מי שבוחן את שוק האנרגיה הישראלי דרך המצגות בכנסים המקצועיים, רואה תמונה אופטימית של קדמה: רשתות חכמות, אגירה מבוזרת, אנרגיות מתחדשות וניהול עומסים דיגיטלי. אלא שהמציאות בשטח, זו שפוגשת את היזם שמגיע להקים מתקן אגירה בפועל, נראית קצת אחרת. שם, החזון הטכנולוגי מתנגש בקירות של בירוקרטיה, בהליכי רישוי שתוכננו עבור תחנות כוח של המאה הקודמת, ובחוסר ודאות תכנונית.
הפער הזה אינו טכנולוגי. סוללות מתקני האגירה עובדות, מערכות הניהול הוכיחו את עצמן בעולם, ושמש לא חסרה לנו בישראל. אולם בעוד שהטכנולוגיה מתקדמת בקצב אקספוננציאלי, הרגולציה והליכי התכנון נעים בקצב ליניארי, ולעיתים אף עומדים במקום. בתווך הזה נוצר "שטח הפקר" שבו יזמים מגלים שניהול פרויקט אגירה בישראל הוא משימה שדורשת הרבה יותר מידע הנדסי, היא דורשת הבנה עמוקה של המנגנון כדי להפוך חסמים לתוכנית עבודה.
זהו בדיוק המגרש הביתי של WDI. החברה, המתמחה בניהול פרויקטים מורכבים בתחום התשתיות והאנרגיה, מביאה לשולחן ניסיון שנצבר ב"מגרש של הגדולים" – הקמת תחנות כוח, מתקני התפלה ומבני תעשייה מורכבים. גיא גולן, מנכ"ל החברה, ואיל ניר, ראש תחום פרויקטים תעשייתיים, אינם מסתכלים על רגולציה כאויב שיש להביס, אלא שפה שיש לדעת לדבר אותה.
איך מובילים פרויקט אגירה מורכב מבלי לחרוג מלוחות זמנים ותקציבים, כשהמציאות משתנה תוך כדי תנועה?
גיא גולן: "אי-ודאות אינה תקלה בדרך, היא המצב הנתון. בפרויקטים מהסוג הזה אי אפשר לחכות שכל התנאים יהיו סגורים מראש, זה פשוט לא קורה. הניהול צריך לדעת לעבוד גם כשאין תמונה מלאה ולהתקדם בצורה מבוקרת בלי לייצר בעיות בהמשך".
לדעת היכן פרויקטים נופלים
הגישה הזו נשענת על זיהוי מוקדם של נקודות החיכוך המרכזיות בפרויקט ועל קבלת החלטות לפני שהן הופכות ליקרות. "אנחנו יודעים היכן פרויקטים נופלים שוב ושוב, ואיפה שינוי מאוחר עלול לפרק עבודה שכבר נעשתה", אומר גולן. במקום לעצור ולהמתין, ב-WDI מקדמים במקביל תהליכים שניתן לקדם, ומוודאים שהתכנון נשאר גמיש מספיק כדי להכיל שינויים רגולטוריים וטכנולוגיים בלי לאבד שליטה על המסגרת הכוללת.
אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בתחום האגירה הוא הממשק מול גופי התכנון הארציים, ובראשם הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות (ות"ל). רבים חוששים ממרתון בירוקרטי, אלא שהניסיון של WDI מלמד שכשמגיעים מוכנים, המנגנון הזה הופך ממכשול למנוף.
איפה בא לידי ביטוי הערך של WDI בפרויקטים של אגירה שעוברים דרך הות"ל?
איל ניר: "הות"ל היא גוף מקצועי. בניגוד לוועדות מקומיות, שלא תמיד מכירות לעומק פרויקטים של אנרגיה ולעיתים מושפעות גם משיקולים פוליטיים או מהתנגדויות תושבים, בות"ל יושבים אנשים שמכירים תשתיות ואנרגיה ויודעים לבחון פרויקט בצורה מקצועית".
הערך, לדבריו, נובע בעיקר מאופן ההכנה. "יזמים רבים מגיעים לוועדה כשהעבודה עדיין לא סגורה לגמרי, ומקווים להתקדם תוך כדי", הוא אומר. הגישה של WDI היא להגיע לדיון עם פתרון הנדסי מגובש ועם מענה מוקדם לנושאים שמעסיקים את הגורמים המאשרים, החל מבטיחות וכיבוי אש ועד היבטים סביבתיים. "אנחנו מדברים בשפה של הרגולטור, מבינים את האילוצים שלו ומציגים פרויקט שלם ולא רעיון כללי", הוא מוסיף, "כך שהדיון הופך להיות הרבה יותר ענייני".
