לקוריאה וישראל עבר קורוני משותף. הנדבק הקוריאני הראשון אובחן ב-21 בינואר השנה, חודש לפני שאומת הישראלי הראשון. ישראל הייתה הראשונה שסגרה את הגבול לקוריאנים והחזירה מטוס על נוסעיו לסיאול. אחרינו באו כולם. לקוריאנים יש זיכרון ארוך.
מצוידים בניסיון שצברו בבהלת ה-MERS של 2015, עלו הקוריאנים למתקפה על הנגיף החדש. עקרונות המאבק כללו מערך בדיקות יעיל (שמונה שעות לתשובה), שימוש במיטב הטכנולוגיה, שקיפות מלאה לציבור, משמעת עצמית ואמון של העם בהנהגה. סגר לא הוטל בקוריאה ולו ליום אחד והציבור מתבקש להישמע להמלצות. אין תקנות.
בתחילת מאי היו הקוריאנים בטוחים שהם רוכבים בביטחה על שד הקורונה. מספר הנדבקים היומי היה חד-ספרתי נמוך. ואז הגיעה התרופפות משמעת צפויה ואיתה התפרצויות מקומיות, שבמקרים הקיצוניים כללו מאות בודדות של נדבקים. המדגרות היו מועדונים, מקומות עבודה צפופים, בתי תפילה, בתי ספר ופעילות מכירות מדלת לדלת. כל אלה מכותרים ונקטעים ביעילות מרשימה וננקטים צעדי מניעה הדוקים על מקומות שהוגדרו מסוכנים.
נכון לתחילת השבוע הרביעי של יוני, מספר הנדבקים היומי הממוצע בקוריאה עלה במקצת אך עדיין רחוק מרף ה-50 ליום שנקבע כתחום הסכנה. סך הנדבקים עומד על 12,400 והמתים על 280. מספר החולים הקשים עומד על 25. המספרים נמוכים מאלה של ישראל ומדובר באוכלוסייה הגדולה מאוכלוסיית ישראל פי-5.6. תעשו חשבון.
כלכלה גדולה ממתינה לבשורה
המשק הקוריאני לא הושבת אפילו ליום אחד במהלך המשבר. אבל צלקות הקורונה ניכרות בכלכלה ה-11 בעולם. המדינה מוטת היצוא סובלת בעיקר מצמצום הביקושים בעולם למוצריה. על זה אין להם שליטה. התחזיות הן כי 2020 תסתיים בהתכווצות של עד מחצית האחוז בתוצר. זאת תהיה השנה הגרועה ביותר לנמר האסיאתי מאז משבר המטבעות של 1998. היצוא הקוריאני, נשמת אפה של הכלכלה, יתכווץ השנה בשמונה אחוזים והיבוא -בכמעט תשעה אחוזים. ולא יתווסף אף מקום עבודה למשק.
נתוני המאקרו מרשימים ביותר במיוחד אם משווים אותו למגלשות האימים בהן מחליקות כלכלות גדולות יותר. הממשל הקוריאני הזרים למשק סכומי עתק של כ- 200 מיליארד דולר לתמיכה בתעשיות הליבה, בתעסוקה, במשקי הבית ובמגזרים כמו תיירות ותעופה, שטרם רואים את קיצו של משבר. כל אלה היו תקציבי בלימה. כעת מישהו צריך להוציא את הכלכלה הענקית הזאת אל מחוזות הצמיחה.
דיל חדש לקוריאה
אמת, הקוריאנים הרבה יותר צייתנים מאיתנו. אבל בתמורה הם מצפים מנבחרי העם למנהיגות וראייה ארוכת טווח, בעיקר בעיתות משבר. הממשל הנוכחי, בראשות הנשיא מון ג'יאה-אין, נענה לאתגר ובונה כיום תוכנית כלכלית פוסט-קורונה שמותגה כבר כ"דיל החדש של קוריאה" - Korea New Deal. זכויות היוצרים שמורות לנשיא האמריקאי רוזוולט, שהציג בשנת 1932 תוכנית לחילוץ ארה"ב מהמיתון הגדול. נכון להיום טרם פורסם הדיל במלואו אלא רק את עקרונותיו. העוצמה הקוריאנית מתחילה בתקציב - 62 מיליארד דולר שיושקעו עד 2025. התוכנית תושלם על-ידי מי שיחליף את מון, שישלים את כהונתו ב-2022. בקוריאה נשיא נבחר לכהונה אחת בלבד בת חמש שנים. הם יודעים למה.
