ידוע ומקובל שאדם מרגיש בחסרונו של דבר רק כשהוא נלקח ממנו. זה מה שקרה לרובנו עם פרוץ מגפת הקורונה, אי שם במרץ 2020. הסגרים, הבידודים והניתוק שנגזר עלינו מהמשפחה, מהחברים וממקומות העבודה, הוביל להתגברות הצורך בקהילה ובסביבה תומכת.
"אין ספק שהקורונה הביאה לעדנה של התחדשות קהילתית, כי אנשים הבינו יותר מאי פעם את הצורך שלהם בקהילה", אומר אלעד אזולאי, מנהל אגף פנאי וקהילה בחברת "כיוונים". "לא לכולם יש משפחה תומכת ורחבה ורבים התקשו מאוד להישאר לבד. כשפרצה הקורונה העיר התחילה להתמודד עם סוגיות חדשות שלא הכרנו בעבר, כמו קשישים שאינם מסוגלים לצאת מביתם, אנשים שהתמודדו עם בדידות, או כאלה שלא יכולים לעשות קניות בעצמם. על כל האתגרים האלה ענה החמ"ל שלנו. הקמנו מערך של אלפי מתנדבים בתוך העיר והנענו תהליכים. במשך שבועיים דיברנו עם כל תושב מעל גיל 60 בעיר וניסינו למפות אותם. שאלנו האם יש לך משפחה, האם ילדיך גרים בעיר, האם אתה בזוגיות, באיזו קומה אתה גר, מהם הצרכים שלך וכן הלאה. לאחר מכן עשינו סבב נוסף ומיפינו כ-1,600 איש שהיו זקוקים לקשר רציף עם הקהילה ועם הגורמים העירוניים השונים. הבנו מה המסוגלות שלנו וכיצד היא תורמת לתושבים, ומה שהתחיל כחמ"ל חרום המשיך לפעול גם בעתות שגרה".
עיר שהיא משפחה
נהוג לומר על באר שבע שהיא עיר שכולה משפחה. יש בכך מן האמת כמובן, אבל המשפחה הזו הולכת וגדלה מדי שנה ומונה כיום כרבע מיליון תושבים. תחושת המשפחתיות אמנם התעמעמה מעט בשל גודלה של העיר, אבל הקהילתיות התעצמה ושינתה את פניה.
"אנחנו עסוקים באתגר של יצירת חיים קהילתיים בעיר גדולה ומגוונת", אומר אזולאי, שנמצא כחמש שנים בתפקיד. "באר שבע עוברת בארבע השנים האחרונות תהליך מרתק של ניהול יוזמות בקהילה, שמגיעות מתושבי השכונות ומתגשמות על ידם בשטח. לפני כמה שנים התחלנו לנהל את האגף וחשבנו מה עושים ומה זו קהילה במובן הרחב של המושג. עד אז ניהלנו בעיקר חוגים ואירועים בחגים. יצאנו לתהליך של למידה של שנה בכל הארץ. למדנו מה קורה בערים אחרות בישראל ופיתחנו מודל שהוא לא קופי פייסט של שום דבר שראינו, אלא תמצית מכל דבר שפגשנו בדרך. עיבדנו את מה שלמדנו וכתבנו אותו בבאר שבעית, כשמטרת העל היא לחולל שינוי בחיים הקהילתיים בעיר. כל גישת הניהול הקהילתי שלנו השתנתה: עברנו מתפיסה של ניהול מבנה לניהול שכונה, לניהול קהילה. הכול נעשה ברוח החזון וההשראה של הנהגת העיר ומנכ"ל חברת כיוונים שלומי נומה".
מה בעצם מהות האגף?
"המהות של האגף היא לאפשר לכמה שיותר תושבים להבין מה ההון הקהילתי שיש בהם ואיך הם הופכים להיות האנשים המשפיעים בקהילה. מעין אדריכלות קהילתית שעונה על השאלה איך לוקחים אנשים והופכים אותם למובילים קהילתיים שמשפיעים על הסביבה שלהם. לדוגמה, היום אנחנו מפרסמים קולות קוראים לציבור, כאלה שיש מאחוריהם רעיון וכסף, ומבקשים מהציבור עצמו לקבל החלטה מה הם רוצים לעשות עם הרעיון הזה".
תן דוגמה.
"למשל לפני שנתיים עמדנו מול אתגר בשכונת נחל בקע, שיש בה ביחס לשכונות אחרות יותר תושבים ותיקים , וראינו שיש פער בקשר הבין-דורי. באו בני הנוער ואמרו שהם רוצים לעשות משהו עם בני הגיל השלישי ולמענם - לפתוח בית קפה. קנינו עגלת קפה מנגר, הוספנו כיסאות, שולחנות, מפות, מכונת אספרסו ומערכת הגברה, והקמנו בית קפה שנקרא 'בקעפה'. המקום מופעל פעמיים בשבוע על ידי בני הנוער ובני הגיל השלישי מגיעים לשם ונהנים ממוזיקה טובה, ריקודים, אוכל, קפה ובעיקר מחברה. מאז זה שוכפל לשכונות נוספות שזכו למיזמים דומים".
