העיר הרצליה נמצאת בימים אלה בנקודת שינוי משמעותית. עם היסטוריה עשירה של 101 שנים שעיצבו את דמותה הנוכחית, העיר עומדת בפתחם של שני עשורים שישנו את פניה לחלוטין. כשהצמיחה מואצת והפיתוח העירוני נרחב, המבחן החברתי-קהילתי אינו נמדד רק במבנים חדשים ובסלילת כבישים, אלא בשמירה על המרקם החברתי והאנושי שלה. "אנחנו דואגים שהרצליה לא תהיה רק עיר שעוברים וישנים בה, משום שבעיר קיימים היבטים קהילתיים ואישיים רבים", מסביר בן רביד, מנהל אגף אסטרטגיה בעיריית הרצליה. "עלינו מוטלת האחריות לוודא שלא רק בונים תשתיות, בטון וכבישים, אלא מוודאים שהתשתית הקהילתית האנושית תמשיך לפעום, שלא נאבד את הזהות, ונאפשר לזהויות ולשייכות להתחזק".
התאמה מדויקת לצרכי הקהילות השונות
המערך העירוני בהרצליה מאמץ מודל מחבר במציאות מודרנית מאתגרת, כפי שמסביר חגי דגן שלכטר, מנהל מחלקת קהילות בעירייה: "קהילתיות נועדה ליצור תחושת שייכות אל מול תחושת ניכור שעיר מודרנית יוצרת בעולם בודד, מנוכר ואפור. כשתושב מרגיש שמקשיבים לו ויש לו יכולת לומר מה היה רוצה, נוצרת תחושת קהילתיות חזקה, והיא חלק משמעותי בפאזל של איכות חיים ו-Well-being. אנשים רבים אינם מוצאים את הקהילה שלהם, וחשוב שהעיר תציע רובד קהילתי שירגישו שייכים אליו".
איך יוצרים מרקם עירוני שמחבר בין קבוצות ולא משאיר כל אחת בבועה שלה?
דגן שלכטר: "במישור הגיאוגרפי העיר מחולקת ל-15 שכונות, ולרובן יש רכז קהילה במשרה מלאה ותקציב עירוני לפי אזורי רישום של בתי הספר, שכן קהילה נבנית סביב מעגל החיים של הילד. במישור שני פועלות קהילות נושאיות, מקהילה גאה ומשפחות מיוחדות ועד אמהות עצמאיות וקהילה אתיופית, ולכל אחת תוכנית עבודה שנתית משלה".
בפועל נבנית הקהילתיות בשלושה צעדים מרכזיים של יצירת אירועים ומפגשים משותפים בחגים ובמועדים מיוחדים; קידום יוזמות תושבים כמו גינות קהילתיות, ספריות, תמיכה ביולדות וקבלת פנים לתושבים חדשים; ותיווך ישיר בין השטח לעירייה. "הרכזות קשובות לצורכי התושבים, החל מתחבורה ונראות המרחב הציבורי ועד לקבלת החלטות משותפת על אופי הגינות השכונתיות", ממשיך דגן שלכטר. "החיבור הזה מעניק לתושבים תחושת מסוגלות ונוגע בכל תחומי החיים, מביטחון וחוסן ועד סיוע לאוכלוסיות מוחלשות. היכולת הזו הוכחה כקריטית במיוחד בחירום, כשבזמן המלחמה הקהילות היו אלה שפתחו מקלטים, סייעו לקשישים, הפעילו ילדים כשהחינוך נעצר והציפו צרכים מיידיים מהשטח אל מכלולי העירייה".
רביד מוסיף זווית אסטרטגית קהילתית, לפיה במקום לתכנן את העיר לפי האדם הממוצע, הם חוקרים לעומק את צורכי הקהילות השונות מגיל רך ונוער, דרך הגיל השלישי ועד לצרכים מיוחדים. "הניתוח הזה מוכיח שלעיתים קרובות הפערים בין הקבוצות קטנים מאוד. התאמה בודדת במרחב כמו הארכת זמן החצייה ברמזור, פותרת במקביל מצוקה של הורה עם עגלה, תושב בכיסא גלגלים ואזרח ותיק. התפקיד שלנו הוא לזהות את המענים חוצי הקהילות הללו, לצד מתן מענה מובדל כשנדרש, כדי לייצר עיר נגישה ומחוברת לכולם".
מהם האתגרים שאתם מזהים כיום במרקם החברתי של העיר?
