מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות, אילן פלטו, שלח לשר האוצר הנכנס, בצלאל סמוטריץ', תוכנית האצה לשוק ההון הישראלי. על-פי מתווה איגוד החברות, ממשלת ישראל צריכה להציב יעד של 1,000 חברות ציבוריות שיהיו רשומות למסחר, לעומת כ-550 חברות שרשומות למסחר בבורסה של תל-אביב כיום.
איגוד החברות מציע להוסיף לבורסה של ת"א כ-450 חברות ציבוריות עד לשנת 2028. החברות החדשות שיצטרפו לבורסה של תל-אביב יצורפו באמצעות מספר ערוצים. הערוץ הראשון הוא הנפקה לציבור של כ-50 חברות חדשות מידי שנה כשכ-50% מתוך אותן חברות יהיו חברות מתחום ההיי-טק. ערוץ נוסף וחשוב הוא הנפקה של כחמש חברות ממשלתיות בכל שנה, עד שנת 2028. מדובר כאן בחברות עוגן שיסייעו בחיזוק כמעט מיידי של שוק ההון ברגע שיצטרפו אליו. הערוץ השלישי שיוסיף חברות למסחר בבורסה של תל-אביב הוא רישום כפול של חברות הנסחרות מעבר לים, בעיקר בבורסות של ארה"ב. איגוד החברות מסמן יעד צירוף כ-30 חברות כאלה בכל שנה עד 2028 לבורסה של תל-אביב. בדומה לחברות הממשלתיות, צירוף של חברות הנסחרות בחו"ל לבורסה של תל-אביב יתרום באופן מהותי לשווי של כלל החברות בבורסה של תל-אביב ולאטרקטיביות שלה למשקיעים מהעולם.
מנכ"ל איגוד החברות הסביר, כי "ממשלת ישראל צריכה לגבש תוכנית מסגרת על מנת להאיץ את פעילות שוק ההון הישראלי. הממשלה צריכה להעניק תמריצים לחברות מנפיקות, להקל על חברות מעבר לים שרוצות לבצע בבורסה של תל-אביב רישום כפול, להוריד את המס על רווחי הון על מנת לעודד יותר משקיעים מישראל והעולם להשקיע בבורסה הישראלית ולחייב חברות ממשלתיות לבצע הנפקה בבורסה של תל-אביב, על מנת לשתף את חלק גדול מהציבור בהצלחה של חברות אלה ולהוסיף שקיפות להתנהלות שלהן כחברות ציבוריות".
פוטנציאל אדיר להכנסת מאות חברות ישראליות לבורסה
חני שטרית בך, מנהלת המחלקה הכלכלית בבורסה של ת"א, מסכימה עם פלטו. לדבריה, "הממשלות לדורותיהן לא גיבשו תוכנית לעידוד החברות הציבוריות להירשם בבורסה הישראלית. הבורסה היא מרכז שוק ההון בכל מדינה מפותחת, הקשר בין הציבור לחברות הוא באמצעות הבורסה וחברות יכולות לשבור את תקרת הזכוכית ולצמוח, רק אם הן ציבוריות ונסחרות בבורסה. מעבר לגודל מסוים חברה חייבת להיות רשומה למסחר בבורסה כלשהי, על מנת שתוכל לגדול ולהבטיח גיוסי הון וחוב לאורך שנים. מרגע שחברה הופכת ציבורית, הבורסה משמשת לה, גם בתקופות טובות וגם בתקופות משבר, ערוץ לגיוס חוב או הון בהתאם לצורך. רק לאחרונה היינו עדים לתקופת משבר הקורונה, תקופה שללא ספק משמשת דוגמה כיצד שוק ההון סיפק נזילות לחברות הנסחרות.
