לשמר את מעמדה של החקלאות הישראלית כמובילה עולמית

"מפרוץ הקורונה ועד היום מדינת ישראל מתנהגת הפוך מכל העולם. הקורונה היוותה סמן שהביא את כל מדינות העולם להפנים את חשיבותו של הביטחון התזונתי הלאומי ובישראל קרה בדיוק היהפך - המדינה הולכת ושמה את יהבה על יבוא שהוא מדיניות הפוכה לביטחון תזונתי", כך אומר דובי אמיתי, יו"ר התאחדות האיכרים בישראל ויו"ר נשיאות המגזר העסקי

יובל גמליאל, בשיתוף התאחדות האיכרים בישראל
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יובל גמליאל, בשיתוף התאחדות האיכרים בישראל
תוכן שיווקי

מאז הקמתה של מדינת ישראל היוותה החקלאות המקומית, ובתוך כך חקלאי המדינה, את גאוותה הגדולה של המדינה. כן, הרבה לפני שישראל הפכה לסטארט-אפ ניישן היא נחשבה ובצדק לאומת החקלאות, וחקלאיה אשר התיישבו בגבולות הספר, בהר ובמדבר, הפריחו את השממה וייבשו ביצות. גם בימינו החקלאות אינה קופאת על שמריה ומשלחות מכל העולם מגיעות ללמוד את סודן של הרפתות הישראליות המצליחות לייצר כמויות חלב מקסימליות וכמובן את החקלאות המדברית המשגשגת הנחשבת לפלא של ממש.

דובי אמיתי צילום: חן גלילי

יתירה מכך, נוכח משבר האקלים העולמי והבנייה המסיבית הנוגסת בשטחי העיבוד, נדרשת החקלאות העולמית לייצר מזון מגוון, ללא פגיעה בסביבה, שגם יגיע מהר לשווקים וייהנה מחיי מדף ארוכים. וגם כאן יש מה לישראל להציע לעולם שכן מאז הקמתה היא ניצבה בחזית היישום והפיתוח של טכנולוגיות חקלאיות. המחסור החמור בקרקע ובמים, תנאי האקלים והאדמה הצחיחה, כל אלה יצרו הכרח בפיתוח טכנולוגיות חקלאיות מתקדמות וישראל הפכה למעין מעבדת ניסוי עולמית בתחומי החקלאות. גאווה לאומית, כבר אמרנו. "שרים וראשי ממשלות לאורך כל הדורות התגאו בתוצרים החקלאיים של ישראל ובשנים האחרונות מושם דגש על הצגת הטכנולוגיות הישראליות בתחום זה המהוות בשורה לכל העולם במלחמתו במשבר האקלים ובצורך לייצר יותר ויותר מזון", מציין דובי אמיתי, יו"ר התאחדות האיכרים בישראל ויו"ר נשיאות המגזר העסקי.

אמיתי מציין כי "בכל הקשור לחקלאות הישראלית ניתן לומר כי הביטוי "מעז יצא מתוק" אחד ממאפייניה העיקריים לאורך כל שנות קיומה. כך למשל כל נושא המים המותפלים שישראל נחשבת בו לאחת החלוצות בעולם נולד ממקום של מצוקה וקושי וכיום אפילו מי הקולחין בישראל נחשבים למים באיכות גבוהה ביותר, ומשלחות מכל העולם מגיעות לישראל על מנת ללמוד כיצד היא מתפילה מים הן לאוכלוסייה והן לחקלאות. למעשה בעקבות משבר האקלים, מדינות רבות בעולם צפויות לחוות מצבי בצורת קיצוניים והן ייאלצו לטהר ולהשיב מי קולחין לחקלאות. מדינת ישראל נמצאת 20 שנה לפני כולם בנושא הזה".

לחקלאים אין מספיק מים לעבודה בכושר ייצור מלא

מצוקת המים היא אחת הבעיות המרכזיות של החקלאות בישראל, אך לא רק. "אם משאב המים מדולדל יחסית במדינה הרי שמשאב הקרקע החקלאית מדולדל אף הוא ואין לנו, בהשוואה למדינות אחרות בעולם, יכולות כמעט אין סופיות לייעד קרקעות לחקלאות. גם כאן המציא המוח הישראלי יוזמות חדשות והמיצוי שלנו מבחינת הספק לקרקע נחשב לבין הגבוהים בעולם. היכולות שלנו גם בחקלאות מדברית בערבה, בנגב ובעוטף עזה הן מהמתקדמות בעולם והרבה מגיעים ללמוד מאיתנו איך אנחנו מקדמים את החקלאות הזו. כך שיש לנו המון במה להתגאות, אך יחד עם זאת, לצד הגאווה הגדולה נראה כי ממשלות ישראל האחרונות אינן מפנימות את המציאות הקשה בה חיים המגדלים. רואים זאת בצורה בולטת מפרוץ משבר הקורונה וביתר שאת ממה שקורה באוקראינה ורוסיה".

