בשורות להלן נקרא תגר על הגישה הרווחת היום של פיתוח טכנולוגיות אזרחיות-מסחריות בסביבות ותהליכים נפרדים כמעט לחלוטין מאשר הפיתוח הביטחוני. במידה רבה מאד, החדשנות נוצרת במגזר האזרחי, אך הצרכים הקריטיים הם ביטחוניים - והמבנים הקיימים אינם מאפשרים חיבור מהיר מספיק ביניהם.
נטען כי נדרש מעבר ממודל של "העברת טכנולוגיות" מהשוק האזרחי לביטחון ולהיפך, למודל של פיתוח משותף מראש (Dual-Use), המבוסס על שילוב בין סביבות הפיתוח האזרחית והביטחונית. מעבר כזה יאפשר התמודדות טכנולוגית טובה יותר עם האתגרים העומדים בפנינו.
תובנות היסטוריות
מאז האדם הקדמון ועד היום, קיימת חתירה אנושית בלתי נלאית לפיתוח של טכנולוגיות חדשות כדי ליצור כלים שיוכלו להקל על קיומנו בעולם. אין זה מקרה שהתקופות הפרה-היסטוריות קרויות על שמן של הטכנולוגיות הדומיננטיות באותה תקופה: תקופת האבן, תקופת הברזל וכדומה. אנו קוראים לתקופה מסוימת בשם תקופת האבן משום שמרבית הכלים שפיתח האדם אז, אכן נעשו מאבן. זו אולי נראית טכנולוגיה פרימיטיבית, אבל היא הצריכה ידע לא מבוטל. כך למשל, כדי לייצר סכין היה צריך לדעת איזה סלעים לבחור, לאורך איזה ציר ניתן לשבור אותם וכדומה.
תובנה חשובה נוספת בהתבוננות היסטורית נוגעת לתפקידם של הכלים שפותחו: הן להקלת החיים בכלל והן לצורכי הגנה על חיינו. במונחים מודרניים נאמר שהטכנולוגיות היו כמעט תמיד דו-שימושיות (Dual-Use): שימוש אזרחי מסחרי לצד שימוש ביטחוני. אותה סכין אבן שנזכרה למעלה שימשה גם לחיתוך הפרי מהעץ, גם לציד וגם להתגוננות עצמית.
כך גם בעידן המודרני. המצאת המטוס למשל, הביאה לפיתוח כלי מלחמה לצד כלי תובלה אווירית, ועוד הרבה קודם זה קרה עם כלי השיט למיניהם. התופעה של טכנולוגיות שיש להן שימוש דואלי נעשתה נפוצה במיוחד בעידן בו אנו חיים היום, עידן בו הטכנולוגיה הדומיננטית היא טכנולוגיית המחשב. אין כמעט פריט בסביבה המסחרית שאינו משובץ מחשב להגדלת יעילות תפקודו. המחשב משמש לא רק לאגירה ועיבוד של מידע, אלא גם ככלי בקרה בייצור חשמל, הולכת מים, תחבורה, תקשורת, רפואה וכיוצ"ב. והוא הדין לגבי השימושים הצבאיים: מטוסים, טילים, מטוסים ללא טייס, נשק חכם, פלטפורמות קרביות, לווייני צילום ותקשורת וכדומה, כולם נושאים מחשבים השולטים בפעולתם.
