בשנים האחרונות הפך הרחפן הטקטי הקטן מאמצעי מסייע בשדה הקרב לאחד האיומים המשמעותיים ביותר על הכוחות הלוחמים. אם בעבר איום האוויר בשדה הקרב היה מזוהה בעיקר עם מטוסים, מסוקים או כלי טיס בלתי מאוישים גדולים, הרי שכיום גם רחפן מסחרי פשוט, שעלותו מאות דולרים בלבד, מסוגל לשנות את תמונת הקרב.
המלחמה באוקראינה והלחימה בגבול הצפון ובדרום לבנון המחישו היטב את השינוי הזה: הפעלת כמויות עצומות של רחפנים טקטיים לצורכי איסוף מודיעין, הכוונת אש, הטלת מטענים קטנים ואף תקיפות התאבדות מדויקות. הרחפנים פועלים בגובה נמוך, קשים לאיתור, זמינים בכמויות גדולות וניתנים להפעלה גם על ידי כוח קטן יחסית. במקרים רבים הם מהווים את האיום הראשון שפוגש את הכוח המתמרן בשטח.
יתרונם הגדול של הרחפנים אינו בביצועים טכנולוגיים יוצאי דופן אלא בשילוב שבין מחיר נמוך, זמינות גבוהה ופשטות ההפעלה. רחפן שנרכש בשוק האזרחי יכול להפוך במהירות לאמצעי לחימה אפקטיבי. כאשר האויב מסוגל להפעיל עשרות ואף מאות רחפנים ביום, נוצרת בעיית כלכלת לחימה: גם אם קיימים אמצעי יירוט יעילים, לא תמיד ניתן להפעילם מול כל מטרה או לצייד את כל הכוחות שבשטח.
"כדור אחד בדרך כלל לא מספיק לנטרל רחפן תקיפה ומערכת 'הארבל' שפיתחנו נותנת מענה לכל לוחם בשטח בהתמודדות כנגד איומי הרחפנים ומטרות קטנות ומתמרנות", אומר שוקי שוורץ, מנכ"ל חברת IWI, חברת הנשק הקל הישראלית וחברה בת בקבוצת SK, שנחשבת לאחת מבין החברות הגדולות בעולם בתחום.
האיום לדבריו אינו מסתכם בפגיעה הישירה. עצם נוכחותו של רחפן מעל כוח לוחם מאלצת אותו להסתתר, משנה את קצב ההתקדמות, פוגעת ביכולת התמרון ולעיתים חושפת את מיקומו לארטילריה או לכוחות נוספים. לכן, גם רחפן שאינו נושא חימוש עלול להשפיע באופן משמעותי על מהלך הקרב.
שכבות ההגנה השונות מול איום הרחפנים
ההתמודדות עם איום הרחפנים מבוססת כיום על תפיסה רב-שכבתית. כל שכבה נועדה לתת מענה לסוג אחר של איום, לטווחים שונים ולתרחישים שונים.
"ישנם כיום מספר שכבות הגנה כנגד איומי הרחפנים", מבהיר שוורץ. "רובן ככולן מערכות יקרות ומורכבות לשינוע. יש גם מערכות זולות יותר, אך יש לשאת אותן בנוסף לנשקו האישי של הלוחם ולא ניתן לצייד את כל הכוח במערכות אלו".
השכבה הראשונה כוללת מערכות גילוי ואיתור. מערכות אלו משלבות מכ"מים, מצלמות אלקטרו-אופטיות, חיישנים אקוסטיים ולעיתים גם מערכות לוחמה אלקטרונית, במטרה לאתר את הרחפן מוקדם ככל האפשר ולהתריע בפני הכוחות. גילוי מוקדם הוא תנאי בסיסי ליירוט מוצלח, אך הוא אינו מהווה פתרון בפני עצמו.
במקביל, פותחו מגוון מערכות לוחמה אלקטרונית, שתפקידן לשבש את הקשר בין המפעיל לרחפן, או לפגוע במערכות הניווט הלווייניות שלו. פתרונות אלו הוכיחו את עצמם מול חלק גדול מהרחפנים המסחריים, אולם בשנים האחרונות מתרחבת תופעת הרחפנים מונחי-הסיב (Fiber Optic Guided Drones). רחפנים אלה אינם מסתמכים על תקשורת רדיו ולכן כמעט ואינם מושפעים מאמצעי שיבוש אלקטרוניים, דבר המצמצם את יעילות שכבת ההגנה הזו.
