מלחמת חרבות ברזל העמידה אתגרים משמעותיים בפני מערך בריאות הנפש, שהתגייס לתת מענה ישיר ויעיל לחיילים. הודות להתפתחות המחקר הקליני, ההבנה של תהליכי טראומה ופוסט טראומה סייעו להקמה של מערך בריאות נפש מתקדם בתוך צה"ל, המעניק מענה ייעודי לחיילים באזורי החיכוך. בשיחה עם ניל"י גולדפיין, משנה למנכ"ל בקבוצת נירם גיתן NGG, שהתקיימה בוועידת HRevolution של ,TheMarker Labels, תיאר מפקד המרכז לשירותי בריאות הנפש, אל"מ ד"ר יעקב רוטשילד, מה קורה לאותם מילואימניקים כשהם שבים הביתה משדה הקרב, ואיך עולם התעסוקה צריך להתאים את עצמו לצרכים שלהם.
"טראומה היא כל אירוע חיצוני שיש לו אפשרות להשפיע על הבריאות הנפשית שלנו, ופוסט טראומה היא התפתחות סימפטומים שיפגעו בתפקוד - מחלומות ביעותים ועד הפרעות תפקוד בעבודה", הסביר ד"ר רוטשילד. לדבריו, אמנם לא ניתן לנבא מראש מי יסבול מפוסט טראומה, אך יש גורמי סיכון מנבאים כמו חשיפה לטראומה בתקופת הילדות, או עוצמת הטראומה. "דבר משמעותי נוסף הוא הרציפות התפקודית, האם המשכתי לתפקד לאחר שחוויתי את האירוע הטראומטי". ד"ר רוטשילד הוסיף והסביר כי כדי למנוע תופעות פוסט טראומה מורכבת, יצר צה"ל מערך בריאות נפש שמבוסס על עקרונות שידועים ממלחמת העולם הראשונה. מודל קמ"צ – קרבה, מיידיות וציפייה - מבוסס על מתן טיפול כמה שיותר קרוב לחשיפה לטראומה. "במקביל צריך להעביר את הציפייה שאנחנו מאמינים ביכולת של הגוף שלו לרפא את עצמו ולחזור לתפקד".
הוא המשיך וסיפר שבמלחמה פרש מערך בריאות הנפש צוותים בסמוך לגבולות רצועת עזה ולבנון. צוות קב"נים יישמו צרכים רפואיים מיידיים וגם יצרו קשר ראשוני עם מטופלים פוטנציאליים. מערך נוסף כלל קציני בריאות נפש שנכנסו לתוך אזורי הלחימה במטרה לבצע התערבויות. "כל צוות שמבצע פעילות משמעותית מקבל עיבוד של חווייה. זה מאפשר לנו לגבש עבורם זהות קבוצתית, וגם מסייע לאיש המקצוע לזהות מי זקוק לטיפול. במעגל הטיפולי השלישי הוקם מרכז טיפול אינטנסיבי שנועד לתת מענה מיידי ויעיל".
אך כיצד חוזרים אנשי המילואים לתפקוד בבית ובעבודה? בניגוד לחיילים בסדיר, יש למילואימניקים גם זהות משמעותית כאנשי מקצוע ואנשי משפחה, ולעתים קרובות החזרה לחיי השגרה אינה הרמונית. "רבים חווים הצפה סנסורית, ופתאום יהיו רגישים מדי לתאורה בעבודה או לרעש, או שהחזרה לשגרה עלולה להרגיש טפלה וחסרת משמעות בהשוואה ללחימה", הסביר ד"ר רוטשילד.
לדבריו, אוכלוסייה שנוטה לפתח פוסט טראומה סובלת לרוב גם מחוסר יציבות בעבודה. "לא משום שמפטרים אותם, אלא כי הם אינם מרגישים במקום", הסביר ד"ר רוטשילד, "או שיש טריגרים בעבודה או שהם חווים יחס לא רגיש". הוא המשיך ופירט על תסמינים כמו חוסר ריכוז, וההתאמות נדרשות במקום העבודה: "המעסיק צריך לאפשר מעטפת מועילה, כמו הפסקה נינוחה, או לכבד את הרצון של העובד להאזין למוזיקה". לדבריו, הדבר החשוב ביותר עבור העובד הוא ההרגשה שרואים אותו. "מומלץ גם שיהיה מישהו בעל יכולת אמפתית שילווה את העובד בצעדים הראשונים בחזרה לעולם העבודה", סיכם.