מטרות ה"דיל החדש" הן יצירת מעל חצי מיליון מקומות עבודה למשק ובנייה של תעשיות חדשות, שיהיו מנועי הצמיחה החדשים של הכלכלה הקוריאנית. מנוע צמיחה אמור למתג את קוריאה כמובילה גלובלית. הדגשים של תעשיות העתיד יהיו סביב:
פיתוח יישומים על בסיס רשתות הדור החמישי, הפרוסות כיום בקוריאה.
הגדלת השימוש בטכנולוגיות בינה מלאכותית. יוכשרו 100 אלף מומחים לבינה מלאכותית ותוכנה.
תמיכה בטכנולוגיות ירוקות.
בניית טכנולוגיות לייעול צריכת אנרגיה במגזר היצרני.
בניית יישומים "ללא מגע יד" כצורך שעולה מהמגיפה העולמית הנוכחית.
תעשיות קוריאניות שלא מחכות לשום דיל הן "תעשיות הנגיף" - קוריאה השכילה לנצל את יכולות הליבה שלה בתחומי הביולוגיה, הפטרוכימיה והפארמה לפיתוח ענף יצוא משגשג בחודשים ספורים: ערכות בדיקה מסוגים שונים, מכונות בדיקה, ריאגנטים, חליפות וציוד מגן, מכונות הנשמה, כפפות ייחודיות, חומרי חיטוי ועוד.
לצבוע את הדיל בכחול-לבן
כשקוריאנים משיקים תכנית - הם רציניים מאוד. תהיה תוכנית סדורה ויהיו מי שאחראים ליישומה. כולם יחפשו את הטכנולוגיה שתעשה את ההבדל. וגם יבדקו אצלנו.
ישראל מצוידת היטב לתת מענה לחלק גדול מהצרכים הטכנולוגיים של "הדיל החדש". סביר מאוד להניח שיש לנו מה שהם צריכים. אבל -
רוב הטכנולוגיות שלנו לא נמצאות בשלב המסחרי. לרוב - קוריאנים לא יודעים לעבוד בשלבים האלה.
חברות ישראליות רוצות למכור פתרונות מלאים. קוריאנים רוצים לקנות את הזכות להשתמש בטכנולוגיה. הרבה עסקאות נופלות על העניין הזה.
קוריאנים רוצים לערוך התאמות רבות בטכנולוגיה או במוצר. אנחנו חושבים שהם יקנו גם ככה.
רמת התמיכה והשירות שדורשים הקוריאנים גדולה על הסטנדרטים הישראלים.
ההתאמה האסטרטגית ההיסטורית לפיה ישראל מפתחת טכנולוגיות ליבה וקוריאה יודעת להפוך אותן למוצרים בייצור המוני - מתעמעמת בשנים האחרונות. הם משכילים ורעבים - ולמדו לפתח עצמאית במגוון תחומים. אם כי טרם הגיעו לפריצות דרך דרמטיות כגון אלה שנעשות אצלינו.
מאזן האימה של מאזן הסחר
בתחום הסחר של מוצרים ושירותים לא השכלנו ללמד את הקוריאנים שאנחנו השותפים האידיאלים עבורם. אמנם ישנם חברות ישראליות בודדות שעושות חייל בקוריאה והחזה מתנפח לראות יין ישראלי, אופנה, ציוד רפואי ותוספי תזונה ישראליים על המדף, אבל לא משם תבוא הישועה.
מאזן הסחר בין ישראל וקוריאה היה תמיד שלילי. ב-2019 הגרעון המסחרי שבר שיאים. אנחנו מכרנו לקוריאנים מוצרים ושירותים ב-713 מיליון דולר וקנינו מהם ב- 1.6 מיליארד. גרעון מסחרי של כ- 900 מיליון דולר. סביר להניח שהרכש הצבאי מאזן קצת את התמונה.
עיני הכל נשואות אל הסכם הסחר שסוכם אשתקד וטרם נחתם. ההסכם יעשה טוב לייצוא הישראלי לקוריאה. היצוא שלנו סובל כיום מנחיתות מול מתחרים מארה"ב ומאירופה, שמקבלים העדפה במיסים והיטלים בקוריאה, בעוד המוצרים שלנו נאלצים לשלם מיסים מלאים.
הסיכוי שהסכם הסחר יכנס לתוקפו השנה קלוש. האם הם מעוניינים לחתום? נזכור כי לקוריאנים יש עדיין חשבון פתוח איתנו. זוכרים את המטוס שהוחזר לקוריאה על נוסעיו? זוכרים את הצליינים הקוריאנים שנדחו מכל מלון? לקוריאנים יש זיכרון טוב. ובקוריאה הכל בנוי על יחסים ארוכי טווח.
הכותב הוא מייסד קבוצת יונאקו, המתמחה בבנייה של עסקים וסגירת עסקאות בדרום קוריאה. עורך את הבלוג "הקוריאנים"
