איתן פרנס, מהדמויות הבולטות כיום בשיח האנרגיות המתחדשות, הקים את איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל, ארגון הגג של התעשייה בתחום, לפני יותר מעשור אותו הוא מנהל מאז. בארגון חברות כיום 190 חברות, מחברות רב-לאומיות ועד חברות עירוניות וממשלתיות, מסולארי ועד תחבורה חשמלית. פרנס, שנחשב לבר-סמכא בתחום, קובע כי ישראל נכשלת בעמידה ביעדי הממשלה לייצור חשמל באנרגיה מתחדשת. בראיון מיוחד עימו הוא מפרט את הסיבות לכך, מצביע על החסמים המרכזיים ומה צריך לעשות כדי לשנות את המצב.
בסוף שנת 2021 ישראל לא עמדה ביעד 10% שנקבע ל-2020 והגענו רק ל-6% ייצור מאנרגיה מתחדשת. ישראל היא חלוצת האנרגיה הסולארית ואף נחשבת למעצמת חדשנות טכנולוגית. מדוע אנחנו לא מצליחים?
"הסיבות העיקריות לעיכוב בפיתוח משק החשמל נעוצות בהיסטוריה שלו. שני עשורים בהם האוצר לא הצליח לאשר רפורמה יצרו מציאות של חוסר תכנון ופיתוח של משק החשמל. טכנולוגית נתקענו מאחור והיום אנחנו משלמים מחיר כבד. הרשת עמוסה ולא ניתן לחבר מתקנים סולאריים בהרבה אזורים בארץ. הסיבה השנייה לעיכוב תמיד הייתה מדיניות משרד האוצר שלא להשקיע בתחום ולהמתין לירידת עלויות. ואכן, מדובר בתחום בו העלויות צנחו דרמטית, אבל לעיכוב הזה יש מחיר - ישראל נמצאת כיום במקום האחרון מקרב מדינות ה-OECD ביישום אנרגיה מתחדשת והיא נמצאת גם בנחיתות אזורית. אפילו השכנה שלנו ירדן הודיעה על חציית רף 20% אנרגיה מתחדשת החודש. אם באוצר היו מחשבים את תועלות התחום ולא רק את העלויות - מזמן היינו במקום אחר.
במה תלוי הפתרון לחסם הרשת, מתי כן ניתן יהיה לחבר מתקנים לרשת?
"אני לא חושב שיש רגולטור או חברה בישראל שמבינים כיצד מתקדמות תוכניות הפיתוח שמאשרים שרי האנרגיה. אחרי ועידת פריז ישראל קבעה יעד אנרגיה מתחדשת של 17% ולחברת החשמל אושרה תוכנית פיתוח בעלות של מיליארדים. היעד כמעט והוכפל בשנת 2021 ל-30% ובימים אלו נמצאת בפני שרת האנרגיה, קארין אלהרר, תוכנית פיתוח משלימה שתאפשר הגעה ליעד 2030. הבעיה היא שההתקדמות בביצוע מצד חברת החשמל היא נעלם. התוצאה כיום בשטח היא שחברות סולאריות מוכרות לצרכני חשמל חלומות על גגות סולאריים שאיש אינו יודע מתי הם יקומו, כי הם תלויים בתוכנית הפיתוח. לפעמים צרכנים מקבלים תשובה מחברת החשמל שפיתוח הרשת יושלם שנים קדימה, לדוגמא בשנת 2026, ולפעמים פשוט עונים להם: 'זה לא כלול בתוכנית הפיתוח'. לצרכנים כאלו שכבר נמצאים בתהליך, אחרי התקשרות עם חברה סולארית, אין כל סעד, או דרך לדעת על מה מסתמכת התשובה וכיצד ניתן לעקוב אחרי פיתוח הרשת. עיקר הבעיה נעוץ בעובדה שגם אחרי הרפורמה במשק החשמל, שאושרה בכנסת בשנת 2018, חברת החשמל נותרה מונופול בביצוע עבודות הפיתוח של הרשת. כאשר אין תחרות תוצאה כזו היא אפשרית".
איך אפשר לשנות את זה, אם הרפורמה קבעה שחברת החשמל אחראית על הרשת?
"הדרך היחידה לשנות את המצב היא להציב בפני החברה לוחות זמנים מחייבים אחריהם העבודות יוצאו לשוק הפרטי. כבר הוכחנו שלוחות הזמנים מתקצרים נפלאות כאשר מי שמבצע את עבודות הרשת הם היזמים. הגיע הזמן שמשרד האנרגיה יקבל החלטה אמיצה שתזעזע לטובה את לוחות הזמנים במשק החשמל. זה בידיים של השרה קארין אלהרר. אני גם מאמין שעצם קיומה של אפשרות שכזו יגרום לחברת החשמל להשתנות, ואם לא אז הרשת תפותח על-ידי חברות פרטיות".
