דרך ארוכה עשתה האנושות מהזמן בו מלחמות הוכרעו באמצעות חרבות, ועד למה שהתרחש באזורנו בספטמבר 2024 בו הוכרע חיזבאללה במתקפת ביפרים שהתפוצצו בידי בכיריו. תשעה חודשים אחר כך הוכרעה המתקפה האיראנית (והחות'ית) באמצעות טכנולוגיות אחרות שהפעילה ישראל. אלו סימלו יותר מכל את העליונות הטכנולוגית של ישראל, שהייתה אבן יסוד בתפיסת הביטחון שלה מאז הקמתה. זאת בניסיון להעביר את ההתמודדות במזרח התיכון מהמישור הכמותי למישור האיכותי, הכולל את איכות הטכנולוגיה ואת איכות הגורם האנושי המפתח ומפעיל את הטכנולוגיה.
להלן נעסוק כמובן בהיבט הטכנולוגי, אך לפני שאפנה אליו, הרשו לי להזכיר שוב את הגורם האנושי. כל מה שעשינו בנוי על תשתית אנושית שנסמכת לא רק על לימודי ליבה (מתמטיקה ואנגלית, למשל) אלא גם על מדעי המחשב, סייבר ובינה מלאכותית, פיזיקה וכיוצא בזה. מדובר בלימודים בכל הספקטרום - החל מגני ילדים, דרך בתי הספר וכלה באוניברסיטאות. בשנים האחרונות חלה ירידה, ברמה הממשלתית, בהבנת הצורך ובתקצוב לימודים כאלו, ויתרוננו הולך ונחלש. למזלנו, כמו שנראה בהמשך, פיתוח הטכנולוגיות העיקריות שהכריעו את המלחמה נגד איראן והחות'ים החל כבר לפני שנות דור (יותר מ-30 שנה), לפני שינוי סדר העדיפויות והתקצוב הממשלתי.
מובילות עולמית בסייבר
כידוע, ישראל הייתה אחת החלוצות העולמיות בפיתוח טכנולוגיות הסייבר. ההתחלה הייתה חשאית, לצרכי מודיעין (בתחילת שנות ה-80' של המאה שעברה), ומאוחר יותר (אמצע שנות ה-90') עברה לגרימת נזק פיזי למערכות נשק אויב באמצעות שיבוש התוכנה של המחשב המבצע בקרה על פעילותן התקינה. בהמשך הייתה ישראל המדינה הראשונה בעולם ש"יצאה מהארון", והפכה את הסייבר לעיסוק לגיטימי בכל שטחי החיים האזרחיים (לפני כ-15 שנה). צעד אחרון זה הפך אותנו למובילה עולמית בתחום פיתוח טכנולוגיות לאבטחת סייבר. עד היום, כמעט בכל מדד אפשרי, ישראל נמצאת באחד משלושת המקומות הראשונים בעולם.
במלחמת 12 הימים שהוזכרה לעיל, ביוני 2025, מילאו טכניקות הסייבר תפקיד מרכזי, לצד טכניקות הלוחמה האלקטרונית הקלאסית, בשיבוש מערכות נשק רבות של האויב. כך למשל, טכניקות משולבות אלו גרמו לכך שמתוך כ-1,000 כלי טיס בלתי מאוישים נושאי חומר נפץ ששיגרה איראן, הגיעו רק שניים לחציית הגבול עם ישראל. ואת הביפרים כבר הזכרנו?
בינה מלאכותית ולמידת מכונה
ישראל הייתה גם המדינה הראשונה בעולם שהכניסה מחשבים עם בינה מלאכותית (AI) להגנה על רשתות התקשורת, במטרה להקטין את המתח בין יעילות האבטחה ובין הפגיעה בפרטיות של אזרחי המדינה. השתמשנו ב"למידת מכונה" של הבינה המלאכותית, במטרה ללמוד את ההבדל בין התנהגות נורמלית של הודעות ברשת ובין התנהגות "לא נורמלית" המרמזת על הודעה המכילה וירוס, וזאת ללא צורך לפתוח כל הודעה ולקרוא אותה כדי לבדוק אם היא מכילה וירוס או לא.
הצלחת יישום זה הובילה אותנו לניסוח תוכנית לאומית לבינה מלאכותית שהייתה יכולה להציב אותנו ברשימת חמש המדינות הראשונות בעולם. למרות זאת, כאמור לעיל, בגלל אילוצים של פוליטיקה פנימית והצורך בתקציבי ממשלה קואליציוניים, לא הוקצו התקציבים הנדרשים וההישג הנדרש הולך ומתרחק מאיתנו מדי יום.
יירוט טילים בליסטיים
במלחמת 12 הימים ירו עלינו האיראנים כמעט 600 טילים בליסטיים כבדים. רובם ככולם לעבר מטרות אזרחיות צפופות. מתוכם חצו את הגבול כ-40 טילים, הרסו בתים וגרמו להרג של 31 אנשים. החישוב הסטטיסטי מראה כי אם לא היו מיורטים בדרכם, היה מספר האבדות ממטח זה בלבד עובר את המספר של 2,000 הרוגים. אם נוסיף לכך את המטחים שנורו קודם לכן על ידי איראן ותימן, המספר היה אף מוכפל.