"אם אנחנו מסתכלים על הגיוסים של החברות בשנים האחרונות, ואני מתייחסת לחברות שכבר נסחרות בבורסה ולא חברות חדשות, אז אפשר לראות כמה החברות הללו משתמשות בכלי הגיוסים דרך הבורסה", מוסיפה שטרית בך. "בשנת 2019, 61 חברות גייסו כשישה מיליארד שקלים במניות בהנפקות משניות. ב-2020, בשיא הקורונה, שנה שבה הבנקים עצרו את קווי האשראי לחברות, היו 109 חברות בבורסה של ת"א שהנפיקו מניות וגייסו כ-11.5 מיליארד שקלים. ב-2021, ראינו 90 חברות שגייסו עשרה מיליארד שקלים וגם ב-2022 70 חברות גייסו 10 מיליארד שקל בהנפקות נוספות של הון.
"גם בתחום גיוסי אג"ח, ראינו שהחברות גייסו סכומים גדולים. ב-2019 - 160 חברות גייסו מעל 62 מיליארד שקלים. ב-2020, בשיא הקורונה, כשהבנקים עצרו את האשראי לחברות, 144 חברות גייסו 45 מיליארד שקלים. ב-2021 170 חברות גייסו 68.5 מיליארד שקלים, וב-2022, בשנה של ירידות שערים ועליית ריבית, 160 חברות גייסו 73 מיליארד שקלים באמצעות הנפקת אג"ח. מדובר בסכומים אדירים שיכולים להיות מגויסים רק על ידי חברות שהן ציבוריות שכבר נסחרות בבורסה.
"הפוטנציאל בשיתוף הציבור במימון חברות הוא ברור, ויש בישראל פוטנציאל גדול נוסף של מאות חברות שעדיין לא הונפקו בבורסה של תל-אביב", היא מדגישה.
"בסוף 2021, דן אנד ברדסטריט פרסם דוח לגבי מספר החברות הגדולות במשק בתחומי ההיי-טק, התעשיה והמסחר", היא מספרת. "בדקנו את מספר העובדים וחילקנו לקבוצות של חברות ציבוריות אל מול פרטיות. מתוך 110 חברות טכנולוגיה גדולות בישראל, 24 נסחרות בבורסה של תל-אביב, עוד 27 נסחרות רק בחו"ל ו-34 מהן הן פרטיות. זאת אומרת שרק בהיי-טק, יש פוטנציאל של 61 חברות שיכולות להיכנס למסחר בתל-אביב.
"בתחום התעשייה נמצאו 62 חברות ציבוריות ועוד 128 חברות גדולות שהן פרטיות. בתחום המסחר יש כ-200 חברות גדולות - כ-40 נסחרות בבורסה ו-155 חברות הן חברות פרטיות. בתחום השירותים יש כ-90 חברות - 27 נסחרות בבורסה והיתר נשארו פרטיות. זאת אומרת, אפשר לראות את הפוטנציאל האדיר שקיים היום בישראל של חברות פרטיות שעדיין לא נרשמו למסחר.
"כשבאנו לבחון את נתוני התעסוקה בחברות הגדולות במשק, נדהמנו לגלות שחברות ציבוריות, מעסיקות על פי רוב, פי-שניים יותר עובדים מאשר חברה פרטית. כלומר, רישום בבורסה מהווה מקפצה לגידול משמעותי בפעילותן של החברות ולהגדלת תרומתן לפעילות העסקית של המשק. מכאן ברור שיש למדינה אינטרס מובהק לעודד רישום חברות להירשם לבורסה".
