"הטכנולוגיה משתנה בקצב מואץ ומשפיעה כמעט על כל תחום בעולמנו. במבט קדימה על הכלכלה העולמית צפוי שהיא תהיה מוטת מדע וטכנולוגיה (STEM) ושהצורך במהנדסים יגבר. כבר היום משולבת חדשנות טכנולוגית בתעשייה המסורתית, ולכן הדרישה למהנדסים מגיעה לא רק מתעשיית ההיי־טק אלא ממגזרים נוספים במשק. בשל כך, למרות המשבר הנוכחי, המחסור במהנדסים צפוי להתגבר בשנים הקרובות ועלול לפגוע בצמיחת התעשייה והמשק בישראל", מסביר פרופ' עמי מויאל, נשיא אפקה — המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב.
לדבריו, אף על פי שתוכניות הלימודים במוסדות האקדמיים הורחבו ומספר הסטודנטים והסטודנטיות בתחומי ההנדסה גדל, ההיצע עדיין נמוך מן הביקוש הצפוי למהנדסים במשק. למחסור במהנדסים בישראל כמה סיבות, ובהן חוסר בתשתיות ובסגל אקדמי במוסדות האקדמיים שאינו מאפשר הגדלה משמעותית נוספת במספר הסטודנטים להנדסה. סיבה נוספת נעוצה בכך שרצף החינוך הקיים בישראל אינו משמש כר פורה דיו כדי להגדיל במידה ניכרת את מספר בוגרי מערכת החינוך הממשיכים ללימודים במקצועות ההנדסה, המדעים והטכנולוגיה.
אפקה — המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב הכפילה בשנים האחרונות את מספר הסטודנטים והסטודנטיות שהיא מקבלת ללימודי הנדסה וכיום מתקבלים ללימודים כ–1,000 סטודנטים וסטודנטיות בשנה; בסיום התואר 97% מהם משתלבים כמהנדסים בתעשיית ההיי־טק ובמגזרים נוספים במשק. פרופ' מויאל צופה כי מספר הבוגרים והבוגרות של אפקה ומוסדות אקדמיים אחרים ימשיך לצמוח, אך לא יספיק כדי להתמודד עם המחסור הקיים במהנדסים.
מה נדרש ממהנדסים כיום?
פרופ' מויאל מדגיש כי "ההתייחסות למחסור הכמותי במהנדסים במשק היא רק היבט אחד של הנושא. היבט חשוב נוסף הוא רלוונטיות לתהליך החינוך של המהנדסים".
בדומה לתהליכי הגדרת מוצר או שירות בחברות טכנולוגיות, כדי להגדיר את תהליך חינוך המהנדסים שלה פנתה אפקה לכ–100 חברות היי־טק בשאלה: "אילו כישורים אתם צריכים כיום ממהנדסים?" התשובות הצביעו באופן מובהק על כך שנוסף על הידע ההנדסי והמדעי החברות הטכנולוגיות דורשות ממהנדסים להיות בעלי מיומנויות כגון עבודה בצוות רב־תחומי, יכולת למידה וחקר עצמאית, חשיבה ביקורתית, יכולת הצגה אפקטיבית בכתב ובעל פה בעברית ובאנגלית ועוד.
"התזה הרווחת היתה שמהנדסים צריכים להיות טובים במקצועות הריאליים בלבד; אולם כיום הידע משתנה באורח תדיר ובקצב מהיר מאוד, ולכן מיומנות כמו למידה עצמית היא הכרחית", אומר פרופ' מויאל. "כמו כן, כיום מהנדסים נדרשים לשתף פעולה עם מעצבי מוצרים, פסיכולוגים, מתכנתים ועוד. כמי שבא מהתעשייה, הבחנתי שיש קושי בתקשורת בין מהנדסים לשותפים לפרויקט מדיסציפלינות אחרת, ולכן חשוב להקנות להם יכולת עבודה בצוות רב־תחומי".
לא רק דרישות השוק השתנו, אלא גם הסטודנטים והסטודנטיות עצמם. פרופ' מויאל מצביע על נקודה מעניינת בהקשר הזה: "פרופיל הדור הצעיר שונה בפרמטרים רבים ממה שהכרנו עד היום. הם מתקשים לשבת ביום לימודים הכולל שמונה שעות של הרצאות פרונטליות, אלא מעדיפים למידה פעילה שמחוברת לחוויה שבה הם אקטיביים ויוצרים, ומעדיפים תוכן ויזואלי על פני טקסטים".