'בקעפה' הינו מיזם שמטרתו לחזק את הקשר הקהילתי בין דור הוותיקים לצעירי השכונה. במסגרת המיזם לצד בית הקפה מקיימים בני הנוער פעילויות לרווחת תושבי השכונה, דבר שמהווה עבור התושבים הוותיקים מקום בילוי בו הם יכולים להיפגש, לדבר ולשחק עם חבריהם. בקעפה הינו תוצר של שיתוף פעולה שנוצר במסגרת תוכנית "חושבים עושים" של חברת ICL יחד עם חברת כיוונים, אגף הרווחה והשירותים החברתיים בעיריית באר שבע ועמותת 'מדור לדור'.
מי מממן את העלויות למיזם כזה?
"זה בדיוק הסוד של המודל שפיתחנו. החלטנו שבמקום לנהל מבנה כמו מתנ"ס, נקים מרחבים קהילתיים שיעבדו עם ולמען התושבים. חילקנו את העיר לחמישה מרחבים קהילתיים (בראשם מנהל/ת), עם כמה שכונות בכל מרחב, ואמרנו למנהלים שהם לא מנהלים יותר בניין אלא שכונה שלמה. ואז מגיעה מנהלת המרחב ואומרת שהיא זקוקה לעוד 15 אלף שקלים כדי לרכוש קפסולות קפה ומאפים לבית הקפה. אנחנו אמרנו לה תייצרי שותפויות. וכך, הנערים הלכו לבתי עסק בשכונה וכל אחד מהם תרם משהו – זה תרם מאפים, השני תרם שתייה, ההוא מימן קפסולות קפה וכך הלאה. הרעיון היה להפוך להיות מגורם מפעיל לגורם מתכלל. בנוסף הבנו שהפעילות שלנו צריכה להיות דינמית ופרו אקטיבית. הקהילה דינמית ונעה מהר, ואנו צריכים להיות גמישים ויצירתיים ולא להתאהב בתוכניות שהכנו מראש, אלא להיות קשובים לצרכים ולרצונות של התושבים והשכונה".
ארבעת העקרונות
תהליך הלמידה, כפי שמספר אזולאי, הוביל למודל שבבסיסו ארבעה עקרונות ברזל, כשהראשון שבהם הוא להיות קרוב לשטח. "כל הצוות יושב בשטח הלכה למעשה", הוא אומר. "אנחנו צריכים להיות קרובים פיזית ותודעתית לתושבים, בלי מסננים ובלי מתווכים. קשר ישיר. זו בעיניי אחת מנקודות החוזק הכי משמעותיות למודל. אני, למשל, יושב במתחם הקטר, שם אנחנו עורכים אירועים. לתושבים יש את הטלפון הישיר שלי ואם יש בעיה פונים אליי ישירות, בלי בירוקרטיה מיותרת. ההבנה היא שהתושב הוא לא העובד שלי ולא השותף שלי. הוא זכות הקיום שלי. אני כמשרת ציבור נמצא שם בשביל התושבים. הרצון והצורך של התושב הם בסיס תפיסת העבודה שלנו".
העיקרון השני, לדברי אזולאי, הוא להתבסס על נתונים ולא תחושות. "הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים משהו, אבל זה לא מגובה בנתונים. לדוגמה, לפעמים אתה בטוח שיש רק צעירים בשכונה מסוימת, אבל אז אתה נכנס לשכונה ורואה אחוז גדול של מבוגרים שלא ידעת עליו. לא תמיד מה שאנחנו חושבים, זה גם מה שקיים במציאות. לכן התבססות על נתונים ועובדות, ולא על השערות, עוזרת לי לדייק את הפעולות ולקבל החלטות טובות יותר. למעשה, התושבים עוזרים לנו לתת להם את השירות הכי טוב שאנחנו יכולים".
העיקרון השלישי, ממשיך אזולאי, הוא עיקרון השותפות. או כפי שהוא קורא לזה "מעגל שותפויות שכונתי". "אנחנו מציירים מעגל ועובדים עליו. במעגל הזה יש את כל מי שהיה יכול להיות שותף בתוך פעולה שכונתית - גורמים עירוניים, מוסדות ציבור, סיירות קהילתיות, בתי ספר, תנועות נוער, ארגונים חברתיים, תושבים, בתי עסק וכן הלאה. אנחנו רותמים את כולם ומושיבים אותם במעגל אחד, כשהשכונה במרכז. באר שבע כל כך מגונוות שאין שתי שכונות עם מעגל שותפויות שכונתי זהה. כל שכונה היא עולם ומלואו. יש שכונה עם 6,000 תושבים ואחת עם 38 אלף תושבים. יש שכונות עם מכולת קטנה, ושכונות עם ארבעה סופרים ענקיים. כל מרחב כזה הוא הזדמנות קהילתית אינסופית. המעגל הזה הוא הכלי המרכזי לייצר את תנועה בשכונות".