המעבר מפרויקטים של תשתיות קלאסיות לעולם האנרגיה החדשה חושף גם כשלים תרבותיים בניהול הישראלי. התשוקה "לראות כלים בשטח" גוברת לעיתים על ההיגיון התכנוני, והתוצאה היא פרויקטים שנתקעים בשלבי הביצוע וגוררים עלויות כבדות בתיקונים ובשינויים. ב-WDI, שמגדירה את עצמה כחברת בוטיק המעניקה יחס אישי ומעורבות הנהלה גבוהה, מתעקשים לעיתים לעצור את הסוסים הדוהרים כדי לוודא שהעגלה רתומה כמו שצריך.
מהו השלב שבו אסור למהר, גם כשכולם דוחפים קדימה?
גיא גולן: "אנחנו רואים הרבה פרויקטים שבהם יש לחץ גדול להתחיל ביצוע כמה שיותר מהר. רוצים לראות התקדמות בשטח, טרקטורים, עבודות. הבעיה היא שכאשר מתחילים לעבוד לפני שהתכנון סגור ולפני שכל ההיתרים הסטטוטוריים הושלמו, זה מייצר כמעט תמיד עצירות ובעיות בהמשך".
לדבריו, אחת הטעויות החוזרות היא ניסיון "להשלים תוך כדי". דרישות שלא נסגרו מול רשויות, מגבלות סביבתיות או סוגיות תכנוניות שמתגלות מאוחר, עוצרות את העבודות ומאלצות חזרה אחורה. "כשאתה כבר בביצוע, כל שינוי קטן הופך לבעיה גדולה", הוא אומר. "הזמן שאנחנו משקיעים לפני העלייה לקרקע חוסך חודשים ארוכים של עצירות בביצוע", מסביר גולן, "ומונע חריגות תקציב שנולדות מהחלטות שנעשו מוקדם מדי".
המשמעות של ניהול הידע
היבט נוסף שמייחד את פעילות החברה הוא ניהול הידע. בתחום צעיר כמו אגירת אנרגיה, שבו אין עדיין "ספר הפעלה" מסודר וניסיון של עשרות שנים, הידע שנצבר מפרויקט לפרויקט הוא הנכס היקר ביותר. ב-WDI משתמשים במודל של ראשי תחומים שמשמשים כמנטורים, ומעבירים את התובנות שנצברו בפרויקטים מורכבים כמו תחנות כוח ומתקני התפלה, ליישום בעולמות האגירה. כך, כל פרויקט חדש לא מתחיל מאפס, אלא נשען על כתפיים רחבות של ידע ארגוני.
גולן וניר כבר מפנים את המבט קדימה, אל עבר עתיד שבו רשת החשמל הישראלית תיראה אחרת לגמרי. במקום קווים ארציים כבדים שמעבירים חשמל מקצה לקצה וחשופים לפגיעות, הם רואים רשת מבוזרת, חכמה יותר ובעלת שרידות גבוהה יותר.
מהניסיון שלכם, האם השוק הישראלי באמת ערוך למהפכת האגירה ברמה הניהולית והמערכתית?
גיא גולן: "העתיד הוא בייצור ואגירה מקומיים, מקור קרוב לבית, ולא בקווי מתח על של 400 קילו-וולט שחוצים את המדינה. זהו מהלך קריטי שמגדיל את השרידות של המערכת, במיוחד במדינה כמו שלנו. כמו שהמדינה ידעה בעבר לתת הקלות רגולטוריות משמעותיות לתחום הסולארי כדי להזניק אותו, כך צריך לקרות היום באגירה.
לדבריו, אין סיכון סביבתי חריג או בטיחותי שלא ניתן לניהול. "אם הרשויות יאמצו את הגישה הזו ויאפשרו מסלול ירוק לאגירה", הוא אומר, "נוכל להגיע למצב של משק מבוזר ויעיל הרבה יותר מהר".
פרויקט אגירה הוא תשתית לאומית קריטית שנועדה להבטיח את הרציפות התפקודית של המשק הישראלי. כדי שהחזון הזה יתממש, נדרשים אנשים שיודעים לחבר בין החלום לבין הפרקטיקה, בין היזם לבין הרגולטור, ובין התוכנית לשטח. עבור גולן וניר, זוהי בדיוק הגדרת התפקיד של WDI: להפוך את המורכבות הכוללת של העולם החדש הזה לתוכנית עבודה ישימה.
בשיתוף WDI