רצף חינוכי לאומי
פרופ' מויאל, שנכנס לתפקיד נשיא אפקה בשנת 2015 ומשמש כיום גם בתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח), החל את הקריירה המקצועית שלו בתחום ההיי־טק ומילא תפקיד של סמנכ"ל פיתוח, ובהמשך היה שבע שנים מנכ"ל חברת NSC, המפתחת מוצרי זיהוי דיבור. מתוך אמונה בדרך ובחשיבותו של תהליך חינוך המהנדסים החליט פרופ' מויאל לחזור לאקדמיה ולהיות שותף לשינוי בתהליך חינוך המהנדסים.
בבסיס השינוי שהחל פרופ' מויאל להוביל באפקה לפני כשבע שנים הוגדר "מתווה אפקה", המציע גישה ייחודית למימוש שינוי בתהליך חינוך. "שילבנו בהגדרת דמות הבוגר את ציפיות תעשיית ההיי־טק. דמות הבוגר של אפקה כוללת לא רק ידע, אלא גם מיומנויות אישיות ומקצועיות וערכים", הוא מסביר. "מכאן הגענו למסקנה שאנחנו לא רק מכשירים מהנדסים, אלא מחנכים דור של מהנדסים. זו לא רק סמנטיקה — אנחנו מקנים לסטודנטים ולסטודנטיות שלנו את הידע הנדרש להם בתעשייה וכן מסייעים להם בהתפתחותם האישית, המקצועית והערכית".
נוסף על הקניית ידע, הקורסים באפקה מתמקדים בהנחלת מיומנויות תוך כדי פעילות אקטיבית של הסטודנטים והסטודנטיות בתהליכי הלמידה. "בכמחצית מהקורסים באפקה נעשה שימוש בשיטות הוראה חדשניות שאינן הרצאה פרונטלית בלבד. הסטודנטים והסטודנטיות משובצים לצוותי פרויקט, מעלים רעיונות, מתווכחים ומחלקים ביניהם משימות. הם לומדים בכיתות, אבל גם יוצאים לביקורים בתעשייה ואפילו למסלולי מרוצים, חוות סולריות והפלגות בים; כל אלה נכללים בקורסים שמעבירים ידע הנדסי דרך חוויה שמקנה מיומנויות. הדרך להעברת הידע משתנה", אומר פרופ' מויאל ומסביר כי במקביל השתנה המרחב הפיזי של הקמפוס ועוצב כמתחם למידה שיתופי חדשני.
כמו כן, הפעילויות מחוץ לתוכנית הלימודים הורחבו במידה ניכרת. "יש לנו כיום עשרות מועדונים שהוקמו ביוזמת הסטודנטים והסטודנטיות ושההשתתפות בהם אינה כרוכה בתשלום; אמנם הם אינם מקנים נקודות זכות אקדמיות — אבל הם מספקים עניין רב, אפשרות להגשים חלומות ולרכוש כלים ומיומנויות מגוונות", מספר פרופ' מויאל. "למשל, יש לנו מועדון חלל שבו הסטודנטים עולים לגג המכללה בלילות ומשתמשים בטלסקופים; מועדון 'מהנדסים ללא גבולות', שחבריו נסעו כמה פעמים לאירופה כדי לבנות מרחבי למידה לפליטים אוקראינים; מועדון רכב שבנה רכב סולרי משלב התכנון ועד לשלב הנסיעה; מועדונים שמשלבים בין הנדסה למוזיקה או בין הנדסה לאמנות ועוד. לפני חמש שנים, כשהתחלנו בתוכנית המועדונים, אמרו לי שהסטודנטים לא יצטרפו. כיום יש מאות רבות של סטודנטים וסטודנטיות פעילים בעשרות מועדונים".
"איש אינו יכול להצטיין בתחום שלא שזורה בו הנאה אינטלקטואלית ועניין. תפקיד האקדמיה אינו לרדוף אחר הסטודנטים והסטודנטיות שילמדו, אלא מחובתה לחשוף אותם לאפשרויות, להצית את דמיונם ולבנות עבורם פלטפורמות שמעודדות סקרנות", אומר פרופ' מויאל. תפיסתו הובילה להצלחת המתווה המיושם באפקה; כיום מגיעים למכללה גופי חינוך אחרים כדי ללמוד את המתווה ולבחון את יישומו אצלם. "אין ספק שאת המודל אפשר להמיר לשימוש בכל מוסד חינוך אחר. אני סבור שהחינוך המדעי־הטכנולוגי במערכת החינוך יכול לשמש חלוץ ולאמץ את עקרונות המתווה — להגדיר באותו אופן את דמות הבוגר שיסיים 12 שנות לימוד בצורה מותאמת לאקדמיה. כך נוכל להשיג רצף חינוכי לאומי אופטימלי", הוא מסכם.
לפנייה טלפונית >>
לאתר מכללת אפקה >>
בשיתוף מכללת אפקה
