יום לפני שאני אמור לפגוש את האלוף (מיל') אבי גיל, אני מוצא בחנות ספרים יד שנייה עותק של "חברים מספרים על ג'ימי". הספר מנציח את דמותו של אהרן (ג'ימי) שמי ז"ל, הצבר המיתולוגי הנערץ, שנפל מכדור תועה בקרבות על ירושלים והפך לאחד מסמלי הגבורה וההקרבה של מלחמת השחרור. כשאני פותח את עמוד השער, אני מגלה הקדשה, חתומה על ידי אל"מ אבי גיל, אז מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל, שהעניק את הספר לחניכיו. כשאני מספר לו על כך למחרת, גיל נרגש. המקריות הזו, הוא אומר, היא לפעמים הסיפור כולו.
מאז ימיו כמפקד בה"ד 1, גיל עשה מסלול ארוך ומגוון בצמרת כוחות היבשה, עד שהגיע לתחנתו האחרונה, המזכיר הצבאי של שלושה ראשי ממשלה - בנט, לפיד ונתניהו - ומצא את עצמו בלשכה בבוקר השבעה באוקטובר. שותף לכאוס ולרגעים הכואבים שליוו את ימי הלחימה הראשונים.
אבל גיל לא שקוע בעבר. מאז שפשט את המדים, הוא הפנה את המבט והניסיון המערכתי שלו אל עבר עולם הדיפנס-טק. התחום הזה קיבל אצלנו, מאז המלחמה, משמעות קיומית ודחופה. גיל ושותפיו זיהו את הפער שבין החדשנות המהירה של הסטארט-אפים האזרחיים לבין הקצב הממסדי של מערכת הפיתוח וההרכשה הצבאיות, והחליטו להקים פלטפורמה שתשמש גשר בדיוק מעל התהום הזו.
בריאיון עימו אני מציג לגיל את הדילמה שמטרידה כעת את מערכת הביטחון: הצורך הקריטי בעצמאות ייצורית, צורך שנולד מתוך העיכובים בשרשרת האספקה, האמברגו השקט וכלכלת החימושים במלחמה. בעבר, הקונספט היה פשוט: מסתמכים על רכש זר לחימוש הכבד והזול, ומפתחים בארץ רק את "השפיצים" הטכנולוגיים - סייבר, הגנה אקטיבית ומערכות תקשוב. האם המלחמה לא הוכיחה שצריך לשבור את ההגה ולעבור לייצור מקומי מסיבי של "ברזלים", גם אם זה פחות כלכלי?
גיל, ריאליסט ומפוכח, חותך את הסיסמאות באחת. "אנחנו נעים בין שני קטבים מדומים - עצמאות מוחלטת או תלות מלאה", הוא אומר. "הדיבורים על משק אוטרקי, על "עצמאות מוחלטת", הם שטחיים. עצמאות בייצור זה לא רק 'ברזלים'. זה הון אנושי, זה שילוב של הייטק ולואו-טק, חומרי גלם והכשרה טכנולוגית ומקצועית. מה שדרוש לנו היום, זו תוכנית אסטרטגית לאומית, הקצאת משאבים עצומים ומאמץ מתמשך. ובעיקר - יכולת חשיבה וניהול ארוכי טווח, שתי תכונות שפחות הצטיינו בהן לאורך השנים".
לחתור לאיכות "מספיק טובה"
מכאן אנחנו צוללים עמוק יותר לתוך משנתם של גיל ושותפיו בענייני פיתוח ורכש, והוא מציג הבחנה חותכת: "יש מקומות שבהם אי אפשר להתפשר וחייבים לשאוף למצוינות עילאית", הוא מסביר. "אף אחד לא רוצה שמטוס F-35 חלילה ייפול בשמי טהרן. במערכים האלה - בחיל האוויר, במודיעין - הציוד, ההכשרה והתחזוקה חייבים להיות בסטנדרט העליון ביותר. אבל זה שגוי להחיל את אותו מודל בדיוק על צבא היבשה. בכוחות היבשה, שממילא סובלים מחנק תקציבי, הסטנדרט צריך להיות גם של הצטיידות ב- Good Enough solutions, מספיק טוב".