השכבה הבאה מורכבת ממערכות יירוט ייעודיות המבוססות על טילים. פתרונות אלו מספקים יכולת יירוט איכותית כנגד מטרות מסוימות, אולם הם יקרים מאוד ביחס לעלות הרחפן שאותו הם מנסים להשמיד. בנוסף, הרחפנים הטקטיים הקטנים מציבים אתגר משמעותי מבחינת גילוי, עקיבה ונעילה, במיוחד כאשר הם טסים בגובה נמוך ובמהירות משתנה.
בשנים האחרונות מושקעים מאמצים רבים גם בפיתוח מערכות עתירות אנרגיה, כגון לייזרים רבי עוצמה. מערכות אלו מבטיחות עלות יירוט נמוכה לאחר הפריסה ויכולת להתמודד עם מספר רב של מטרות, עם זאת, הן דורשות מקורות אנרגיה משמעותיים, אמצעי קירור ותשתיות נלוות, ולכן מתאימות בעיקר להגנה על מתקנים קבועים, בסיסים או עמדות הגנה ארוכות טווח. עבור כוח מתמרן הנמצא בתנועה מתמדת, פתרונות אלו עדיין מוגבלים מבחינת ניידות, זמן פריסה וגמישות מבצעית.
קו ההגנה האחרון – יירוט קינטי
כאשר כל שכבות ההגנה הקודמות אינן מצליחות לעצור את הרחפן, נותר קו הגנה אחרון: יירוט קינטי ישיר.
בתחום זה קיימים מספר פתרונות, רובם מבוססים על תחמושת המתפזרת על שטח רחב יחסית, כגון רובי ציד (Shotguns), רימונים ייעודיים או מערכות המבוססות על ירי רשתות. "המגבלה המרכזית במערכות אלו, בנוסף לטווח הירי המוגבל לעשרות מטרים בלבד, היא שאמצעים אלו מחייבים נשק ייעודי, תחמושת מיוחדת וציוד נוסף, ולעיתים אף מוגדרים כפק"ל ייעודי של לוחם מסוים. כתוצאה מכך, רק חלק קטן מהכוח מסוגל להתמודד עם איום הרחפן בזמן אמת, בעוד שיתר הלוחמים נשארים תלויים בזמינותו של אותו אמצעי", מדגיש שוורץ.
מערכת "הארבל" נגד רחפנים פותחה, לדבריו, מתוך תפיסה מבצעית שונה. במקום להוסיף ללוחם מערכת חדשה או אמצעי ייעודי נוסף, היא משתלבת בתוך הנשק האישי הקיים שלו, כגון רובה ה-M4 או ה"ערד". מדובר במערכת ממוחשבת המוטעמת בתוך הנשק האישי של הלוחם ומופעלת באופן אינטואיטיבי עם פתיחת הנצרה. מרגע זה, כאשר הלוחם מזהה רחפן, כל שנדרש ממנו הוא לכוון לעבר המטרה, ללחוץ על ההדק ולהחזיק אותו לחוץ. המערכת הממוחשבת מנהלת את קצב הירי ואת תזמונו, במטרה לייעל את תהליך היירוט הקינטי באמצעות תחמושת רגילה לחלוטין.
"המשמעות המבצעית היא שהלוחם אינו משנה את סוג הנשק, המחסניות, התחמושת או אופן ההפעלה המוכר לו", מדגיש שוורץ. "אין צורך לשאת ציוד נוסף, להחליף כלי נשק או לבצע מעבר בין מערכות בזמן אמת כאשר מופיע איום. מלבד זאת, ניתן לצייד כל לוחם במערכת ולטווח ירי אפקטיבי של מאות מטרים".
אחד מעקרונות הפיתוח המרכזיים היה שמירה מלאה על שיטת העבודה של הלוחם. המערכת אינה מחייבת אמצעי כינון מסוים ואינה מגבילה את תצורת הנשק. המערכת גם לא תלויה באופטיקה או באמצעים השונים שמותקנים על הנשק. היא ניתנת לתפעול יחד עם כוונות השלכה, כוונות מגדילות, טלסקופים או כל אמצעי אחר שבו משתמש הלוחם בהתאם למשימתו ובכך נשמרת הגמישות המבצעית של הכוח, ללא צורך בהתאמות מיוחדות.
"גישה זו מאפשרת להפוך למעשה כל לוחם הנושא נשק שמוטעמת בו המערכת, למיירט פוטנציאלי של רחפנים, במקום להסתמך על מספר קטן של מפעילים ייעודיים ולהגדיל פי כמה וכמה את יכולת יירוט הרחפנים הודות לעובדה שכל הכוח מצויד במערכת", מוסיף שוורץ. "גם בהיבט הלוגיסטי, התפעול הוא פשוט. אין זנב לוגיסטי חדש, אין נשק נפרד לשאת. עבור קצין רכש, מדובר בשדרוג צנוע לכל רובה על מנת להקנות אפשרות ללחימה ברחפנים בכל רוחב הכוח ועל ידי כך הגדלת סיכויי הפגיעה ברחפנים".
