הפריצה הגדולה של "הבינה המלאכותית היוצרת" בשנים האחרונות מעלה בקצה האחד ציפייה לעולם אוטופי (האזינו לריי קורצווייל וסם אלטמן) ובקצה השני תחושת סכנה קיומית מתקרבת עד כדי קץ האנושות (האזינו לאליעזר יודקובסקי). אבל עוד לפני שמגיעים לתסריט הכחדת המין האנושי, אחת הסוגיות שמעוררת חשש בימים אלה היא השאלה האם "בינה המלאכותית היוצרת" תחליף אותנו במקומות העבודה, מצב שיוביל לאבטלה המונית? ואילו מקצועות ישרדו את המהפכה (אם בכלל)?
כחברת סגל בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון מעניינת אותי במיוחד השאלה האם גם אנו, אנשי החינוך, נמצאים בסכנת החלפה קרבה והולכת.
בשנת 1984 פירסם הפסיכולוג בנג'מין בלום מאמר בשם "בעיית שתי סטיות התקן: החיפוש אחר שיטות הוראה קבוצתיות יעילות כמו הוראה מותאמת אישית אחד על אחד" (בתרגום חופשי). בלום הראה כיצד התפלגות ההצלחה של ילדים שלמדו בצורה מותאמת אישית ופרטנית (כמו שלמדו נסיכים לאורך ההיסטוריה) "זזה ימינה ב-2 סטיות תקן", או במילים פשוטות, הציון הממוצע של הילדים בשיטה המדוברת היה שקול לאחוזון ה-97 בשיטת ההוראה המסורתית. בהמשך מצאו שהתזוזה היתה קצת קטנה יותר, אך עדיין משמעותית מאוד.
אז למה המאמר מתחיל במילה "בעיית"? הבעיה היא כמובן כיצד אפשר ללמד בקנה מידה רחב באופן מותאם אישית ופרטני, בעוד שבמערכת החינוך היחס הוא של מורה ל-30 תלמידים במקרה הטוב. עד היום, 40 שנים(!) אחרי כתיבת המאמר, ולמרות טכנולוגיות חינוכיות רבות ששואפות לפתור את הבעיה (ומחקרים אכן מצאו שיש טכנולוגיות שמשתוות להוראה מותאמת אישית ופרטנית אנושית), למידה מותאמת אישית ופרטנית, בין אם טכנולוגית או אנושית, עדיין מייצגת את היוצא מהכלל ולא את הלמידה הרווחת במערכת החינוך. אם כן, האם הבינה המלאכותית תשנה את התמונה?
הרובוטים החברתיים
"בינה מלאכותית יוצרת בחינוך" יכולה להופיע בצורות שונות. תלמידים רבים כבר מכירים כלי בינה כמו chatGPT, קלוד, ג'מיני וחבריהם, שמאפשרים תקשורת ישירה עם הבינה ליצירת מענה טקסטואלי, ויזואלי, קולי ועוד. לתקשורת הזו יכולה להצטרף גם דמות וירטואלית, שיכולה להיראות אנושית עד כדי תחושה מוזרה (שידועה בשם "עמק המוזרות"). צורה נוספת היא בינה מלאכותית המשולבת עם רובוטים חברתיים.
מהם רובוטים חברתיים? כשמם — רובוטים שמסוגלים לנהל אינטראקציות חברתיות עם בני אדם. אף על פי שרובוטים חברתיים לא צלחו את מבחן החדירה לשוק בעבר (חברות רבות בתחום זה פשטו את הרגל בעשור הקודם), רבות מהחברות הגדולות והמצליחות כיום, כולל Tesla, Xiaomi ו-OpenAI, משקיעות משאבים רבים בפיתוח רובוטים דמויי אדם. האם נראה בקרוב רובוטים כמורים בכיתה?
לצד האתגרים (מי אמר קושי בהערכה, מידע שגוי והזיות, עצלות קוגניטיבית ועוד?), כבר כיום נראה שהבינה המלאכותית יכולה למלא חלקים גדולים מתפקיד המורה, כמו כתיבת מבחנים, בדיקת עבודות, תמיכה בלמידה מותאמת אישית ועבודה פרטנית עם ילדים. בפרט, כלים כמו Khanmigo, שמכוונים למטרות חינוכיות, מעוצבים מראש כך שלא יגלו את התשובה אלא ינחו את התלמיד בדרך לפתרון. אדרבה, לבינה המלאכותית יש אפילו יתרונות "אישיותיים" עלינו המורים האנושיים: היא לא שיפוטית ויש לה סבלנות אינסופית — מי אמר שכל התכונות האנושיות הן חיוביות? לא בכדי נטבע המונח "טעות אנוש".
בינה מלאכותית אף נמצאה מדויקת יותר במשימות הערכה פסיכולוגיות שונות, ורובוטים חברתיים יכולים להביע רגשות ולזהות רגשות אנושיים. האם אנחנו בדרך לפתור את בעיית שתי סטיות התקן של בלום? האם תם תפקידנו כמורים אנושיים?
במובנים מסוימים התשובה כנראה חיובית, וכמורים נצטרך לדעת "לשחרר" חלק לא קטן מתפקידנו המסורתי. אני, למשל, יודעת שהסטודנטים שלי מעדיפים אותי בהקלטה מאשר פנים אל פנים כאשר אני מעבירה הרצאת תוכן. אבל האם נרצה רובוט שנראה ומתנהג כמו מורה אנושי? האם רובוט כזה יוכל לעשות את כל תפקידי המורה האנושי? ניחוש שלי — לא ולא.
הבינה האנושית
על פי אילון מאסק, אחת הסיבות לכך שמכוניות אוטונומיות עדיין לא הגיעו לדרגה 5 (אוטונומיה מלאה) היא חוסר היכולת של הבינה המלאכותית להבין ולהסיק מצבים מנטליים של אחרים — אמונות, כוונות, רצונות ורגשות — ולחזות את התנהגותם בהתאם (יכולת אנושית הידועה בשם Theory of Mind). עבור מכונית מדובר בקושי לחזות מה יעשה ילד שעומד על שפת המדרכה. הבעיה החישובית המורכבת הזו קשורה לבעיה הפילוסופית הקשה של התודעה האנושית, שהיא היכולת לחוות את המציאות באופן סובייקטיבי. האם התודעה האנושית מעניקה לנו יכולות ששום בינה מלאכותית לא תוכל לחקות? איך נכון לשלב את היכולות הייחודיות האלה בתהליך הלימודי? האם רובוט שמעולם לא חווה כאב יוכל לעזור לילד במצוקה? ואיך נכון לעצב אינטראקציות חינוכיות אותנטיות עם בינה מלאכותית בעולמנו המסתורי? על שאלות אלה ועוד אנו מנסים לענות. מוזמנים להצטרף אלינו.
ד"ר רינת רוזנברג קימה היא ראש מעבדת Mindful Learning Technologies וראש המסלול להוראת מדעי המחשב בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון
