בסוף שנת 2020 הגיעה ישראל לכ-6% ייצור חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשת. כלומר כ-6% מסך צריכת החשמל סופקו ממתקני אנרגיה מתחדשת, בעיקר אנרגיה סולארית פוטו-וולטאית והיעד של 10% התפספס בגדול. בחודש אוקטובר האחרון התחייבה הממשלה ליעדים חדשים לתחום, של 20% בשנת 2025 ו-30% בשנת 2030. יעדים אלו נקבעו תחת מחאה של המשרד להגנת הסביבה, שרצה יעד הרבה יותר אגרסיבי של 45%. כיצד הגענו לנתון הנמוך כל כך לאחר 12 שנים של קידום התחום וכיצד נקפוץ מ-6% ל-20% תוך ארבע שנים ו-30% בתוך תשע שנים?
כל מי שמצוי בשגרת העשייה במשק האנרגיה יודע כמה קשה לקדם מתקני תשתית. מגג סולארי, שתקופת ההקמה שקבעה לו רשות החשמל הוא שנה, ועד לחוות רוח שפיתוחה יכול להגיע גם לעשר שנים. היסטורית, מאחורי הסרבול בפיתוח תשתיות אנרגיה ירוקה בישראל עומדות שתי סיבות עיקריות: רפורמה במשק החשמל שהתאחרה בשני עשורים וגישה שמרנית של האוצר, שאינו מכיר בתועלות האנרגיה המתחדשת, או בעלויות החיצוניות של הייצור הפוסילי ולכן רואה בתחום סובסידיה שיש לאפשר במשורה. ב-2018 השתנו סיבות אלו, אושרה רפורמה במשק החשמל וגם מחירי האנרגיה הסולארית הגיעו לרף שאפשר לרשות החשמל לפרסם סדרת מכרזים במחירים שמתחרים ואף מנצחים את עלויות הייצור בגז טבעי.
אך גם לאחר שהוסרו החסמים ההיסטוריים התברר עד כמה שרוי התחום בכאוס שממשיך לאיים על עתידו. לכל משרד ורשות שנוגעים בתחום, מדיניות והחלטות משלו. גם כאלו שסותרות את של רעהו. לדוגמה: מנהל התכנון החליט לחסום את הפיתוח הקרקעי וגרם לעצירת היזמות של מתקנים קרקעיים, זאת תוך הנפת דגל העדפת הדו-שימוש. אך לאוצר ולרשות החשמל הדו-שימוש יקר ואלו חתכו את התעריפים לגגות סולאריים השנה באופן דרסטי וגרמו לדעיכה בביקוש לגגות סולאריים. רשות מקרקעי ישראל מנסה מצידה לקבל כמה שיותר הכנסות ממתקנים סולאריים קרקעיים ודו-שימוש ומעמיסה על התחום עלויות, למרות שאלו מגיעות מכיס כלל צרכני החשמל שמממנים בחשבונותיהם את המהפכה הירוקה. משרד הפנים חסם את אפשרות קירוי חניונים בגג סולארי בכך שסירב לפטור מהיטל השבחה את הקירוי ולא איכפת לו כי התוצאה היא שגם לא מקרים חניונים וגם אין גבייה של היטלים. בקיצור, כאוס רב-משרדי והרשימה עוד ארוכה.
לכל אלו מצטרף מצבה של רשת החשמל שבגלל הרפורמה שהתעכבה לא פותחה וכעת לא יכולה לקבל את האנרגיה המתחדשת, ובחלק מהאזורים בארץ אף לא ניתן לחבר אליה מערכת סולארית ביתית.
אז כיצד בכל זאת מבצעים קפיצה מהמקום שבו אנו נמצאים ליעדים שקבעה הממשלה ומחברים אלפי מגוו"ט בתוך שנים ספורות ? התשובה היא הקמת מנהלת קבועה לקידום אנרגיה ירוקה. כזו שמפגישה את כל משרדי הממשלה והגורמים המעורבים, כופה על המשרדים הסכמות ועוקבת אחר הביצוע. כזו שיכולה לנתח היכן ניתן להקים את כל אלפי המגוו"ט ומבינה שיש מחיר עצום שצריך לשלם כדי שזה יקרה - הן בתעריפים לגגות והן בהפשרת קרקעות למתקנים סולאריים.
הגיע הזמן להפוך את הסיסמה "אנרגיה ירוקה" למציאות בישראל ולצמצם את הפער המעליב שלנו מהעולם המפותח וגם משכנותינו באזור, שחלקן כבר עקף אותנו. ישראל מנותקת ממשבר האקלים ומנותקת מהקידמה במשקי החשמל. חילופי הממשלה הן הזדמנות פז להגברת המשילות השלטונית ולשינוי המתבקש, שבסופו נוכל להחזיר למדינה שהמציאה את האנרגיה המתחדשת את התואר שאיבדה ולזנק אל העתיד.
