בדצמבר 2019 ערכה לשכת המסחר ישראל-יפן אירוע מצוינות בנוכחות נציגי ממשלת ישראל, ראשי המשק, שגריר יפן בישראל וחברות ישראליות, בהן חברות היי-טק וחברות בשלות המעורות בסחר ובהשקעות עם יפן. באירוע הדגשתי את היותה של שנת 2019 שנת שיא בהתחזקות היחסים בין שתי הכלכלות. הגידול במעגל המשקיעים מיפן, אליהם נוספו יצרני מכוניות, חברות פארמה, גופים פיננסים, חברות ביטוח וקרנות הון סיכון קטנות ובינוניות, הוביל לכ-60 השקעות חדשות בסכום המתקרב למיליארד דולר.
בעקבות ההשקעות היפניות, גדל מספר הנציגויות הקבועות של חברות יפניות בישראל והגיע ל-70. במקביל הגיע כבר לכ-120 מספר החברות הישראליות שלהם נציגות ביפן. הסחר בין שתי המדינות טיפס לשלושה מיליארד דולר, אל-על הכריזה על פתיחת קו תעופה ישיר בין תל-אביב לטוקיו, ושתי הממשלות חתמו על מזכר הבנה ביטחוני שיאפשר יצוא ביטחוני מישראל ליפן.
ואז תקפה הקורונה.
יפן עלתה שלא בטובתה לחדשות עקב אירוע ההידבקות בספינת הקרוז "פרינסס דיאמונד" שעגנה בנמלי יפן (שעל סיפונה היו, בין היתר, תיירים מישראל). פעילות נמרצת של שגרירת ישראל ביפן, יפה בן ארי, וצוות ממשרד הבריאות הישראלי הביאה לחילוץ הישראלים (בהמשך פעלה השגרירה גם להביא לישראל תרופה ניסיונית כנגד הקורונה מחברתFUJIFILM היפנית).
כמו מרבית הכלכלות המפותחות נפגעה גם יפן מן הקורונה. בשלבים הראשונים העריכה הממשלה היפנית, כי מיעוט ההתפשטות של הווירוס אינו מחייב הטלת סגר על הכלכלה. אלא שבהמשך, עם סימנים להתפשטות ההידבקות, התעשתה ממשלת יפן והטילה סגר דוגמת הסגר שהוטל בישראל, שכלל את מערכת החינוך, בתי העסק, משרדים ואתרי בידור.
בראייה כוללת הצליחה יפן להשתלט על ההידבקות מן הווירוס בצורה מרשימה. סטטיסטית, בהשוואה למדינות אירופה ואף בהשוואה לישראל, מספר החולים והנפטרים ביפן הינו נמוך בצורה משמעותית.
כיום הוסר הסגר לחלוטין, למעט בתחום הכניסה של זרים (אנשי עסקים ותיירות) ממדינות רבות בעולם לרבות מישראל. ישראל, כידוע, גם היא מונעת ביקורים לרבות מיפן.
פוטנציאל נוסף לחברות יפניות
החשש של החברות היפניות מפני האטה של הכלכלה המקומית והחשש ממיתון עולמי, יחד עם חוסר היכולת של אנשי עסקים יפניים וישראלים להיפגש באופן אישי, ביפן או בישראל, היו עלולים להנחית מכה קשה על המשך התפתחות היחסים הכלכליים בין שתי המדינות. עם זאת, קטר ההיי-טק הישראלי, שגילה את הפוטנציאל הענק של השוק והחברות היפניות, והצורך של החברות היפניות בחדשנות הישראלית, מוצאים דרכים להתגבר על הקשיים של התקופה הנוכחית.
והראייה, כל הנציגויות של החברות היפניות שנפתחו בשנים האחרונות ממשיכות לפעול עם נוכחות של נציגים יפניים בארץ. חברות יפניות חדשות מחפשות דרכים לאקו-סיסטם הישראלי על-ידי מינוי סקאוטרים מקומיים. קרנות יפניות ממשיכות בביצוע השקעות בסטארט-אפים ישראליים. חברות ישראליות מחפשות קשר לשותפים אסטרטגיים ביפן. במסגרת פעילותי כעורך דין, בציר המקשר בין חברות יפניות לישראליות, אני עד לחברות יפניות שנרשמות בישראל, לחברות יפניות הפעילות באמצעות CVC (Company Venture Capital) לשם איתור וביצוע השקעות בישראל ול-Due Diligence שנערך על-ידי חברות יפניות ליעדי השקעה שלהם בארץ.