הפרטה של החברות הממשלתיות
לדברי שטרית בך, הממשלה יכולה בקלות יחסית להגדיל את מספר החברות בשוק ההון באמצעות הפרטה של החברות הממשלתיות, בהתאם להחלטת ממשלה שהתקבלה עוד בשנת 2014 להנפקת זכויות מיעוט של החברות הממשלתיות בבורסה. מדובר בחברות מובילות כמו חברת החשמל, התעשייה האווירית, רפאל, מקורות, נתיבי גז, רכבת ישראל, נמלי ישראל, נת"ע, תעשיות אנרגיה, עמידר ועוד. "אלה הן חברות גדולות, שיכולות להיות חלק מהותי מהמדדים המובילים בבורסה והציבור הישראלי יכול לקחת חלק בהשקעה בהן, אם במישרין ואם בעקיפין דרך קרנות הגמל והפנסיה של כולנו", מציינת שטרית בך. "חלק מהחברות האלה הן כבר היום חברות שגייסו אג"ח בבורסה והן מפרסמות תשקיף, כך שלמעשה הן עשו את חצי הדרך על מנת להיות חברות ציבוריות. כשמדברים על הפרטה, אפשר להנפיק כ- 25% מהחברות, כלומר, המדינה יכולה עדיין לשלוט ולקבוע את המדיניות של החברות, כי עדיין רוב האחזקה נמצאת בידיה. ברגע שמבצעים את ההנפקה, זה מבטיח שקיפות גבוהה יותר ורמת גילוי וממשל תאגידי גבוהה יותר אצל אותן חברות".
למדינה יש שתי אפשרויות לבצע הנפקות של חברות ממשלתיות, מסבירה שטרית בך. הראשונה באמצעות הצעת מכר, שבה המדינה מוכרת חלק מהמניות שהיא מחזיקה בחברה ממשלתית, כך שהכסף שהיא תגייס ייכנס ישירות למדינה. "חשוב להבין, מדובר כאן בחברות ענק ומכאן המדינה יכולה להכניס לקופת המדינה עשרות מיליארדי שקלים שיוכלו להיות מושקעים בתשתיות, בבריאות, חינוך וברווחה. כל זה בלי לאבד שליטה ולשתף את הציבור בפיתוח של החברות האלה", היא מציינת.
האפשרות השנייה היא לבצע הצעת מכר של המדינה, בשילוב עם הנפקה של מניות חדשות. כך אפשר יהיה גם להכניס כסף לקופת המדינה וגם להגדיל את ההון של החברה עצמה כך שהחברה יכולה להתפתח ולצמוח.
"באוסטרליה ובריטניה ראינו תהליכים כאלה של הפרטות של חברות ממשלתיות שהיו תהליכים מוצלחים במיוחד, מה שהביא גם לגידול של השתתפות הציבור בהנפקות של חברות ממשלתיות", מספרת שטרית בך.
לגבי רישום כפול של חברות ישראליות הנסחרות רק בחו"ל, שטרית בך אומרת כי "הממשלה צריכה להבין שמדובר כאן במשימה לאומית לכל דבר. יש כיום פוטנציאל של כ-75 חברות בשווי מצרפי של כ- 150 מיליארד דולר, שיכולות להירשם ברישום כפול בבורסה בתל-אביב. מדובר כאן במהלך דרמטי של תוספת כוח לבורסה המקומית, שנסחרות בה כיום 550 חברות בשווי של כ- 270 מיליארד דולר. חברה ציבורית שנסחרת בארה"ב, היא חברה שרוב מחזיקי המניות שלה הינו הציבור האמריקני ששותף להצלחה שלה, או גוף מוסדי זר, ואין שום סיבה שהמשקיעים בישראל לא ייהנו מהצלחה של חברות טכנולוגיה ישראליות ויוכלו לסחור במניותיה גם בישראל, בעלויות זולות יותר ובשעות מסחר נוחות יותר".
חסמים שצריכים להסיר
באיגוד החברות מזכירים, כי כדי לעודד את חברות ההיי-טק הגדולות להירשם גם בישראל, נחקק חוק הרישום הכפול הפוטר את החברות הדואליות מדיווח על-פי חוק ניירות ערך בישראל. החוק מאפשר להן לפעול אך ורק על-פי חוקי ניירות ערך האמריקאים.