סביבות הפיתוח הטכנולוגי
מי אחראי לפיתוח הטכנולוגיות המיושמות במערכות הללו? מי יוזם ומממן את פיתוחן, או בקצרה, מהי הסביבה בה צומחות הטכנולוגיות הללו? לעיתים הן מפותחות בסביבה המסחרית-אזרחית, ונלקחות משם לאפליקציות ביטחוניות, ולעיתים להיפך: הן מפותחות על ידי הממסד הביטחוני ונלקחות אחר כך לשימוש אזרחי. אפילו המחשב הדיגיטלי הראשון עלי אדמות (ENIAC) פותח עבור צבא ארה"ב (1946) ו"התאזרח" במהרה. כך קרה גם עם הטלפון הסלולרי, לוויינים ותקשורת האינטרנט. לעיתים הכיוון הפוך: פיתוח מסחרי רגיל שמוצא דרכו לאפליקציות צבאיות. הדוגמה המרשימה ביותר כיום היא הבינה המלאכותית (AI) המבוססת על מודל שפה גדול (LLM), שהחל מהופעת הבכורה שלה לפני כחמש שנים בצורת ChatGPT נהפכה לאחת הטכנולוגיות הדומיננטיות בחיינו.
אך אליה וקוץ בה: סביבת הפיתוח האזרחי-מסחרי נבדלת לחלוטין מסביבת הפיתוח הביטחוני.
הסביבה המסחרית מתבססת, בדרך כלל, על מחזור גדול של רעיונות. אלה נבדקים במימון קטן ובזמן קצר יחסית. אחוז ההצלחה הוא נמוך מאד. בישראל למשל, שזכתה לכינוי "אומת הסטארט-אפ" משום שזו התרבות השולטת בה, רק 4% של הסטארט-אפים זוכים לעבור את כל המכשולים ולהפוך לחברות בוגרות. המימון מגיע ברובו מקרנות הון סיכון. הן יודעות שסיכוי הכישלון גבוה מאד (96%), אך הן יודעות גם שאלו שיצליחו יחזירו את ההשקעה במכפילים גבוהים.
לעומת זאת, הפיתוח הביטחוני נעשה בסביבה שונה לגמרי. מדובר בתעשיות ובממסדי ביטחון, ובהשקעות עצומות המחייבות סיכויי הצלחה גבוהים מראש. התקציבים ניתנים בדרך כלל על ידי ממשלות והליכי קבלת ההחלטות הם בדרך כלל מסורבלים ואינם עומדים בקצב האפשרויות המוצעות על ידי התקדמות הטכנולוגיה.
האם ניתן למזג את סביבות הפיתוח?
ההתקדמות המהירה מאד בשנים האחרונות של טכנולוגיות המחשוב, ובמיוחד בתחומי הסייבר והבינה המלאכותית, דחפה את הקהילות העוסקות בפיתוח לשאול את עצמן שאלה שלא נשאלה עד אז: האם אפשר לפתח את הטכנולוגיות הללו במקביל על ידי שתי הסביבות שתוארו לעיל? האם ניתן לפתחן עם אותם המנגנונים ורק אחר כך, משהגיעו לבשלות מסוימת, לבחור אם היישום יהיה אזרחי-מסחרי או ביטחוני?
אם זה אפשרי לא מן הנמנע שנראה את ממסדי הביטחון מקימים קרנות הון סיכון לצרכי ביטחון. ולמה שלא נראה קרנות הון סיכון אזרחיות מממנות סטארט-אפים ביטחוניים?
ברור שאם היה ניתן למזג את סביבות הפיתוח היו שני הצדדים – האזרחי-מסחרי והביטחוני - נהנים מכך. ראשית, הצד האזרחי-מסחרי היה נעשה נגיש הרבה יותר לטכנולוגיות שמטרת פיתוחן הראשונית הייתה ביטחונית דווקא. זה מה שקרה בפועל עם הפעלת התוכנית שהגשתי לממשלה ב-2011 במסגרת מיזם הסייבר הלאומי. יישומה המלא הפך את ישראל למעצמה עולמית בתחום ובעיקר לגבי יישומים ואפליקציות לאבטחת סייבר בתחום האזרחי-מסחרי. כך הגענו היום למצב, שבו ישראל מובילה בעולם במשיכת השקעות בסייבר של המגזר העסקי הגלובלי. חברות סייבר ישראליות מקבלות כ-40% מסך כל ההשקעות בתחום בעולם כולו.