העיקרון הרביעי הוא עיקרון "השכונה במרכז". לדברי אזולאי, "יש הרבה מתחים סביב זה. עיר גדולה רואה את עצמה במבט רחפן. מסתכלת על הכול מלמעלה. עיר כמו באר שבע זה מנגנון גדול ומאתגר לרדת לרוזולוציה של שכונה, וגם כשזה כבר קורה, היא לא מגיעה לרמת הרחוב. התפקיד שלנו להיות הגורם שמושך את השיח לכיוון הרחוב וכך להיות קרובים יותר לתושבים. אנחנו מתמודדים עם האתגר איך לשמור על האיזון בין כל השכונות, מוודאים שכולם מקבלים מה שהם צריכים וכמובן ממקסמים את הפונציאל של כל שכונה".
הנקודה האחרונה בעקרון זה הוא הציר של השייכות, אומר אזולאי. "אנו צריכים להבין את הסיפור של איך ילדים גדלים כאן ומה יגרום להם כמבוגרים להישאר בעיר, וזה מאוד קשור לזהות ולשייכות השכונתית של אותם תושבים. ההבנה היא שתושב באר שבע הוא גם תושב שכונה מסוימת. למשל, מישהו מנווה זאב צריך להרגיש שייכות לשכונה לא פחות מאשר לבאר שבע. לדוגמה, יצאנו בקול קורא לתושבים לייצר פעולות של יזמות קהילתית. פנה אלינו תושב בשם עומר שעבר לגור בשכונת דרום, חלק מקהילת בארות של משפחות צעירות ברובן. הוא אדם שאוהב לספר סיפורים. הוא בא עם יוזמה שנקראת 'סיפורם של אנשים פשוטים'. הוא אמר בואו ניקח את שכונת דרום ונספר את סיפורם של ותיקי השכונה, אנשים שבצלמם נבנו הרחובות כאן. הוא עשה מחקר, יחד עם הצוות שלנו, וזיקק 15 סיפורים של תושבים שעשו פעולות פשוטות בחייהם שבעצם עיצבו את שכונה והפכו אותה למה שהיא. הוא יצר קשר עם המשפחות שלהם, עיצבנו את הסיפור בצורה יפה ותלינו את הסיפורים על הבתים של האנשים עצמם. סביב זה יצרנו סיורים, עם מורי דרך והכול. מיזם מאוד פשוט ולא יקר, אבל עם ערך מוסף אדיר לשכונה ולעיר כולה. באר שבע עיר מאוד אותנטית והיכולת הזו להעמיד במרכז סיפור של אנשים פשוטים, זה עצם העניין. כי בסוף מי שעשה ועושה את העיר הזו למה שהיא, אלה קודם כל התושבים".
אזולאי מביא דוגמה נוספת, אירוע הקרנת סרטים בפארק. "יזמת קהילתית הגיעה עם רעיון בשנה שעברה להקרין סרטים בפארק. אמרנו אוקיי, נקרין סרט, יבואו 40-50 איש, ייהנו וילכו הביתה. זה הפך להיות אירוע שבועי בהשתתפות מאות אנשים. משפחות שלמות יושבות על מחצלות ונהנות מסרט, אוכל ואווירה קהילתית מדהימה".
עוצמה קהילתית
וכשרוח המפקד והגישה העירונית היא כזו, מה הפלא שמיזמים קהילתיים רבים צצים בזה אחר זה, לכל שכבות האוכלוסייה. בית הקפה שהקימו בני הנוער בשכונת נחל בקע, הוא רק אחד מהם. עם הזמן נוספו פרויקטים רבים, כמו למשל תנועת "זמן אימא", שמיועדת לאימהות בחופשת לידה. "הן נפגשות פעם או פעמיים בשבוע, נהנות מהרצאות ומהוואי ייחודי. כל אחת מהן כמעט מביאה משהו מעולם התוכן שלה ומרצה עליו מול כולן. יש כבר חמש או שש קבוצות כאלה ברחבי העיר. המפגשים האלה יוצרים חברויות חדשות, נוצרים רעיונות נוספים וחיבורים שנמשכים הלאה הרבה מעבר למיזם עצמו.
וזה לא הכול: בקיץ למשל, מעיד אזולאי, ישנם בבאר שבע פי ארבעה אירועים יותר מאשר היה בשנים קודמות - והכול בשותפות. "בנוסף לאלה הקמנו פורום יזמים קהילתיים של באר שבע. קיבצנו 20 יזמים מובילים, כינסנו אותם לחדר אחד, והם פשוט ישבו ויצקו את התוכן לפורום. יש התעוררות אדירה של יזמות קהילתית כמעט בכל שכונות העיר. רמת השירות שהתושב מקבל עלתה משמעותית, כמות התוכן יותר מהכפילה את עצמה והכול ללא תוספת משאבים, רק שינוי תפיסה ומודל עבודה. כבר באו ללמוד את המודל הזה מכל מיני רשויות בארץ. אין דבר מרגש יותר מזה. רוח ההתנדבות, הערבות ההדדית והסולידריות החברתית מדגישות שוב ושוב את העוצמה הקהילתית האופיינית לבאר שבע".
בשיתוף עיריית באר שבע