אבל מי ייקח אחריות אם מערכת זולה תיכשל?
"תהליכי הפיתוח והרכש הביטחוניים הם כה ארוכים שעד שאתה מטמיע מערכת מושלמת, הטכנולוגיה בשוק כבר קופצת דור. אמחיש זאת במשל: אני מעדיף שלחיילי היבשה יהיה ביד 'אייפון 16' יציב, עובד, שמחולק בצורה תדירה ושוטפת, מאשר שימתינו ל'אייפון 17' שעד שנשקיע בפיתוח שלו, בעולם כבר ישיקו אייפון 21. אם סיפקת לשטח מסה קריטית של רחפנים ואחד מתוך ארבעה לא יעבוד, לא קרה כלום. זה עדיף מלא לספק, או לספק באיחור ובמשורה. צריך לבסס תמהיל מאוזן וחכם יותר בין מערכות יקרות ומתוחכמות לבין מוצרי מדף זולים וזמינים. זה לא רק ישפר את האפקטיביות בשטח, זה גם יקל דרמטית על חלוקת המשאבים הבלתי אפשרית של תקציב הביטחון".
לזהות פערים מבצעיים קריטיים
כל התובנות הללו הן שהובילו את גיל, לאחר שפשט את המדים, לפעול, יחד עם שותפיו, אל"מ (מיל') יונתן רום ויועז הנדל, בצורה שנועדה לערער את דפוסי העבודה הנהוגים בתחום הדיפנס-טק. "הרעיון הוא לא לחכות לדרישה או מכרז ממסדי או לתהליכי פיתוח ארוכים", מסביר גיל. "כשאתה בתוך המערכת לא תמיד יש את הדמיון או את היכולת לזהות פתרון טכנולוגי זמין. אנחנו שואפים לפעול שונה: מזהים פער מבצעי בשטח, מגייסים צוות או מצטרפים לצוות, ויחד עימם בונים תוך חודשים בודדים הוכחת היתכנות (POC) מהירה מול לקוח הקצה. משם, היכולת לענות על הדרישה היא קצרה יותר".
בשנה החולפת הם התמקדו במספר פערים מבצעיים, והקימו או הצטרפו למספר חברות שונות. מרביתן כבר נמצאות בשטח בשלבי ניסויים מתקדמים או בחוזים ראשוניים. "קח למשל את איום הכטב"מים והרחפנים שמטריד את המדינה", הוא מדגים. "במקום שעלות יירוט כטב"מ תעלה מאות אלפי דולרים, ותחייב השקעת תשומות מגוונות (טייסים, טילים), נדרש להתמקד בפיתוח פלטפורמה קטנה שלה משימה אחת - להשמיד את הכטב"ם שמגיע לכיוון, בטווח מספק, ובעלות של 10%-15% לכל היותר. זה לא יחליף את כל המערכות אבל זו תוספת של Good Enough בהתגלמותו שמביאה לאיזון נכון יותר".
למדינת ישראל, מסכם גיל רגע לפני שאנחנו נפרדים, אין ברירה אלא לשנות את הארכיטקטורה הביטחונית שלה, בדיוק כפי שעשתה בשעתו בתחום הסייבר. "אנחנו חייבים לבנות מערכת דו-שכבתית: מלמעלה - גוף אסטרטגי ומרוכז שמנהל את סגירת הפערים הלאומיים, כפי שנהוג כאן שנים, ומלמטה - מנוע מו"פ מבוזר, מהיר וגמיש, שיודע להביא פתרונות טכנולוגיים לשטח, כאן ועכשיו, ומתבסס על הסטארט-אפ ניישן שלהבדיל מבעבר - נכון ומוכן להיכנס לדיפנס-טק".