שנית, גם הצד הביטחוני היה נהנה ממיזוג כזה, בעיקר בגלל המהירות שבה מתקבלות החלטות במגזר האזרחי ומהנגישות הגדולה מאד לרעיונות חדשים הנוצרים בראשי אזרחי המדינה.
המונח המקצועי שהשתרש לתיאור שאיפה זו הוא DefenseTech. זהו מונח לא מוצלח במיוחד, משום שהשומע הלא מצוי חושב שמדובר בקיצור של Defense Technology, דהיינו טכנולוגיה ביטחונית. למעשה מדובר באיחוד סביבת הפיתוח של Defense עם סביבת הפיתוח המסחרית של ההייטק, ופיתוח טכנולוגיות דו-שימושיות במאמץ משותף, כך שיוכלו לשרת הן את השוק האזרחי והן את מערכת הביטחון. מונח מוצלח יותר היה יכול להיות Dual Use Tech.
לקחי המלחמה האחרונה
כך או כך, לישראל יש יתרון מובהק בתחום החדש הזה. ראשית היא אחת המדינות המובילות בעולם בכל מה שקשור לטכנולוגיית המחשבים, ובמיוחד בתחום הסייבר (להערכתי, אחת משתי הראשונות בעולם), ובמידה קצת פחותה יותר בבינה המלאכותית (בתחתית העשיריה הראשונה בעולם).
שנית, תרבות הסטארט-אפ הידועה של ישראל, לא נשארה מחוץ לתחומי הביטחון. זאת מכמה סיבות: ראשית, ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה הגוף האחראי על הכנסת טכנולוגיות חדשות לצבא וגופי הביטחון - מפא"ת - אינו תלוי באישור הצורך המבצעי בזרועות. מפא"ת רשאית לפתח טכנולוגיות מתקדמות (עד לרמת אב-טיפוס) גם בהתנגדות הצרכן המבצעי.
למעשה, חלק גדול מהטכנולוגיות הביטחוניות שהרשימו את העולם כולו במלחמה האחרונה, החלו את תהליך הפיתוח על ידי מפא"ת לפני 30-40 שנה חרף התנגדות של הלקוח המבצעי. זה כולל את המערכות ליירוט טילים (ה"חץ" ושאר שכבות ההגנה), את לווייני הצילום, את הקמת היכולת ההתקפית בסייבר, את הפיתוח של מטוסים התקפיים ללא טייס, וכדומה.
המערכה עם איראן (בשני הסבבים) מהווה דוגמה טובה לשילוב הזה. כך למשל, במלחמת 12 הימים ביוני 2025, מילאו טכניקות לוחמה חדשות תפקיד מרכזי, לצד טכניקות הלוחמה האלקטרונית הקלאסית, וזאת בשיבוש מערכות נשק רבות של האויב. טכניקות אלו גרמו לכך שמתוך כ-1,000 כלי טיס בלתי מאוישים נושאי חומר נפץ ששיגרה איראן, הגיעו רק שניים לחציית הגבול עם ישראל. ואת הביפרים כבר הזכרנו?
הוא הדין גם במישור ההתקפי. קשה לתאר את ההישגים המרשימים של חיל האוויר ומערכי המודיעין, בפגיעה מדוייקת, במטרות בלב איראן ללא הטכנולוגיות שפותחו בישראל. אלו התבססו במידה רבה מאד על פיתוחים "קלאסיים" ולצידם פיתוחים חדשניים מהזמן האחרון. כמו למשל הבינה המלאכותית.