למה הכוונה?

"לצערי, מאז פרוץ הקורונה המדינה מתנהגת הפוך מכל העולם. הקורונה היוותה סמן שהביא את כל מדינות העולם להפנים את חשיבותו של הביטחון התזונתי הלאומי ומאז אנחנו נחשפים גם לאפקט אוקראינה על המזון העולמי ובישראל קורה בדיוק ההפך - המדינה הולכת ושמה את יהבה על יבוא שהוא מדיניות הפוכה לביטחון תזונתי.

"השר מדבר על קיפאון בתפוקה החקלאית בעשור האחרון - אבל זה אבסורד! המדינה שולטת בגורמי הייצור שלנו לאורך שנים - מגבילים אותנו בכמות המים, מגבילים אותנו בכמות העובדים הזרים ומצפים שהתפוקה תעלה? שחררו רגולציות, חזקו את כושר הייצור שלנו ותאפשרו לנו להגדיל את התפוקה".

מדוע זה קורה לפי דעתך?

"כיוון שבישראל יש תרחיש ביטחוני אחד שקובע בהגדרה מהו מלאי המזון המדיני ולכמה זמן הוא יצטרך להספיק עקב אירוע חריג כמו מלחמה. אבל ישנם כמובן עוד תרחישי קיצון בהם צריך להתחשב כמו מגיפה בריאותית - כמוה חווינו בשנתיים האחרונות, משבר אקלימי קשה או תופעת טבע כמו רעידת אדמה חמורה. התרחישים האלו מביאים אותנו להבנה שאנחנו חייבים מקסימום ביטחון תזונתי בישראל, בדיוק כמו שהבינו זאת בשאר מדינות העולם – מדינות המערב ומדינות העולם השלישי גם יחד. כתוצאה מכך אפשר לראות במדינות האלו שמירה על מלאים ועידוד החקלאים לייצר ולשגשג כאשר אצלנו קורה בדיוק ההיפך ורוצים להגדיל את היקפי יבוא הפירות והירקות העומדים כיום על כ-8% בממוצע לרמת מופקרת וחסרת אחריות של כ-50%. אני שומע זאת ממשרדי האוצר והחקלאות וזה ממש מדיר שינה מעיניי".

מגבילים אותנו בכמות המים והעובדים - אז איך התפוקה תעלה?

עבור אמיתי המציאות בה חיים כבר כיום החקלאים היא מציאות שלא ניתן לחיות עימה לאורך זמן, כך שהגדלת היקפי היבוא של התוצרת החקלאית עלולה להוות את מסמר הקבורה האחרון עבור משקים רבים בארץ ובכך לפגוע בביטחון התזונתי הקריטי עבור כל מדינה, על אחת כמה וכמה עבור ישראל המוקפת אויבים. "בעשור האחרון חקלאי ישראל צריכים להתמודד עם גזירות שונות ומציאות כלכלית קשה שאינה מאפשרת להם להרוויח את מטה לחמם בצורה ראויה", הוא מסביר. "אם נתחיל בסוגית המים הרי שלחקלאים אין כיום מספיק מים לעבוד בכושר ייצור מלא והגיע הזמן שהמדינה תשחרר יותר מים לחקלאים. כמו כן, ב-1 ביולי אמורה רשות המים להודיע על כוונתה לייקר את המים לחקלאים בשקל למ"ק במטרה לכאורה להוזיל את המים לצרכנים ביתיים. לטעמי, במידה שיתקבל המתווה שמוצע על ידי רשות המים והאוצר אפשר לסגור את החקלאות הישראלית כי הרבה מאד גידולים לא יוכלו לעמוד במחירי המים המופקעים. אם כבר צריך להוריד את המחיר ל 1 שקל לקוב מים."

"שנית, משאב הקרקע - בשנים האחרונות סובלים החקלאים הישראלים מלקיחת קרקעות בהיקף נרחב. במקביל ישנן יתרות גדולות של קרקעות לא מנוצלות ברמת התכנון וכל בקשה להקצאתן לטובת גידולים חקלאיים נתקלת בבירוקרטיה מתישה שיכולה להימשך גם עשר שנים. במצב הזה אין לחקלאות כיצד להתרחב ולהתפתח".

"שלישית, היעדר ידיים עובדות – כידוע הישראלים לא מעוניינים לעבוד בחקלאות - זו עבודה קשה- בגבולות המדינה, בכל מזג אויר ובכל מצב ביטחוני והמדינה מגבילה את החקלאים בכמות העובדים הזרים אותם ניתן להעסיק, בלי סיבה אמיתית. במקרים רבים החקלאים צריכים להסתמך על ידיים פלשתיניות ובתקופות ביטחוניות רעועות, כמו למשל התקופה הנוכחית עם גל הפיגועים הקשה אותו אנו חווים, עובדים רבים מהרשות הפלשתינית לא מגיעים למשקים. אם ניקח לדוגמא עסק שמושתת על 30 עובדים פלשתיניים ופתאום רק 10 מהם מגיעים הרי שההשכלה על המשק היא פשוט איומה. נושאים אלו ונושאים אחרים מעסיקים יום ולילה את החקלאים, במקום שהם ישקיעו במשקים ובגידולים, יתפתחו וישגשגו. למדינה הכי נוח לצעוק על יוקר המחיה כשהיא לא עושה דבר על מנת לפתור אותו בתחום החקלאות".