"החברות הדואליות הן כבר ציבוריות והמדינה צריכה לדאוג מכך שרוב המימון שלהן הוא מימון זר, שכן זה חושף את המדינה לסיכונים גיאו-פוליטיים וכלכליים", מתריע אילן פלטו. "בתקופת הקורונה, למשל, ראינו העדפה של משקיעים זרים לבסיס האם שלהם וקריאה להחזיר את הכסף הביתה ולהוציא את ההשקעה שלהן מחברות ישראליות. אפשר להעניק לחברות כאלה הפחתה של 15% במס החברות המשולם על-ידן, במידה ויירשמו למסחר בבורסה הישראלית".
מעבר לחוק הרישום הכפול, מציין פלטו, יש לזכור שבישראל קיימים עוד חוקים שחלים על חברות נסחרות, כמו לדוגמה חוק הנגישות, שלא החריג מפורשות חברה דואלית ועלול לגרום לה להוצאות. כדי שלא תהיה התנגשות בין דינים, מה שחל בארה"ב צריך לחול עליהן ולא מעבר לכך.
על מנת לעודד חברות להנפיק לציבור, פלטו מציע לממשלה להוציא הוראת שעה של ניכוי הוצאות הנפקה (הוראה שהייתה קיימת בעבר הלא רחוק ולא הוארכה) לפיו חברה שמנפיקה בבורסה יכולה לרשום את הוצאות ההנפקה כהוצאה מוכרת לצרכי מס. כמו כן, המדינה עדיין מתמרצת משקיעים בנדל"ן שמשלמים מס בשיעור של 10% לעומת מס רווחי הון שעומד על 25%. הדבר לא מעודד להשקיע בשוק ההון, והורדה של מס רווחי הון תתרום להסתה של כסף מהשקעה בנדל"ן להשקעה בשוק ההון.
"רישום של חברות גדולות, ממשלתיות ודואליות, יוביל ליותר נזילות בבורסה, ליותר חשיפה של משקיעים זרים לחברות הישראליות ויביא לחברות פרטיות נוספות שירצו להירשם לבורסה תל-אביב. בורסה גדולה וחזקה תחזק את כלכלת מדינת ישראל", קובע מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות.
לשקול מיזוג של בורסת ת"א עם בורסה אחרת בעולם
פרופ' דן גלאי, יו"ר סיגמא קרנות נאמנות, מזכיר כי השאיפה להרחיב את הפעילות הבורסאית בישראל אינה דבר חדש. לדבריו, עוד בשנת 1994, הגיש בית ההשקעות סיגמא בשיתוף עם בורסת הנגזרים השוודית OM הצעה להקמת בורסה משנית לשר האוצר דאז, אברהם (בייגה) שוחט, ולשמואל האוזר, שהיה בזמנו הכלכלן הראשי במשרד האוצר. משרד האוצר מאז לא חזר אליו.
"עם כל הכבוד לנו, השוק המקומי הוא שוק קטן שמתקשה להתחרות בבורסות גדולות יותר בעולם", טוען פרופ' גלאי. "הבעיה הגדולה היא להבטיח נזילות. מבחינת החברות הנכנסות, חשוב איזו רגולציה מוטלת עליהן. הקפיצה שמבצעות חברות ממצב של חברה פרטית לחברה ציבורית, חושפת אותן לעול רגולציה לא פשוט. כשאתה חברה פרטית, אתה פחות נמצא תחת עין הרגולטור. בכלל, רגולטורים בטוחים שהם מצילים את האומה ופועלים לשם שמיים ולפעמים לא מבינים את העלות האמיתית של הרגולציה שהם מטילים על חברות.
"בנוסף לכך, אחד החסמים הגדולים להנפקה של חברות ציבוריות הוא תופעת המשפטיזציה - חברות ציבוריות חשופות לתביעות סרק ואף תביעות ייצוגיות הרבה יותר מחברות פרטיות", הוא מוסיף. "זו בעיה אינהרנטית שקיימת גם בחברות במקומות אחרים בעולם, אבל צריך לטפל בה על מנת לצמצם את החסם הזה בשוק ההון המקומי".
