מלחמת "חרבות ברזל" פגשה את ישראל בהפתעה מוחלטת. פלישת החמאס מרצועת עזה הפכה מהר מאוד למלחמה רב-זירתית בין מדינת ישראל לארגוני הטרור בסביבה ולמלחמה ישירה ומתמשכת בין ישראל לאיראן.
המלחמה שנמשכת כבר מעל לשלוש שנים וחצי שחקה את מרביתם של עקרונות תפיסת הביטחון עליהם נשען צה"ל במשך עשורים רבים. כך עברנו מהישענות על עקרון של מלחמות קצרות למלחמה הארוכה בתולדות ישראל; כך הגענו ממלחמה בחזית/זירה אחת למלחמה עם הכי הרבה זירות וחזיתות במקביל;כך עברנו מרצון להגיע להכרעה ברורה למלחמה ללא הכרעה, ויותר מזה - לקושי בהגדרה מוסכמת של מצב הכרעה או ניצחון.
סביבת הלחימה הקרובה ייצרה גם היא א-סימטריה, שהוסיפה למורכבות וטשטשה את יתרונותיו של צה"ל כצבא סדיר והבליטה את יתרונותיו של ארגון הטרור שמנגד. הסביבה האורבנית ברצועת עזה, ובמידה רבה גם בדרום לבנון, חיזקו את האופי הא-סימטרי, שבו לחימה בשטח בנוי מצמצמת את יתרונותיו של צבא סדיר ומתקדם, כאשר נוכחות אוכלוסייה אזרחית מאתגרת את מאמצי הלחימה ומציבה בפני הצבא אתגר ערכי. מעל הכל, שיטות הלחימה של החמאס וחיזבאללה והעברת מימד הלחימה לתת קרקע יצרו מציאות חדשה, שהביאה לאיטיות התמרון, להגדרה חדשה של מהות התמרון הקרקעי ולהבנה אחרת של משמעות החזקה ושליטה בשטח.
גבולות המלחמה החדשה
אנו עדים אפוא לשינוי משמעות המלחמה המסורתית כפי שהכרנו, שינוי שמתרחש לנגד עינינו ושמלחמת "חרבות ברזל" נתנה לו את החותמת הסופית. יחד עם מלחמת רוסיה-אוקראינה אנו בהחלט יכולים להתחיל ולשרטט את גבולות המלחמה החדשה:
1. חזית ועורף מחליפים תפקידים - שדה הקרב העיקרי מתרחש בעורף האזרחי ומרכזי הכובד הופכים להיות מטרופולונים ומרכזי ערים, עד כדי כך שהם מציבים אתגר לרציפות התפקודית. התמרון הקרקעי הופך להיות מוגבל בהיקפו, בשטחו וביעילותו מול ארגוני טרור, אשר מעבירים את הלחימה לתת קרקע, והדבר מחייב מענה אחר ומותאם.
2. מעבר לממדי לחימה חדשים שהפכו למשמעותיים ומובילים בשדה הקרב - ממד תת הקרקע והממד האווירי החדש, שהפך לרווי ועמוס הרבה יותר מהיבשה, הפכו משמעותיים יותר ויותר. הממד האווירי מאופיין בריבוי של פלטפורמות מאוישות, כלים אוויריים בלתי מאויישים ומרכיב תלול מסלול - מטווחים קצרים ועד טילים למרחק של אלפי קילומטרים. כלים פשוטים וזולים מאתגרים טכנולוגיות ומערכות מתקדמות ומבטלות יתרון מובהק (הרחפן כנשק אסטרטגי מדויק מדגיש את העקרון). למעשה, הממד האווירי הופך לשדה הקרב העיקרי, כאשר השמיים הופכים להיות עמוסים בכלים, גופים ומעופפים. טווחי הטיסה והלחימה גדלים ומחייבים שליטה, בקרה, תקשורת, מודיעין, תמיכה טכנית ולוגיסטית שונים ומותאמים.
