בתי החולים מתמודדים לאחרונה יותר ויותר עם זיהומים חיידקיים עמידים. לפי דו"ח של המרכז לבקרת מחלות האמריקאי, ה-CDC, מתגלים בארה"ב מידי שנה 2.8 מיליון מקרי הדבקה בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה מהם נפטרים כ- 35,000 איש. זה מעיד על כך שההודנא בת מאה השנים בינינו לבין החיידקים הקטלניים עומדת להגיע לסיומה. והם, בניגוד אלינו, ממש לא נחו על השמרים.
האנטיביוטיקה התגלתה בשנת 1928 על-ידי אלכסנדר פלמינג ושינתה את פני העולם. המנגנון פשוט: האנטיביוטיקה מעכבת את מנגנוני החיים של החיידקים ואיננה פוגעת בתאים שלנו. בנוסף ליעילות שלה, היא קלה מאוד לייצור, זולה ויחסית נוחה לאחסון ולשינוע. כך היא הפכה לתרופת קסם, שבמשך עשרות שנים השתמשו בה בכל מקרה של זיהום חיידקי.
במקביל, בתודעה שלנו הפכו מחלות זיהומיות למשהו ארכאי ומחקר אודות זיהומים הפך לשווה ערך כמעט לחקר ההיסטוריה. אולם, השנה האחרונה החישה את הצורך להתכונן למגפה הבאה. במקביל למבצע החיסונים המוצלח, על גדר האנושות כבר מטפסים מאות זנים של חיידקים קטלניים, שבמשך עשורים רבים חיכו בצללים כשהם עמלים על דרכים מתוחכמות לעקוף את האנטיביוטיקה ולחזור לתודעה שלנו. החיידקים הללו, שזכו גם לכינוי המפוקפק "סופר-באגס", נפוצים דווקא בעולם המפותח, זה שהשימוש המוגבר באנטיביוטיקה הוא הגורם להתפתחות של אותם זנים עמידים.
דוגמה למחלה כזאת היא השחפת. זו מחלה עתיקת יומין הנגרמת על-ידי חיידק המיקובקטריום טורבקולוזיס. החיידק, בדומה לנגיף הקורונה, מועבר דרך מערכת הנשימה, מדביק את תאי הריאות ובחלק מהמקרים גורם לדלקת ריאות קשה ולמוות. בשנות ה-50' של המאה הקודמת גילה הכימאי היהודי-האמריקאי-רוסי סלמן ווקסמן אנטיביוטיקה בשם סטרפטומיצין, אשר לה יכולת יעילה לעכב את החיידק. מאז ועד היום, ההתמודדות עם מחלת השחפת מתבססת באופן כמעט בלעדי על אנטיביוטיקה. אך למרות הידחקותה של השחפת לאזורים נידחים יותר של הגלובוס, המחלה לא דעכה. לפי ארגון הבריאות העולמי, בכל שנה מאובחנים כעשרה מיליון מקרים חדשים של הדבקה בשחפת, מתוכם מתים 1.2 מיליון איש. מתוך כלל ההדבקות החדשות, כ-600,000 מקרי שחפת עמידים בפני אנטיביוטיקה, מספר אשר עולה משנה לשנה. מקרי השחפת העמידה מתרכזים בעיקר במדינות מזרח אירופה ואסיה, במדינות שבהן השימוש באנטיביוטיקה היה רב. אותם זנים עמידים הם בעלי יתרון אבולוציוני יחסית לזני המקור של החיידק ויש להם פוטנציאל להתפשט במהירות ולגרום למגפה.
במעבדה שלנו לחקר נוגדנים אנושיים אנו מובילים קו מחקר, שבו אנחנו מנסים לפתח טיפול ביולוגי המתבסס על נוגדנים מונוקלונליים (חד-שבטיים) למחלת השחפת. נוגדנים הם חלבונים טבעיים המיוצרים בגופינו בתגובה למחלות זיהומיות. נוגדנים הם הבסיס לכמעט כל החיסונים המאושרים לשימוש כיום, ומדידת הכייל (כמות הנוגדנים בדם) היא בדרך כלל כלי למדידת הצלחת התגובה לחיסון. היתרון הגדול של הנוגדנים הוא הספציפיות שלהם, כלומר כל נוגדן "יתקוף" רק את המטרה המסויימת שנגדה הוא נוצר ובכך הנזק ההיקפי שלהם נמוך יחסית לתרופות אחרות. במילים אחרות, הם מעוררים פחות תופעות לוואי. בנוסף, מדובר בחומר ביולוגי בטוח לשימוש וגם יציב מאוד, אשר נשאר בגוף לכמה שבועות ואפילו חודשים. בשל כך, טיפול בנוגדנים הפך בשנים האחרונות לפופולרי במיוחד ושימוש בהם נעשה בהצלחה בטיפול בסרטן, במחלות אוטואימוניות וגם במחלת הקורונה. במחקר שפרסמנו לאחרונה, בכתב העת Nature Communications, אשר בוצע בין השאר על-ידי הסטודנטית לדוקטורט אביה ווטסון ובשיתוף פעולה עם מעבדות מסין ומארה"ב, הראינו לראשונה כי נוגדנים מונוקלונלים טבעיים שבודדו מאדם שחלה בשחפת יכולים לעכב את חיידקי השחפת הקטלניים בעכברים. מחקר זה מהווה את הוכחת ההיתכנות הראשונה לכך שטיפול ביולוגי בנוגדנים יעיל כנגד חיידקים קטלניים ועל כן יכול להוות חלופה לטיפול האנטיביוטי.
הכותבת היא חוקרת, מרצה בכירה וחברת המחלקה למיקרוביולוגיה ולאימונולוגיה קלינית בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל-אביב.