אתגר נוסף שמונע מחברות לבצע הנפקה, לדברי גלאי, הוא אתגר שמירת המוניטין בעידן הרשתות החברתיות. חברה ציבורית הרבה יותר חשופה מבעבר לפגיעה במוניטין שלה. פרסום מטעה במדיה הדיגיטלית יכול לייצר משבר שיפגע ישירות במחיר המניה ובערך של החברה. דוגמה לכך היא מקרה שקרה לפני שנים ספורות, בו בלוגרית הפיצה בפייסבוק ידיעה שקרית לפיה "במבה" גורמת למוות. "מניית אסם ירדה במהלך יום המסחר כ-6% ביום", מזכיר גלאי, "אך הם איתרו את הבלוגרית, שהודתה שהיא העלתה את הפוסט כסוג של בדיחה והמניה הצליחה להתאושש. אך לא כל חברה יכולה באמת לפעול במקצועיות ובכזה קור רוח. בגלל סביבת המדיה הנוכחית, שפועלת ללא פילטרים, נוצרה מציאות שמרתיעה חברות רבות מלהפוך לחברה ציבורית".
במקרה של חברות ממשלתיות, פרופ' גלאי תומך בהפרטה שלהן וצירוף שלהן למאגר החברות הנסחרות בבורסה של תל-אביב. לדבריו, הרעיון הוא רעיון נכון שיתרום לנזילות והאטרקטיביות של שוק ההון הישראלי. בנוסף, גלאי מציע רעיון מחוץ לקופסה: "אחד הדברים שקורים בעולם הוא חיבור ומיזוג של בורסות. זה היה דבר שדיברו עליו בזמנו בבורסה של תל-אביב ואני חושב שמדובר ברעיון טוב. דוגמה לכך אפשר לראות בבורסה של איטליה שהתמזגה עם הבורסה באנגליה. שתי הבורסות נהנות ממיזוג של במות המסחר. הדבר יתרום להגדלה של הבורסה בתל-אביב ויכניס אליה בהכרח משקיעים נוספים".
בעיה נוספת שמצביע עליה פרופ' גלאי היא העלות הבלתי מבוטלת של הממשל התאגידי, הן בצרכי כוח האדם והן בהליך קבלת ההחלטות, שהופך להיות פחות גמיש בחברות ציבוריות לעומת חברות פרטיות. כך למשל, חובת ההצבעה בדירקטוריונים של חברות ציבוריות, שכופה כללים כמו הדרישה שמנכ"ל החברה לא ישמש במקביל כיו"ר החברה. "הדרישה הרגולטורית הזו לא בהכרח מיטיבה עם החברה, כמו גם דרישות רגולטוריות אחרות. כאמור, כל הרגולציות מתוקנות מתוך כוונות טובות, אבל זה לאו דווקא משרת את המטרה של כל חברה ציבורית.
"בכל תקופה יש הכבדה נוספת, ההכבדה האחרונה הן תקנות ה-ESG. הכל נכון ורצוי, אבל לכל דבר יש עלות. המעבר לתקנות על-פי תקן ISOX ב-2002, הכפילה ואף שילשה את העלויות של חברות ראיית החשבון והביטוח בהשוואה לחברות ציבוריות בכל העולם. המשך הכבדה רגולטורית ואי הבנה של עלויות הרגולציה ימשיכו להיות חסם משמעותי, שגורם לחברות פרטיות להישאר פרטיות ולא לבצע הנפקה ציבורית", קובע פרופ' גלאי.
"הבורסה צריכה להתאים את ימי המסחר לעולם"
אלה אלקלעי, יו"ר בית ההשקעות IBI, אומרת, כי יש מספר בעיות שגורמות לבורסה של תל-אביב להיות פחות אטרקטיבית למשקיעים מחו"ל. דוגמה אחת לכך היא ימי ושעות המסחר בישראל. הבורסה של תל-אביב היא אחת הבורסות היחידות בעולם שלא מקיימות מסחר בימי שישי ומקיימות מסחר בימי ראשון. הפעלה של הבורסה בין יום שני ליום שישי כמו כל מקום אחר בעולם, תתרום יותר לתחושת החיבור של משקיעים לבורסה של תל-אביב, שתפסיק לפעול בימים ושעות המתאימים רק לה.