לשיטתם של משרדי האוצר והחקלאות, הרפורמה החדשה תוזיל את סל המחיה למשקים הביתיים ב-60 שקלים לחודש, דבר שיקל במעט על המשפחות, בטח אלו שידן אינה משגת. אתה מסכים?

"אני ממש לא מקבל את ההנחה הזו. מעבר לעובדה שלעומת סקטורים אחרים כמו הדיור למשל, מדובר כמעט על טיפה בים סל היוקר למשפחה ממוצעת, הרי שבפועל למיטב הבנתי הסל יוזל, אולי ב-30 שקלים לחודש. הממשלה שמה את יהבה על היבוא אבל כבר עכשיו ראינו שטורקיה העלתה את מחיר העגבנייה המיובאת מ-90 אגורות ל-4 שקלים לקילו, אז במה זה הועיל למישהו? בסופו של יום העולם הוא כפר גלובלי כלכלי קטן ואנו רואים שכל מהלך מדינתי מביא את השחקנים החוץ מדינתיים להעלות מחירים. אנו רואים זאת בין היתר בעליית מחירי הדשנים וחומרי הגלם".

דוגמא טובה לכך שהיבוא הוא לא חזות הכל ניתן היה לראות לדברי אמיתי במשבר הטונה בו המדינה הורידה מכסים ושניים מתוך שלושת יצרני הטונה בישראל נסגרו. "התוצאה הייתה שהמחיר לצרכן עלה. אותו דבר קרה עם פתיחת השוק ליבוא דג דניס. ברוב המקרים, גם אם המחירים נמוכים יותר ליבואנים הרי שכל הגורמים בשרשרת, גזרים קופון והצרכן לא נהנה מזה", הוא קובע.

נוכח המציאות הקשה עימה מתמודדים החקלאים (תשומות גבוהות והעדר ידיים עובדות מחד, ושאיפה להגדיל את היקפי היבוא החקלאי מאידך) ונוכח החלטתו החד צדדית של שר האוצר לחתום על צווים להורדת מכסים במזון פנה אמיתי לפני כשלושה שבועות למזכיר הממשלה בדרישה דחופה לקיים הידברות עם החקלאים.

בעקבות פנייה אישית זו הוחלט במשרד רוה"מ על הקמתו של שולחן מרובע אשר יכלול נציגים מארבעה גופים - משרד החקלאות, משרד האוצר, משרד רוה"מ וארגוני החקלאים. "במסגרת השולחן המרובע אנו רוצים שהממשלה תתמודד בצורה יעילה והוגנת עם האתגרים עימם מתמודדים המגדלים – מחירי המים, היעדר קרקעות והיעדר ידיים עובדות", אומר אמיתי.

מהי בעצם המשמעות של הצו עליו חתם האוצר?

"מחיקה של 60% מהפדיון של המגדלים בגליל ובגולן, בעצם חיסול החקלאות באזורים אלו, ומחיקת 40% מפדיון המגדלים בעוטף עזה. בגלל המשמעויות הדרמטיות, החלטת האוצר לחתום על הצו הייתה מבחינתי שבירת אמון אישית. הדבר האירוני הוא ששלושה שבועות לפני החתימה על הצווים קיימה הממשלה ישיבה ברמת הגולן בה הוחלט לחזק את יישובי הרמה עם השקעות של מיליארד שקל ומעלה. ואני שואל את עצמי האם יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, הרי העיסוקים שלהם בגולן הם חקלאות ותיירות".

"אני אישית דור רביעי לחקלאים ולא מתכוון לתת לשר האוצר או לראש הממשלה לפגוע במפעל הציוני הכי גדול - זה ששומר על גבולות המדינה, על איכות הסביבה ועל הביטחון התזונתי. אם הם ימשיכו בדרך הזו, הציבור הישראלי שהכי מעריך את החקלאים אחרי רופאים ואנשי צבא, כפי שנחשף ב-TheMarker לאחרונה (כתבת סקר המקצועות המוערכים) יבוא איתם חשבון בבחירות הבאות".

אז מה הפתרון?

"הפתרון היחיד מבחינתי הוא שחברי הכנסת יקיימו דיון בכנסת במטרה להפיל את הצווים. אני בטוח שחברי הכנסת מכל סיעות הבית לא יתנו יד למימוש הצווים הפוגעניים האלו".

למידע נוסף

בשיתוף התאחדות האיכרים בישראל