המצב הגיאו-פוליטי יוצר בימים אלו פוטנציאל נוסף לחברות יפניות. השליטה של חברות סיניות בפרויקטים של תשתית בישראל הינה לצנינים בעיני בת-בריתנו האמריקאית, שהבהירה לממשלת ישראל שאין דעתה נוחה כלל מהמעורבות הסינית והיא מבקשת למנוע את המשך התופעה. חברות יפניות מובילות בתחומי התחבורה, ההתפלה והאנרגיה, שנרתעו עד כה מלהתמודד עקב המחירים הזולים של החברות הסיניות, מוצאות היום נכונות ישראלית, בברכת הממשלה האמריקאית, להתמודד ולזכות בפרויקטים עתירי השקעות אלו.
טכנולוגיות דיגיטליות מתבססות בקשר בין ישראל ויפן והמפגשים מתקיימים באופן תכוף בזום ובערוצי מדיה אחרים. ניתן לשער, במידה רבה של ודאות, שההתפתחות הואטה (וחברות יפניות עדיין מתקשות לבצע Proof of conceptבזום( אולם המפגשים המקוונים בין חברות יפניות לחברות ישראליות (ולשכת המסחר ישראל-יפן יוזמת מפגשים כאלו באופן תדיר) נושאים פרי ומלמדים את השותפים הפוטנציאליים כיצד לעבוד גם בתנאים אלו.
ללמוד מן היפנים
ועדיין, על ממשלת ישראל לפעול כדי לכלול את יפן ברשימת "המדינות הירוקות". הסיכון להידבקות כתוצאה מביקורים משותפים הינו מצומצם. החשיפה של ישראל ליפן הינה מוגבלת הואיל ומיפן אין כיום תיירות רגילה אלא ברובה המכריע מדובר בביקורים של אנשי עסקים שמספרם מוגבל בהכרח. החשיפה של יפן לישראל מוגבלת אף היא כיוון שמספר אנשי העסקים וגם התיירים הינו מוגבל עקב גודלה של ישראל (יחסית לתיירות ליפן ממדינות אחרות). אל-על שערוכה להתחיל בטיסות ישירות ליפן תקטין אף היא את החשיפה (עקב היעדר תחנות ביניים).
שתי תופעות ביפן שצדו את עיני בתקופה הנוכחית מעודדות מהלך כזה.
הראשונה, חבישת מסכות שתוצאתה שיעורי מוות קטנים לאין שיעור ביפן עקב הקורונה בהשוואה למדינות אחרות. בשעה שחבישת מסכות נתקלת בקושי ובהתנגדות בישראל, ביפן המסכות הינן חלק מחיי היום יום זה שנים רבות. לכך השנייה, ההיגיינה האישית המקובלת ביפן של רחיצת ידיים, שמירת הנקיון במרחב הציבורי, הקפדה על מרחק פיזי איש מרעהו (קידה ולא לחיצת ידיים) ודיבור בקול שקט. מאפיינים אלו, שמקורם בסיבות שונות, סייעו ליפנים להקטין את חשיפתם לווירוס.
Shimano Inc., יצרן יפני של חלקי חילוף לאופניים שנוסד לפני 99 שנים, נהנה מגידול דרמטי בעסקיו בתקופת הקורונה עקב הביקוש הגדול לאופניים ככלי תחבורה חלופי בכל רחבי העולם. מניות החברה, שהינה הספק המוביל בעולם של חלקי חילוף לאופניים וציוד דייג, נסקו. משקיעים מהמרים שאנשים בכל הערים הגדולות בעולם יעברו לשימוש באופניים כדי להימנע מתחבורה ציבורית (וחשיפה להידבקות). כרוכב אופניים מושבע וכמי שמתפעל מזה שנים רבות מנהגי המוניות היפניים, עטויי הכפפות וחובשי המסכות, אני מאמין שיש לנו מה ללמוד מן היפנים בעניין זה.
הכותב הוא מייסד ושותף בכיר ב"וייס, פורת ושות', משרד עורכי דין". המשרד הינו בעל ניסיון ייחודי בעבודה מול יפן ומזרח אסיה. מכהן כיו"ר לשכת המסחר ואגודת הידידות ישראל-יפן