חסם נוסף בשוק הישראלי לעומת שוקי השקעות אחרים בעולם הוא חקיקה פרטיקולרית, שלא מיישרת קו עם העולם. חקיקה כזו גורמת לעלויות מיותרות לחברות דואליות, שמעדיפות פעמים רבות להיסחר רק בנאסד"ק ומתווספת למערך השיקולים של חברות חדשות ששוקלות להנפיק בישראל או בעולם.
"לקוח כשיר, שמותר לי לתת לו אנליזה והמלצות רכישה כיום, הוא לקוח עם שמונה מיליון שקל נזילים. הרגולטור גורם כיום למשקיעים קטנים להיות מנועים מסיוע של אנליזה, שירותים, ייעוץ וכדומה. כל התחרות היא על מחיר ולא על שום דבר אחר", היא טוענת. "בכלל, התמריץ של חברות טכנולוגיה ישראליות להנפיק בישראל הוא מוגבל. ככל הנראה, חלק מהחברות הפועלות בבורסה של תל-אביב מונעות מציונות. רוב הפרמטרים כיום מייצרים העדפה של חברות להיות מונפקות ונסחרות בשוק האמריקאי.
"הממשלה צריכה לעודד את הפתיחה של הבורסה המקומית למשקיעים נוספים ולחברות נוספות", היא מדגישה. "ככל שייסחרו יותר חברות בבורסה כך יהיה כאן יותר גיוון, יותר עניין ויותר משקיעים והזדמנויות בשוק הישראלי".
בהקשר של פעילות הממשלה אל מול שוק ההון הישראלי. אלקלעי מתריעה על כך שהמשקיעים הגדולים בחו"ל מוטרדים מאוד מאי היציבות הפוליטית בישראל. משקיעים מחו"ל יושבים כיום על הגדר וחוששים מהורדת דירוג אפשרית שיכולה לנבוע מהתנהלות הממשלה הנוכחית. "המשק המקומי נהדר יחסית לעומת העולם, גם מבחינת שוק האנרגיה המקומי וגם מבחינת הייצוא שלנו שמורכב בעיקר מטכנולוגיה, סייבר וכדומה, שימשיכו להיות מנוע לכלכלה המקומית. אני מקווה מאוד שהממשלה לא תפגע בשוק שנמצא במצב רגיש. השוק הישראלי הצליח להציג חסינות יחסית לשאר העולם במשבר האחרון, אני מקווה שהמציאות הפוליטית לא תפגע בכלכלה הישראלית ובשוק ההון בזירה המקומית".
לגבי מחסור בסחירות ונזילות של חברות קטנות ובינוניות, אלקלעי מסבירה כי התהליך שקרא כאן, של קונסולידציה של הגופים המוסדיים, יצר גופים שמנהלים 100 מיליארד שקל ומעלה. גופים בסדר גודל כזה מתקשים לתפוס פוזיציה בחברות קטנות ובינוניות. "בשוק הישראלי חסרים כיום שחקנים קטנים ובינוניים וההיעדרות שלהם מורידה את הסחירות בבורסה", קובעת אלקלעי. "גם תחום הריטייל בישראל עם משקיעים קטנים אינו מספיק מפותח. אין מספיק שחקנים, הרגולציה לא מאפשרת להם גישה לאנליזה ולייעוץ, או שהייעוץ הוא יקר מידי וגורם למשקיעים הקטנים להיכנס לשוק ההון עם עיניים מכוסות עם ידע מאוד מצומצם".
בשיתוף איגוד החברות הציבוריות