3. התלות במידע ומודיעין - יצירת עליונות מודיעינית, תוך איסוף, עיבוד והפצת מידע במהירות, הפכה לגורם מכריע בקטלניות ההתקפה ובמימוש מוחלט של עקרון ההפתעה, עד כדי הוצאת האויב מאיזון.
4. ממלחמות קצרות למלחמות ארוכות - שחיקת יתרון הצד החזק נגזרת מהתארכות המלחמה, על מחיריה הכלכליים, ומשימוש באמצעים זולים (רחפנים ורקטות) מול אמצעים יקרים המחייבים עלות כלכלית שוטפת, יקרה ומוגבלת בהיקפים (סוגיית המיירטים וכמויות החימושים הינה הנקודה הבולטת ביותר).
המלחמה החדשה מחייבת, אם כן, לעדכן את תפיסת הביטחון של ישראל, להתאים את עקרונות הלחימה, ובעיקר את בניין הכוח, תוך התאמת המענים אל מול האתגרים. אלא נדרשים להיות יותר רובוסטיים, סתגלנים לשינויים, רב-משימתיים ובעיקר להישען על אינטגרציה רב-מערכתית וממדית (יכולת מהקרקע צריכה לתקשר ולחלוק מידע עם יכולת אווירית מוטסת, לעבד מידע, להתיכו לתמונה מבצעית משולבת וכל זאת תוך תיאום מעלה בין יכולות הגנה והתקפה - בין אם לסגירת מעגל התקפית או למתן התראה לכוחות בהגנה).
אין עוד מקום ליכולות ומערכות חד-משימתיות המתפקדות כבועות עצמאיות. המציאות החדשה מחייבת לבזר אמצעים, לשטח את "הגבעות" של ההיררכיות הארגוניות שצבא ניחן בהן, ולחזק את לבנת היסוד, החטיבה והגדוד, כלבנה טקטית משימתית. יש לבנות את לבנות היסוד כיחידות הטרוגניות, מרובות יכולות ועצמאיות לפעולה, כדי שיזהו איומים ושינויים ויוכלו לפעול באופן מהיר ואפקטיבי.
תופעת המלחמה החדשה משנה גם את מושגי היסוד. מה שהיה בעבר ברור להגדרה - ועל פי רוב גם להשגה - כמו הכרעה או ניצחון, הפכו היום למושגים מאוד לא ברורים ובעיקר כאלה שלא ניתן למדידה. האם הכרעה או ניצחון הם רק השגת מטרות ויעדי המלחמה? האם שינוי חיובי במאזן האסטרטגי נמדד ביחס לנקודת פתיחת המלחמה? האם יש מקום למושגים נוקשים כמו "השמדה" או "הריסה" או "פירוק" של ארגון הטרור, שהם מושגים נצחיים ובלתי ניתנים להשגה ובכל זאת היו מי שעשו בהם שימוש? המלחמה החדשה מחייבת אותנו לחשיבה חדשה ואחרת וגם בזה - יפה שעה אחת קודם.
תחרות וסתגלנות - האיום האווירי כמקרה בוחן
התמודדות יעילה מול איומי הזירות השונות, מקרוב ומרחוק, מצד ארגוני טרור ומצד מדינות, מחייבת מערך של עקרונות ומרכיבים. הימשכות המערכות והמלחמות מצד אחד ועקרונות המלחמה החדשה מצד שני, מביאים עימם צרכים ודפוסי חשיבה ופעולה שונים מאלה שהורגלנו אליהם בעבר.
ראשית, מתקיימת כאן תחרות למידה: ככל שהמלחמה מתארכת, קצב השינויים מאיץ - החל ממתודות הפעולה ושיטות הלחימה, ועד להטמעת טכנולוגיות חדשות. התארכות המלחמה מאפשרת לאלה להיכנס לשדה הקרב בתצורות חדשות. זוהי תחרות שאיננה פוסחת על אף תחום, מתורת הלחימה והנהלים המבצעיים ועד מערכות הנשק ושינויים ארגוניים. כל אלה הם שינויים שצריכים לעמוד במבחן הסתגלנות, כאשר כל מערכת וכל פתרון שלא יהיו מהירי תגובה, גמישים בפעולה ומותאמים לפעול בסביבה מורכבת ורבת שותפים, דינם להיכשל.