במאמר מוסגר, ישראל הייתה המדינה הראשונה בעולם שהכניסה, לפני כ-12 שנים, מחשבים עם בינה מלאכותית (AI) להגנה על רשתות התקשורת, במטרה להקטין את המתח בין יעילות האבטחה ובין הפגיעה בפרטיות של אזרחי המדינה. השתמשנו ב"למידת מכונה" של הבינה המלאכותית במטרה ללמוד את ההבדל בין התנהגות נורמלית של הודעות ברשת ובין התנהגות "לא נורמלית" המרמזת על הודעה המכילה וירוס, וזאת ללא צורך לפתוח כל הודעה ולקרוא אותה כדי לבדוק אם היא מכילה וירוס או לא. למעלה מעשור אחר כך, במלחמה האחרונה, כמעט שלא ניתן היה למצא תחום צבאי, במיוחד בנושא יצירת המטרות לתקיפה בעיתוי הנכון, שבו לא היה תפקיד מפתח ליכולת למידת המכונה של ה-AI.
שנית, הקשרים הלא פורמליים בישראל חזקים פעמים רבות יותר מקשיי הביורקרטיה. אין עוד מדינות בעולם בהן בכירי החוקרים באקדמיה, ורוב מכריע של היזמים בתחום הטכנולוגיה המסחרית, הם גם אנשי מילואים בצה"ל ובמערכות הביטחון.
כל אלו הובילו את מפא"ת להיות אחד הגופים הראשונים בעולם שחרגו מכללי הממסד הביטחוני והקימו פעילויות כמו קרנות הון סיכון ביטחוניות, גופים לעיסוק בתעשיית הסטארט-אפ המקומי וכיוצ"ב.
לישראל יש איפוא יתרון ייחודי בתחום בגלל שילוב של תרבות הסטארט-אפים, מערכת ביטחון גמישה (מפא"ת), והון אנושי שמחבר בין העולמות.
דרוש שינוי אסטרטגי
אחרי כל זה נשאלת השאלה מה הלאה?
מאז הקמת המדינה ומלחמת העצמאות שבאה בעקבותיה, היה ברור למעצבי תפיסות הביטחון של ישראל כי לעולם לא נוכל להתמודד עם העולם העוין סביבנו במישור הכמותי, ולכן עלינו לעשות שימוש ביתרוננו האיכותי, כלומר, איכות הגורם האנושי ואיכות הטכנולוגיה הביטחונית. איכות הגורם האנושי מתבטאת בעיקר בהשכלה (כן, כולל לימודי ליבה בגיל הרך), ואילו איכות הטכנולוגיה מתבטאת בכל מה שהודגם פה במלחמה האחרונה.
כל אלו מציבים אותנו בנקודת זינוק מצוינת להוביל את המאמץ העולמי שתואר לעיל תחת השם DefenseTech. זו הסיבה שנערוך ב-2 בדצמבר הקרוב כנס בנושא שיתקיים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב, כשלושה שבועות (מה-9 נובמבר) אחרי קיום הכנסים המסורתיים של שבוע הסייבר ושבוע הבינה המלאכותית באותו המקום.
הכנס יהווה פלטפורמה ייחודית ליצירת מנגנונים ממוסדים לשילוב בין פיתוח אזרחי לביטחוני, כולל הקמת מסגרות מימון משותפות (ממשלה-הון סיכון), התאמת תהליכי פיתוח ורכש ביטחוניים למהירות השינוי בטכנולוגיות ההייטק, ועידוד יזמות דו-שימושית מלכתחילה. במובן מסוים זו קריאה לשינוי אסטרטגי בעולם כולו ובמיוחד בישראל.
זה הכנס השנתי השלישי שנקיים, ואין עדות גדולה יותר לפוטנציאל ולמעמדנו בעולם מאשר אלפי האנשים שהגיעו לכנסים הקודמים, למרות שהתרחשו תוך כדי המלחמה.
הכותב שימש כראש מפא"ת במשרד הביטחון ויו"ר סוכנות החלל. כיום הוא מכהן כראש סדנת יובל נאמן למדע טכנולוגיה וביטחון וראש מרכז הסייבר ע"ש בלווטניק באוניברסיטת ת"א