איך יורטו הטילים בדרכם לישראל? הנושא העיקרי בעול היה טיל היירוט "חץ" על גרסאותיו. "חץ-3" למשל, יירט את הטילים מחוץ לאטמוספירה במרחק של מאות קילומטרים משטחנו.
גם כאן, הירידה לשורשי תהליך הפיתוח תגלה דברים דומים. הפיתוח בישראל החל בסוף שנות ה-80' ובסופו הייתה ישראל המדינה הראשונה בעולם שהייתה לה יכולת ליירט טילים בליסטיים. השנייה הייתה ארה"ב עם מערכת ה-THAAD.
לווייני צילום ומודיעין איכותי
בדרך כלל אנחנו לא ערים לשימוש הנרחב והיום-יומי שלנו בנכסי חלל. דוגמה מצוינת לכך היא העובדה שהציבור בישראל מקבל כמעט כמובן מאליו שכ-10-15 דקות לפני שנפלו טילים בליסטיים איראניים או תימנים בשטחנו, קיבלנו התרעה מפיקוד העורף, ישירות לטלפון הנייד, ובה התבקשנו להיות סמוכים למרחב מוגן. ההתרעה נוצרה על ידי שילוב של כמה מקורות מודיעין, והראשי שבהם הוא מה שהתקבל מלוויינים המאתרים את הטיל בזמן שיגורו, או לפעמים אפילו בשלבי הכנתו לשיגור.
ישראל אומנם לא הייתה הראשונה בחלל, אבל כאשר התחלנו לשגר את סדרת לווייני הצילום המכונים בשם "אופק" בסוף שנות ה-80', היינו המדינה השמינית בעולם שהייתה לה יכולת עצמאית בתחום.
נכסי החלל של ישראל סיפקו מידע לא רק לגבי השיגורים (להזכירכם, מדובר על טילים שנורו מטווח של כ-2000 ק"מ מתל אביב), אלא גם מודיעין ששימש את חיל האוויר בתקיפות רבות. מדובר לא רק על מטרות נייחות אלא גם על מטרות נעות (כמו מנהיגי הכוח הצבאי באיראן ובתימן), שיש צורך לדעת מתי בדיוק הן נמצאות במקומות מסוימים כדי שנוכל להשתמש ביכולת התקיפה המדויקת שגם בה היינו חלוצים, והייתה מוטיב עיקרי בבניין הכוח החל משנות ה-70'.
מל"טים תוקפים וחימוש חכם
אחת ממלכות הקרב המוצהרות של המלחמה האחרונה היו כלי הטייס הבלתי מאוישים שהפעיל צה"ל. לא מדובר רק ברחפנים קצרי טווח, או במטוסים ללא טייס, הנושאים כמה עשרות ק"ג של חומר נפץ למטרה ומחליפים למעשה את הרקטות קצרות הטווח. מדובר בכלי טייס גדולים יחסית, אשר נושאים עליהם לא רק את הפצצות אלא גם את החיישנים המגלים בזמן אמת את המטרות המתוכננות. כאשר מתגלה מטרה כזו, אין צורך להסתפק רק בהעברת המידע (ואז צריך לחכות כמה שעות עד שתוקף כלשהו יחצה את המרחק העצום ויגיע לתקיפה), אלא אפשר לתקוף אותה מייד באמצעות החימוש החכם הנישא על גבי המל"ט עצמו.
גם כאן הייתה ישראל המדינה הראשונה בעולם שפיתחה מל"ט תוקף - זה הפיתוח שכונה בתחילת שנות ה-90' ע"י הרמטכ"ל דאז בשם "הפרויקט המרכזי". האמריקאים השתמשו לראשונה בכלי טייס בלתי מאוישים למודיעין במלחמת המפרץ, וזה המקום להזכיר שהיו אלו כלים שנרכשו מישראל.
המצב אינו מבשר טובות
לטכנולוגיות שעזרו לישראל להכריע את מלחמת 12 הימים יש מכנה משותף. פיתוחן החל לפני כ-30-40 שנה וישראל הייתה כמעט תמיד חלוצה בפיתוחן. זה הוביל לכך שישראל נהפכה למוקד עליה לרגל בתחומים אלו, ויעידו על כך יותר מכל שלושת הכנסים ההמוניים שאנו עורכים מדי שנה בקמפוס אוניברסיטת תל אביב: כנס שבוע הסייבר, כנס שבוע הבינה המלאכותית, וכנס כולל הנקרא DefenseTech לדיון בכל הטכנולוגיות ובמיוחד באקו-סיסטם הנדרש להובלה בהן. כולם יתרחשו בשבועיים הראשונים של דצמבר הקרוב.
תחום הסייבר אינו בעצם התחום היחיד בו אנו מובילים. ההובלה העולמית שלנו בטכנולוגיות שנמנו לעיל היא תוצאה ישירה של השקעה רבת שנים, בעיקר בתשתית האנושית. בסופו של דבר למדנו כי ההשקעה חוזרת אלינו בריבית דריבית ומביאה לישראל הכנסות עצומות בכלכלה. האם נשכיל להסיק את הלקחים הנכונים ולהתמיד בעיקרון זה? לצערי, כמו שאמרתי בפתיחה, המצב כיום, אינו מבשר טובות.
הכותב הוא ראש סדנת יובל נאמן למדע טכנולוגיה וביטחון וראש מרכז הסייבר של אוניברסיטת תל אביב