האיום האווירי במהלך מלחמת "חרבות ברזל", שעוד מעט מציין ארבע שנים להתגלותו, הוא מקרה בוחן מצוין בכדי להמחיש את האתגר הא-סימטרי, לצד תפיסת המלחמה החדשה ולבסוף את התחרות, ההשתנות והסתגלנות.
האיום האווירי, לרבות הפלטפורמות הבלתי מאוישות ואיום תלול המסלול, עברו מתחילת המלחמה טרנספורמציה משמעותית, כאשר כל צד מאלץ את הצד השני לשנות, להתאים ולהתמודד מול מציאות של איום מחודש. האיומים הקודמים פושטים ולובשים צורה ככל שהמערכה מתארכת ונמשכת, והפתרונות נדרשים לקרום עור וגידים באופן מהיר יותר וללא שרשרת המחקר והפיתוח הרגילים בעיתות שגרה.
ארגון חיזבאללה התחיל את המלחמה באוקטובר 2023 כאשר זיהה את נקודת התורפה של צה"ל להתמודד עם איום כלי הטיס הבלתי מאוישים. במשך חודשים הוא השתמש במאות כאלה כדי להטריד, להפר את המרחב האווירי של ישראל ולפגוע באתרים ונכסים בעורפה של המדינה - מבית ראש הממשלה בקיסריה ועד פגיעה בבסיס בא"ח גולני באליקים. צה"ל, בתחילת הלחימה, עמד נבוך עם יכולות חלקיות. שנתיים לאחר מכן במהלך מלחמת "שאגת הארי" (מרץ/אפריל 2026), חיזבאללה שיגר מעל ל-300 כלי טייס בלתי מאויישים ומעל ל-90% מהם יורטו או נוטרלו הרבה לפני שיבצעו את משימתם. זאת הודות לתהליכי בניין כוח בהגנה ובהתקפה, התאמת מתודת המענה והיכולות, השינוי בגילוי ויירוט מהקרקע ומהאוויר.
את איום הרחפנים לא המציא חיזבאללה והוא לא התחיל להשתמש בו למטרותיו המבצעיות אחרי השבעה באוקטובר 2023. ראינו וחווינו את איום הרחפנים בהברחות היומיות מגבול מצרים בשנתיים-שלוש שלפני המלחמה. ראינו את חמאס משתמש ברחפנים לתקיפה ולאיסוף מודיעין ואף ראינו בגבול הצפון את חיזבאללה מטיס רחפנים ממוצביו על קו הגבול. היו אלה רחפנים מונחי רדיו שהופעלו מרחוק וככל שעבר זמן צה"ל פיתח יכולות לגלות ולנטרל אותם על ידי שיבושי תקשורת רדיו ולסכל את מעופם.
באותם שנתיים של לחימה, כאשר צה"ל וחיל האוויר ממוקדים במציאת פתרונות לכלי הטייס הבלתי מאוישים, היה זה חיזבאללה שחיפש ומצא דרך לאתגר את המימד האווירי ברצועת הביטחון שיצר צה"ל בחודשים האחרונים ועבר להשתמש ברחפני חוט, המונחים על ידי סיבים אופטיים. למעשה, הרחפן באוויר הוא פסיבי לחלוטין, איננו משדר אותות רדיו ותקשורת ומשמש כפצצה מונחה מרחוק, מדויקת, ובמרבית המקרים ללא יכולת גילוי ונטרול. זו יכולת שכבר היתה מוכרת וחיזבאללה לקח אותה, שכלל אותה, והפך את הרחפן לכלי פשוט, זול, קל לתפעול וכזה המסב נזק משמעותי. זו דוגמה מצוינת לתחרות הלמידה, להשתנות האיומים ולצורך להיות מהיר בתגובה ובמענה לאיומים מתפתחים. כל צד רוצה להיות צעד אחד לפני השני, להביא ליתרון על פני השני, לאתגר את היכולות הקיימות ולמקסם את יכולותיו הוא.
במלחמת הרחפנים הראשונה הזו, ידו של חיזבאללה על העליונה. האיום הבא בדמות רחפנים סלולריים שמרכיבים עליהם סים-קארד, או מודם תקשורת, מבטל למעשה את המימד הגיאוגרפי בהפעלה. כל שצריך הוא סייען מקומי שיניח את הרחפן במקום, או סמוך לזירת ההפעלה, וכל השליטה והניהוג יכולים להתבצע מעבר לים וללא כל מגבלה גיאוגרפית.
בחינת איום תלול-המסלול חושפת בדיוק את אותם תהליכי תחרות והשתנות, המותחים את יכולת ההסתגלות של מערכי המענה וההגנה עד הקצה. האויב מגוון את טווחי השיגור ומאפייני הפעולה: החל משיגורים בודדים, דרך מטחים מרוכזים ועד שיגורי 'מניפה' מצפון הארץ ועד דרומה, שנועדו לאתגר את מערכי ההיערכות הארציים והאזוריים. הדבר מתבטא במעבר מרצף שיגורים ממושך המייצר אש קבועה, ועד לשימוש בחימוש מתפזר - הנפתח לעיתים עוד מחוץ לאטמוספירה ומאתגר את מערכות ההגנה באמצעות הרוויית המרחב בגופים חודרים, שאינם נעים במסלול בליסטי קלאסי.
כל אלה ועוד הם רק חלק מהתופעות שממחישות את המציאות בה אנו מתמודדים מול איומים שמשנים את צורתם, את הפעלתם ואת מעופם.
היערכות והתמודדות נוספת
אפשר וניתן להתמודד אחרת מול המציאות שנכפתה עלינו. ראשית, צריך להתאים את מנגנוני הפיתוח וניצול הטכנולוגיה. לא עוד תהליכי מחקר ופיתוח (מו"פ) ארוכים, אלא תהליכים קצרים, ממוקדים ויעילים הרבה יותר. צריך גם לשנות את דפוסי החשיבה וההתנהלות - לחפש כל הזמן את ההפתעה הבאה, את השתנות האיומים בכל המדרגים ורמות הפעולה, להימנע מקיבעון באיום ובמענה, וללמוד על ההשתנות מתוך שדה הקרב הקרוב וממגמות בעולם - שיש להם תופעות של חקיינות "והגירה" ממקום למקום, אין להם גבולות ואין להם מגבלות. יש גם לבחון ולהתאים את ההיערכות הארגונית שתתאים להשתנות האיומים ולעקרונות המלחמה החדשה.
בתוך כך, גישתו של חה"כ אביגדור ליברמן להקמת חיל טילים, תהיה חייבת לכל הפחות לחזור לשולחן הדיונים ולבחון את התאמתה אל מול השתנות שדה הקרב, מאפייניו ואיומיו. לבסוף, נצטרך להתאים את תפיסת הביטחון ועקרונות הלחימה, לבנות ארגונית את לבנות היסוד בצבא כך שיוכלו לפעול בגמישות ובמהירות ובעיקר מול השתנות איומים שיזוהו תוך כדי הלחימה.
רק כך נכון וניתן יהיה להתמודד מול המשוואה הא-סימטרית שמייצר לנו שדה הקרב המודרני. זה לא הולך להיעלם, הוא כאן כדי להישאר ולפגוש אותנו בתצורות חדשות ומאתגרות בהמשך. כך היה וכך יהיה.
הכותב כיהן כמפקד מערך ההגנה האווירית וכיום משמש כיועץ אסטרטגי