דרוש אופק תכנוני
בעשור שחלף מאז החל פרנס בכהונתו התחלפו לפחות ארבעה שרי אנרגיה. גם המשרד שינה את שמו לא מעט פעמים: משרד האנרגיה והמים, משרד התשתיות הלאומיות ולבסוף - משרד האנרגיה. עם זאת, שיעור תחלופת השרים היה נמוך מזה של משרדים אחרים.
איך אתה רואה את התפקוד של משרד האנרגיה החדש? בכל זאת התחלפו בכירי המשרד, יש שרה ומנכ"ל חדשים. יש שינוי ביחס לאנרגיה המתחדשת?
"כמובן, אני חושב שלא יכולנו לקבל שרת אנרגיה וגם מנכ"ל מסורים יותר לתחום מהשרה אלהרר והמנכ"ל, ליאור שילת. מייד עם כניסתה לתפקיד הבהירה השרה שהיא בעד התחום. היא מכנסת תדיר פורום ממשלתי וגם מזמנת את חברת החשמל לישיבות מעקב אחר התקדמות התחום. גם המנכ"ל החדש מגלה מעורבות ונכונות ראויים לשבח בטיפול בתחום. צריך לציין שבמשך קרוב לחמש שנים, משרד האנרגיה לא הגיש תוכנית עבודה רב-שנתית לקידום אנרגיה מתחדשת, למרות שמדובר בחובה שמופיעה בחוק (תיקון מ-2017). בימים אלו עובדים לראשונה במשרד על תוכנית עבודה רב-שנתית".
מה החשיבות של תוכנית רב-שנתית לתחום? זה מה שיביא לעמידה ביעדים?
"בתחום האנרגיה המתחדשת, אחד הדברים שהיו הכי חסרים לכל מי שפועל בתחום זה אופק תכנוני. רשות החשמל אישרה לתחום הזה מכסות שלפעמים הסתיימו ביום בו פורסמו. הרשות גם התחייבה לפרסם מכרזים וסטתה מלוחות הזמנים, לפעמים לתקופות של חודשים ארוכים ואפילו מעל שנה. הדבר הכי חשוב לכל מי שמנהל עסק הוא לתכנן קדימה ואת זה אי אפשר לעשות בלי אופק לפעילות. תוכנית שכזו מייצרת אופק אסדרתי ליזמים שפועלים בתחום. היא גם מוזילה בסופו של יום את התחום, גם כי מי שכבר נמצא בשוק יכול להתייעל וגם נכנסים שחקנים חדשים, שרואים שיש למדינה תוכנית אמיתית, ובכך מגבירים את התחרות. עד להשלמת התוכנית, שצפויה להתפרסם בחודש מרץ הקרוב, השרה אלהרר אישרה לענף הגגות הסולאריים אסדרה לשנתיים, כלומר ל-2022 ו-2023. כולם יודעים מהם הכללים ואפשר להתמקד בעבודה. למרות שזה נשמע קצר מועד, זה שינוי אמיתי והשוק היה חייב את זה כדי לצמוח".
אנחנו היום נמצאים סביב 9% ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת, יש פחות שנים להגיע ליעד של 30%. זה פער עצום. איך המדינה תצליח לעמוד ביעד?
"נכון, זה פער עצום ובמספרים של הספק מותקן הפער הזה הופך עוד יותר דרמטי. יש צורך לחבר לרשת כל שנה יותר מ-1,600 מגה-וואט, זאת כאשר השוק הסולארי בישראל, בשנה הכי טובה שלו, הקים כמחצית. יש צורך להגדיל את התעשייה הזו, להכפיל את כוח האדם שלה. הצעד הראשון הוא לייצר אופק לפעילות כדי שחברות יצמחו וחברות חדשות יקומו. כיום זה עוד לא קורה בכל הסגמנטים".
אז אופק ופיתוח רשת החשמל? ואז ישראל תוכל לעמוד ביעד של 30%?
"זהו, שאז רק יתבררו הבעיות הנוספות שהתחום הזה מתמודד אתם. כדי לעמוד ביעדים הללו צריך לצלוח מספר משרדי ממשלה שכל אחד מחזיק באג'נדה ותוכניות משלו. מנהל התכנון במשרד הפנים, שחונק את המיזמים הקרקעיים ; המשרד להגנת הסביבה, שלא רוצה לקדם את אנרגיית הרוח, או מתקנים סולאריים קרקעיים ; רשות מקרקעי ישראל, שהתפקיד שלה הוא לקבל כמה שיותר הכנסות מהקרקע ומגבילה את גודל המתקנים באגודות חקלאיות ; ומשרד החקלאות, שמעוניין לראות את תחום האגרי-סולארי קורה, אבל חושש להישאר עם מיזמי חשמל ובלי חקלאות מתחתם. ויש את רשות החשמל, שתפקידה למזער עלויות ולכן קשה לה מאד לשלם תעריפים למתקני גגות, אגרו-סולארי, או למתקני פסולת לאנרגיה, כאשר היא יכולה לקבל את אותו חשמל בכמעט מחצית מחיר במתקנים סולאריים קרקעיים. מדובר בתחום אותו מאסדרים מספר משרדי ממשלה והסכמות אין".
לדאוג לצרכנים הקטנים
לאחר כל זאת עולה מאליה השאלה איך יוצאים מפלונטר שכזה. אני שואל את פרנס אם יש לממשלה בכלל כלים לקדם פתרון? "אני חושב שהדרך הנכונה לנתח את המצב היא להבין שישראל צועדת אל משבר אנרגיה של מחסור בחשמל בתוך עשור ואפילו מוקדם יותר", הוא משיב. "צרכי החשמל של ישראל משתנים. חשמול התחבורה הוא מהפכה שתשטוף את העולם. ישראל לא תוכל להישאר מאחור ותוכניות הממשלה לחשמול צי האוטובוסים, וגם הזינוק שראינו ב-2021 במכירת רכבים חשמליים, הם ההוכחה הטובה ביותר למה שעומד לפנינו. העולם נפרד מהדלקים וצודקות השרות אלהרר וגם השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, שחייבים להפסיק לשרוף גז טבעי ואי אפשר לקדם הקמה של תחנות גז נוספות. אבל זה לא מסתדר עם המספרים, עם הצרכים של ישראל. כי אם האנרגיה המתחדשת נעצרת בפתחם של משרדי הממשלה שהזכרתי, אז חייבים לפתח את משק הגז הטבעי, או למצוא פתרונות דחופים לקידום תחום האנרגיה המתחדשת. אי אפשר לעשות לא את זה ולא את זה. התוצאה תהיה משבר".
אז מה אתה מציע?
"הממשלה חייבת להכריז על תוכנית חירום לאומית לקידום התחום. צריך לקבוע שהמשבר כבר קורה כיום. רק מתוך ניהול משבר ישבו בשולחן אחד המשרדים השונים ויסכימו לבצע ויתורים קשים על העקרונות שעליהם הם מגנים כיום. חייבים להבין שלאנרגיה מתחדשת יש מחירים, כלכליים וגם קרקעיים, וחייבים לשלם אותם אם רוצים לעשות שינוי. כל מדינה שמקדמת את התחום משלמת מחירים. לכן, קראנו לשר האוצר ולשרת האנרגיה להקים מנהלת חירום לקידום אנרגיה מתחדשת וייתכן שצריך להקים ועדת שרים מיוחדת שתוכל לעקוב אחר התפתחות התחום".
יש לך בכל זאת משהו טוב להגיד על הרגולטורים, שאתה עובד מולם כל כך הרבה שנים? אני מניח שניהלתם לא מעט קרבות בשנים הללו.
"דווקא יש לנו מילים טובות להגיד על רשות החשמל. אותה רשות שמאד היינו רוצים שתספור גם את התועלות של התחום ולא רק את העלויות. בסופו של יום היא מחולל השינוי. זו עבודה מורכבת ומסובכת בתוך מציאות כמעט בלתי אפשרית של רפורמה שהתאחרה וכיום מתרחשת. הם רצו לתוך תחומים כמו קירוי מאגרים וסולארי משולב אגירה וכיום חייבים לעזור להליכים התחרותיים להצליח. בימים אלו הם בונים את משק האנרגיה התחרותי של ישראל, שאמור להיות שוק חופשי של חשמל, עולם שבו לא נצטרך עוד להמתין למכרזים או לאסדרות של הרשות. אבל האתגר האמיתי שלהם בשוק חופשי יהיה לדאוג לצרכנים הקטנים, שחלקם גם מייצר חשמל על הגג, או טוען חשמל בסוללה שבמפעל. הרשות חייבת לפתח את היזמות במקטע החלוקה, לאפשר אסדרות חכמות לאגירת חשמל ופריקה לרשת. יש חשיבות עצומה להפוך צרכני חשמל לעצמאים אנרגטית. כאן נחבא האוצר הגדול של האנרגיה המתחדשת שרשות החשמל עוד לא התחילה לחשוף. משק החשמל של ישראל הלך כברת דרך ארוכה בעשור האחרון, עכשיו יש צורך במנהיגות ירוקה שתהפוך אותו למתקדם ודל-פחמן".