חשוב להדגיש כי אין מדובר במגן עצמאי מלא נגד רחפנים, והמערכת אינה נועדה להחליף את שכבות הלוחמה האלקטרונית או ההגנה האווירית הייעודית; זו שכבת המוצא האחרון ברמת הכוח הלוחם שבשטח, לרגע שבו רחפן כבר נמצא בשלב התקיפה הסופי שלו ושאר ההגנות כבר לא רלוונטיות בשלב הזה.
ביצועים ויישומיםמבצעיים גם למקלעים
בניסויים פנימיים של החברה ועם לקוחות שונים, ובשימוש מבצעי של משתמשים שונים בארץ ובעולם, הודגמה יכולת יירוט של רחפנים גם בטווחים של מעל 350 מטרים, באמצעות תחמושת סטנדרטית. נתונים אלו ממחישים את הפוטנציאל של יירוט קינטי משופר גם בטווחים שמעבר לאלו המקובלים בפתרונות המבוססים על רובי ציד, רשתות או תחמושת מתפצלת.
בנוסף ליישום על רובי סער, פותחה גרסה של מערכת "ארבל" גם עבור מקלעי ה"נגב". שילוב זה מוסיף למקלע יכולת להתמודד עם מטרות קטנות ודינמיות תוך ניצול יתרונותיו המובנים: קצב אש גבוה, נפח אש משמעותי ויכולת פעולה רציפה, תוך כדי חיסכון ניכר בתחמושת. התוצאה היא הרחבת מעטפת המשימות של המקלע, מכלי שנועד בעיקר ליצירת עליונות באש לעבר יכולת מוגברת להתמודד עם מגוון האיומים הרחב בשדה הקרב.
להגיב במהירות באמצעות תחמושת סטנדרטית
לסיכום, איום הרחפנים צפוי להמשיך ולהתרחב בשנים הקרובות. השילוב בין עלות נמוכה, זמינות גבוהה ויכולת לגרום נזק משמעותי הופך את הרחפן הטקטי לאחד האתגרים המרכזיים של שדה הקרב המודרני.
מענה יעיל לאיום זה אינו יכול להתבסס על מערכת אחת בלבד, אלא דורש תפיסת הגנה רב-שכבתית המשלבת גילוי, לוחמה אלקטרונית, מערכות יירוט ייעודיות ופתרונות קינטיים. בתוך מערך זה, מערכת ה"ארבל" נגד רחפנים מציעה גישה שונה: במקום להוסיף אמצעי נוסף ללוחם, היא ממנפת את הנשק שהוא נושא ממילא ומאפשרת לו להגיב במהירות באמצעות תחמושת סטנדרטית וללא שינוי בשגרת הפעולה.
מסלול זה משתבץ בתוך סיפור תעשייתי רחב יותר. יצוא הביטחון הישראלי נרשם ברמות שיא, והביקוש הוכיח עמידות אף על רקע ביקורת פוליטית בינלאומית. בסופו של דבר, מערכת ה"ארבל" נגד רחפנים הפכה לדוגמה מובילה למודל ה"smart edge" של המדינה: שדרוגים קלים ומבוססי-תוכנה לפלטפורמות קיימות, במקום חומרה כבדה חדשה. עבור קבוצת SK וחברת IWI בפרט, זו גם הדגמה של היצע משולב נדיר בתעשייה: נשק קל, אמצעי ראייה ומערכות בקרת אש מבית אחד, המאפשר לחברה להציע שדרוג פשוט של יכולת קיימת לכוחות הלוחמים בשטח כנגד האיומים איתם הם מתמודדים.
ככל שהאיום יהפוך לנפוץ יותר, פתרונות המשתלבים באופן טבעי בכוח המתמרן, ללא תוספת עומס לוגיסטי וללא שינוי בתורת ההפעלה, עשויים להפוך למרכיב משמעותי ביכולת ההישרדות והקטלניות של הכוחות בשדה הקרב העתידי. "ישנו צורך מובהק לאפשר לכל לוחם בשטח להגיב מיידית לאיום מפתיע. בדיוק כמו שכל לוחם מצויד באפוד מגן וקסדה כהגנה מקליעים, כך כולם צריכים להיות מצוידים ביכולת תגובה כנגד איום הרחפנים - הקליעים החדשים של שדה הקרב המודרני", מסכם שוקי שוורץ.