רביד: "האתגר האסטרטגי המרכזי הוא משבר האמון של התושבים מול המוסדות הרשמיים כתוצאה מאירועי השנים האחרונות, החל מתקופת הקורונה ועד היום. כיוון שהעירייה היא הגוף הנגיש ביותר, היא זו שסופגת את עיקר האש. בשנתיים האחרונות הרחבנו משמעותית את שיתוף הציבור, וראינו כיצד כל מפגש הופך לזירה אמוציונלית, טעונה ומלאת ביקורת, וטוב שכך, כי תפקידנו הוא לדעת לנהל את השיח הזה. שיתוף ציבור הוא מנוע לדמוקרטיה עירונית, החל מיידוע ועד להגעה להסכמות רחבות. בשנה החולפת קיימנו 60 תהליכי שיתוף ציבור בהשתתפות כ-16 אלף תושבים, מתוך הבנה שזו הדרך לבנות מחדש את האמון".
ואכן, כשפותחים דלת לציבור, פוגשים תושבים בעלי ציפיות גבוהות שלא מהססים להשמיע את קולם על תהליכי התחדשות עירונית וחשש מצפיפות, מבני ענק ואובדן שטחים פתוחים, מוסיף דגן שלכטר. "השינוי קיים גם בתרבות התחבורה עם המעבר מצמצום חנייה לתחבורה ציבורית והליכתיות שיוצר קושי מובן. לכך מצטרפים השיח הלאומי הטעון ושמירה על איזון עדין בעיר ליברלית-חילונית שיש בה גם אוכלוסייה דתית. תפקידנו בבינוי הקהילה הוא לתווך את המורכבויות הללו וללמוד לחיות יחד מתוך כבוד הדדי".
במקביל מזהים בעירייה צורך במתן מענה ייעודי לדור הצעיר. קארין כהן, מנהלת מחלקת הנוער בעיריית הרצליה, מסבירה כי חוסר הרצף החינוכי בשש השנים האחרונות חייב את המחלקה לעבור לתפיסה אקטיבית ויוזמת: "הבנו שאנחנו צריכים לפגוש את הנוער במרחבים הקהילתיים שלו. במהלך הקיץ הגענו אליהם לים ולמוקדים שונים ברחבי העיר כדי לייצר פעילות בסביבה הטבעית שלהם, ופחות לקרוא להם להגיע למתנ"ס, וזאת כדי לבנות מחדש את האמון שנפגם". הדגש, לדבריה, הוא יצירת גיוון ומנהיגות בתנועות הנוער, תוך חיבור הדוק למרקם השכונתי. "אנו פועלים לפתוח הנהגות בתנועות, כמו בצופים, שיחברו בין השבט לקהילה שבה הוא פועל. המטרה היא שכל נער ונערה ירגישו חלק ממשהו גדול יותר מהשבט בלבד, כחלק ברור מהמעגל השכונתי שמלווה אותם מהגן, דרך היסודי ועד לתקופת הנעורים".
סקרים ומשוב בזמן אמת
נתונים ומחקר שטח הם הבסיס עליו נשען התכנון העירוני בהרצליה. העירייה פתחה את השנה עם "סקר מדד הקהילתיות" בקרב כ-1,200 משיבים כדי למפות את החוזקות והחולשות בשכונות. בתחום הנוער הובל מהלך עומק כחלק מתוכנית אב-נוער למיפוי צורכיהם, שכלל שולחנות עגולים עם אנשי מקצוע, סקר בקרב 1,600 בני נוער וסקר מקביל להוריהם. "שאלנו את אנשי המקצוע 'מה אתם לא יודעים על בני הנוער שלנו', ועלו הרבה נקודות עיוורון", משתף רביד. "בסקר להורים ראינו פערי תפיסות בין מה שנער צריך מבחינתו לבין מה שמצטייר מבחינת ההורים שלו. אחר כך יצרנו קבוצות מיקוד כדי להגיע גם למי שקשה בדרך כלל לשמוע את קולם, וכך התקבלה תמונה מלאה שעל בסיסה כתבנו תוכנית אסטרטגית עם פרויקטים וחידושים עבורם".
לדבריו, הקשר הישיר אינו מסתכם בשאלונים דיגיטליים בלבד. מדי רבעון נפגש ראש העיר, יחד עם הנהלת העירייה, עם 15 הקהילות השכונתיות לשיח פתוח. "כל מפגש כזה יכול להגיע למספר שעות, מה שמייצר מצב בו העירייה באה להקשיב ולשמוע ביקורת עניינית. אנחנו לא נשארים במגדל השן או במקום הנוח. המפגשים, הסקרים וקבוצות המיקוד הם תפיסה שנותנת תמונה גדולה, משנה ומדייקת את העבודה, ונותנת לתושב תוצר טוב יותר".
