בשנים האחרונות נדמה היה שצמד המילים "חדשנות טכנולוגית" צומצם לכדי שורות קוד בלבד. האפליקציות, התוכנות הארגוניות ועולמות הסייבר שאבו את רוב החמצן היזמי וההון הפיננסי. אבל מי שיעיין לעומק בדו"ח השנתי של רשות החדשנות לשנת 2025 שפורסם לאחרונה יגלה תמונה שונה. לאחר תקופה ממושכת של האטה וזעזועים גיאו־פוליטיים וביטחוניים, ההייטק הישראלי מציג לא רק סימני התאוששות וחזרה לתוואי צמיחה, אלא בעיקר שינוי דרמטי במנועי הצמיחה שלו. המטוטלת נעה חזרה אל הפיזי: אל החומרה, התשתיות, ומה שמכונה "טכנולוגיות עמוקות" (Deep-Tech).
על פי נתוני הרשות, שנת 2025 התאפיינה בצמיחה מחודשת ומרשימה של ענפי החומרה בליבת ה-AI, שהתוצר שלהם זינק ב־20.7% (תוספת של כ־16 מיליארד שקלים). הזינוק הדרמטי הזה אינו מקרי. הוא משקף את המפגש המרתק בין המהפכה הדיגיטלית לצרכים הפיזיים והתשתיתיים של המציאות שלנו. העולם אינו מסתפק עוד באלגוריתמים מופשטים; הוא דורש כלים שיודעים לנהל אנרגיה, לייעל קווי ייצור, לסמלץ מערכות פיזיות מורכבות ולתרגם הררי דאטה לתובנות תפעוליות בזמן אמת. במרוץ העולמי הנוכחי על עליונות טכנולוגית ועל שרשראות האספקה ישראל אינה יכולה להתחרות במעצמות בהיקפי הייצור והתקציבים, אך היא יכולה להוביל בחזית הבינה המלאכותית הפיזיקלית, ה-Physical AI – המקום שבו הבינה המלאכותית פוגשת את המכונות.
כל זה מתכתב עם דבריו של מנכ"ל אנבידיה (NVIDIA), ג'נסן הואנג, שהצהיר לאחרונה כי "הגל הבא של ה-AI הוא Physical AI" והגדיר אותה כהזדמנות צמיחה של טריליוני דולרים. לדבריו של הואנג, בעוד שהגל הנוכחי של ה-AI פועל בעיקר בעולם הווירטואלי (כמו מודלי שפה המייצרים טקסט או תמונות), הגל הבא יעביר את הבינה המלאכותית לתוך "גוף" במציאות הפיזית. המשמעות היא מערכות שמסוגלות לתפוס, להבין, לתכנן ולפעול בתוך העולם הפיזי המשוכלל.
הטמעת AI בקצב מהיר
לצד מגמת הסטת המשאבים לחומרה וטכנולוגיות עמוקות, דוח רשות החדשנות מצביע על זינוק בהשקעות בתחומי הליבה של ה-AI (Core AI), המהוות כיום כ־32.5% מכלל ההשקעות בהייטק הישראלי. הזרמת ההון הזו פוגשת אקו־סיסטם מקומי שנמצא בעיצומו של אימוץ מקיף; על פי דו"ח שפירסמה רשות החדשנות בשיתוף עם מכון ברוקדייל, ענף ההייטק הישראלי מטמיע את הבינה המלאכותית בקצב מהיר ונרחב במיוחד – הן ככלי עבודה פנימי לייעול ושיפור פריון העבודה, והן כרכיב אינטגרלי בליבת המוצרים והשירותים המפותחים בארץ.
הדינמיות הזו באה לידי ביטוי מובהק גם בזירה הבינלאומית: מדד ה-AI העולמי של אוניברסיטת סטנפורד מדרג את ישראל בחמישייה הפותחת של המדינות המובילות בעולם, הן בקצב הקמת חברות סטארטאפ בתחומי ה-AI והן ביכולת גיוס הכספים עבורן.
