובחו"ל. מהתבוננות בכרזות למדו בני הנוער על אהבת הטבע, עבודת האדמה, חלוציות, חגי ישראל ועוד.
גם הנשים היו עבור מפרסמי קק"ל כוח משמעותי וכן גורם משפיע במשפחה על גידול הילדים וחינוכם. הנשים נתפסו כמחליטות גם בניהול הכספים של המשפחה. לא ברור האם מעצבי הכרזות ראו בכך ניצנים של פמיניזם או דווקא הנצחת מעמדה השמרני של האישה. אגב, מודעות לגיוס כספים נתלו בעיקר במקומות שבהם נמצאו מבוגרים, דוגמת בתי כנסת.
הכרזות שולבו בפינות קק"ל בבתיה"ס
גם היום, בעידן הטלוויזיה והאינטרנט, הכרזות שקק"ל מפיקה ממשיכות להתנוסס על קירות מוסדות ובתי ספר והן מסמלות את ערכיה והמשך פועלה של קרן קימת לישראל. הדבר נעשה בט"ו בשבט, בחגים נוספים ולאורך כל השנה. לרגל ט"ו בשבט תשפ"א, ולרגל שנתה ה-120 של קק"ל, הפיקה קק"ל כרזה בסימן "נוטעים תקווה לעתיד". הכרזה הציגה את רעיון פעילותה של קק"ל לאורך כל השנים: בתחילה הייתה הקופסה הכחולה, שהפיחה תקווה ואמונה בעם הגולה שיוכל לשוב אל נחלתו, עד אשר שב אליה. וגם היום, 120 שנה לאחר ייסודה, פניה של קרן קיימת לישראל לעתיד.
פעולות קק"ל לטיפוח היער והחורש, לפיתוח משק המים ולשמירה על משאבי הסביבה וכמובן לחינוך הנוער הם דוגמה לעשייה ישראלית ענפה. כאשר הציורים שהופיעו על גביהם מסמלים בדיוק את ההוויה שליוותה את ראשית המדינה. מדובר בפיסות היסטוריה נדירות, שספק אם נזכה להשתמש בהן שוב, אך ללא כל ספק הן מהוות סממן לתקופות חשובות מאין כמוהן בעיצוב שלנו כמדינה וכעם.
"מאז הנפיקה קק"ל את הבול הראשון ב- 1902 ועד עתה, הפיק מפעל הבולים של קק"ל כ-5,200 סוגים שונים של בולים המתארים את מפעליה של התנועה הציונית וקק"ל, אירועים בחיי העם והאומה ובחיי ארץ ישראל ומדינת ישראל", מציינת אפרת סיני, מנהלת ארכיון קק"ל. "בימים שטרם קום המדינה ועם הפסקת שירותי הדואר הבריטי, נוצר מחסור בארץ בבולים. מנהלת העם השמישה בעת ההיא את בולי קק"ל למשלוח דברי דואר בארץ וכבולי דואר לכל דבר. הדפסת הדפס רכב 'דאר', שאושרה על-ידי מנהלת העם, הפכה את בולי קק"ל לבולי הדואר הרשמיים של המדינה החדשה בתקופה שחלפה עד להנפקתם של בולי 'דואר עברי'.
"כבר בשנות ה-20' החלה קק"ל להפיק מגוון רחב של כרזות, אשר שולבו בפינת קק"ל שהייתה קיימת בכל כיתה של כל בית ספר ושימשו כלי הסברה יעיל ביותר. הכרזות הציגו את הישגי קק"ל בפיתוח הארץ, ציינו את החגים והאירועים המרכזיים במדינה ועודדו את הנוער העברי לקחת חלק במשימת בניית המולדת. את כרזות קק"ל ציירו ועיצבו מיטב האמנים והמעצבים בא"י. באופן חזותי צבעוני, חד וברור הכולל מלל קצר וקליט, הפכו הכרזות לאמצעי חשוב בהכשרת הלבבות עבור התנועה הציונית".