הנגשה חברתית וקהילתית
את המדיניות כלפי תושבים עם צרכים מיוחדים מגדירה העירייה כמענה כולל החורג מהנגשה פיזית בלבד, ומבוסס על שייכות, הקשבה וגמישות תפעולית. ראש העירייה הקים ועדת היגוי ייעודית בראשותו, הכוללת את הנהלת העירייה, נציגי תאגידים עירוניים ונציגות תושבים, והיא נשענת על מסמך מחקר ושיתוף ציבור נרחב, שגובש באמצעות עשרות קבוצות מיקוד וסקרים שהותאמו גם לבעלי מוגבלות קוגניטיבית. "זהו אינו מסמך ארוך שנשאר במגירה, אלא תוכנית עבודה נושמת שבה פער שעולה מהשטח מתוקן מיידית", מסביר רביד. "למדנו שמה שנדרש זו הנגשה חברתית של אירועים, שרואה את האדם עם המוגבלות ומעניקה לו תחושת מקום ושייכות. לא חיכינו להשקת התוכנית המלאה, אלא הפגשנו בין אנשי האירועים, הקהילה והצרכים המיוחדים כדי לשפר דברים באופן מיידי".
התפיסה העירונית רואה את צורכי האוכלוסייה הזו ללא גבולות מוניציפליים, תוך שיתוף פעולה אזורי ברחבי השרון להגדלת המשאבים והשירותים הקהילתיים, הטיפוליים והחינוכיים. כחלק מתוכנית האב, העירייה נמצאת בתכנון אדריכלי לקראת הקמת מרכז טיפולי ייעודי לתא המשפחתי של המשפחה המיוחדת, המתוכנן להיבנות ב-2027. בנוסף מקדמת העירייה מינוי מתכלל ליישום התוכנית האסטרטגית, זיהוי שיתופי פעולה ומעקב שוטף מול ראש העיר.
המענה העירוני בהרצליה מתרחב ומתחדד גם בתחום המילואים, בו הקימה העירייה מערך ייעודי המעניק תמיכה רציפה למשפחות באמצעות מיצוי זכויות, עשרות אירועים קהילתיים וסדנאות זוגיות. עבור הגיל השלישי, המהווה נכס מרכזי בעיר, מיושמת "תוכנית הגשמה" המשלבת את התושבים הוותיקים במרחבים קהילתיים, במיזמים בין-דוריים כגון תנועת "סבבתא" ובשיתוף פעולה אקדמי עם אוניברסיטת רייכמן. בקרב הנוער והצעירים אוחדו שבעה שבטי צופים תחת הנהגה עירונית אחת ונשזרו החינוך הפורמלי עם הבלתי פורמלי לצד הפעלת "ציפורי לילה" ליצירת קשר בלתי אמצעי עמם בשטח.
החזון: קהילה פלורליסטית ומחוברת
כחלק מתכנון ארוך טווח, שוקדת העירייה בימים אלה על תוכנית אב לגיל הרך בשיתוף ארגון Urban95, מיזם בינלאומי המקדם תכנון עירוני מנקודת מבטו של פעוט מגובה 95 ס"מ (גובהו הממוצע של ילד בן 3), וזאת מתוך מענה למגמה של הצערת העיר והכפלת אוכלוסייתה בעשורים הקרובים. האתגר החברתי המרכזי שעימו תתמודד הרצליה בשנים הקרובות הוא שינוי אופי הקהילתיות בעקבות מעבר מבינוי נמוך לבנייה רוויה ומגדלים, שיחייב חקר צרכים מותאם ופיתוח שירותים חדשניים עבור קהילות אנכיות בני מאות משפחות.
החזון העירוני שואף לבנות קהילה פלורליסטית ומחוברת, שבה כל תושב מפעוט ועד אזרח ותיק חווה תחושת שייכות והופך את ה"הרצלייניות" לרכיב מרכזי בזהותו. "אנחנו רוצים שאנשים ירגישו רצון לקחת חלק, ושלהיות הרצלייני יתרגם לחלק ממי שאתה", מבהיר דגן שלכטר. כהן מדגישה את הזווית הצעירה עם שאיפה שבני הנוער יגידו בגאווה מה היא הקהילה שלהם ויחושו חיבור למקום שבו צמחו. לשם כך מובילה העירייה גם תפיסה ליברלית, שמחברת בין זהויות יהודית, ישראלית והרצליינית ומבינה שהעיר שייכת לכולם. "דרך עשרות אירועים אלטרנטיביים, מאירועי חג ועד סוכות קהילתיות לנוער, אנחנו מאפשרים לכל קהילה להתחבר, ליצור ולהשפיע", מסכם רביד.
בשיתוף עיריית הרצליה
