"אני מרגיש שאני מרגיש שאני יוצא לקרב, אבל לא מרגיש שאני לבד", כך אומר יונתן שלו, בן ה-22, מייסד ארגון המילואימניקים "כתף אל כתף", שקורא לשוויון בנטל והצליח לחסוף אחריו צעירות וצעירים רבים.
האזינו לפודקאסט:זירת הפודקאסטים של TheMarker Labels
מחאת הצעירים שנולדה מתוך כאב
מחאת הצעירים שנולדה מתוך כאב
בשיחה עם יניב ויצמן, מספר שלו, לוחם ביחידת מגלן עד לפני שמונה חודשים, מה גרם לו לצאת למאבק בשם המילואימניקים הצעירים, בני גילו: "אנחנו דור שהוא לא פראייר. קם פה דור שונה אחרי המלחמה הזאת, דור שמאמין בלחיות פה בעתיד משותף - במדינה קצת טובה יותר וראויה יותר לזכר החברים שלנו, שנפלו בקרבות. אותי לא מעניין עכשיו להוביל מהפכה חברתית. אותי מעניין שלזכר חברים שלי, שנפלו בקרבות על הצלת מדינת ישראל, שנחיה במדינה שתהיה ראויה להקרבה האישית שלהם ושתהיה ראויה להקרבה האישית של לוחמי המילואים, של משרתי המילואים, לא רק הלוחמים".
"הרגשתי צורך עז לקום ולנסות להוביל לשינוי בזירה שמרגישה לי נוחה", מוסיף שלו. הדבר השני הוא, כשאני השתחררתי משירות קבע, הסלוגן היחידי שהיה תקוע לי בראש עדיין, היה: 'ביחד ננצח'. ויצאתי מהמלחמה והרגשתי את ההפך המוחלט. הבנתי שאני עומד להשתחרר בגלל פציעה בגב, וביום שהתחלתי להתארגן עם טופס טיולים, אחד החברים הטובים שלי מהצוות, יהונתן דויטש, נרצח בפיגוע בבקעה. הוא היה שונה ממני, הדעות שלו לא תאמו את שלי הרבה פעמים. הוא היה ילד מיוחד, אהב את ישראל בדרכים שלו, אבל הוא עדיין היה חבר טוב שלי וזאת דוגמה לזה שגם אם אנחנו לא מסכימים הרבה פעמים על הדרך, אפשר עדיין לחיות פה ביחד ולהילחם ביחד".
"אני יודע שמה שאני עושה הוא מהמניעים הנכונים, ואני מקיף את עצמי באנשים הנכונים. תמיד אמרתי לחברים שלי, שאיתי ב'כתף אל כתף': קודם כול האנשים, אחר כך הרעיון ואחר כך המעשים. אמשיך להיאבק, ואני לא אוותר על זה כל כך בקלות. זה קרב, אנחנו יצאנו לקרב, הכרזנו על קרב".