משבר לימודי המדעים
עם זאת, נראה כי המרוץ הישראלי בתחומים אלה נמצא רק בראשיתו, והובלה יזמית אינה ערובה לחוסן ארוך טווח. כדי לשמר את היתרון היחסי של ישראל ולמנוע את בריחת המוחות והחברות לחו"ל, המגזר הפרטי לבדו אינו יכול לשאת בנטל. נדרשת השקעה מדינתית אסטרטגית ומסיבית בתשתיות מחקר ופיתוח (מו"פ) לאומיות – מגישה עצמאית לכוח חישוב ועד לחיזוק ההון האנושי – אשר תבטיח כי ישראל לא תישאר מאחור במגרש של המעצמות.
בעיה נוספת, חמורה הרבה יותר, נוגעת ללימודי המדעים בישראל. לאחרונה נחשפנו לתמונת מצב מדאיגה, שלפיה קיים משבר חריף בלימודי המדעים, הטכנולוגיה והמתמטיקה (STEM) בבתי הספר בישראל. זו אינו עוד סוגיה פדגוגית פנימית, אלא איום ממשי על תשתית ההון האנושי של המדינה, שאמור להיות חוד החנית במרוץ לחדשנות טכנולוגית.
הדור הבא לומד כיום פחות שעות מדעים, נחשף לפחות תכנים עדכניים וסובל משחיקה חמורה באיכות ובזמינות של ההוראה הריאלית. המציאות הזו מובילה לירידה הדרגתית במספר הסטודנטים הפונים לפקולטות למדעים מדויקים ולהנדסה, והפערים אף הולכים ומעמיקים במיוחד בקרב אוכלוסיות שאינן זוכות לחשיפה מוקדמת וחווייתית לתחומים הללו. ללא שינוי כיוון מהותי והשקעה מסיבית בתשתיות החינוך המדעיות כבר בגיל הצעיר, ישראל עלולה לגלות שאין לה המוחות שיודעים לקדם את הפרק הבא בהייטק הישראלי.
כוח מחשוב עצמאי כנכס לאומי
אשר לכוח המחשוב, נזכיר כי דו"ח ועדת נגל, שהוגש במחצית השנייה של 2025 במטרה להאיץ את תחום הבינה המלאכותית בישראל, הציב דרישה להקמת מחשב־על לאומי בבעלות המדינה בעלות של מיליארדי שקלים, שיכלול כ־60 אלף יחידות עיבוד גרפי (GPU) – אשר לפחות מחציתן יוקצו לטובת חוקרי האקדמיה.
יישום מסקנות ועדת נגל נתקל, כרגיל, בקשיים תקציביים ופוליטיים. דווקא ברגע שבו הצורך בכוח חישוב לאומי הופך לקריטי, היוזמה הממשלתית נקלעת לקרב חריף המאיים לטלטל את התחום כולו. תוכנית חומש מוסדרת שקודמה בחוק ההסדרים האחרון לתקציב 2026, ואשר ייעדה 1.3 מיליארד שקל לוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) לצורך הקמת תשתית מחשוב הדרגתית של 5,000 מעבדים גרפיים על אדמת ישראל, הוקפאה לפתע מאחורי הקלעים ובימים אלה מתנהל קרב כיפופי ידיים באשר להמשך ההשקעה בתחום.
יש להצטער על כך, שכן בעולם שבו מודלי שפה ענקיים וסימולציות פיזיקליות דורשים כוח עיבוד עצום, גישה עצמאית לכוח חישוב היא לא פחות מנכס ביטחוני וכלכלי לאומי. מחשב־על אמור לשמש כסלע האיתן שעליו ייבנו פיתוחי המחר של האקו־סיסטם המקומי.
על מקבלי ההחלטות לזכור שטכנולוגיות העתיד אינן הבטחה ערטילאית, אלא תשתית פיזית קשיחה. המעבר מתכנות טהור לטכנולוגיות עמוקות המשפיעות על רצפת המפעל, על רשת החשמל ועל ניהול המשאבים הלאומי דורש מאיתנו חשיבה מחדש. השילוב בין חברות תשתית גלובליות ומקומיות לבין השקעה מדינתית חסרת פשרות בכוח חישוב עצמאי הוא המפתח. רק כך נוכל להבטיח שהקטר של הכלכלה הישראלית, שתרם השנה כמחצית מצמיחת המשק והגיע לשיא של 18.3% מהתוצר, ימשיך להוביל את הרכבת גם בעידן שבו ה-AI לובש צורה, חומרה וגוף.
