אשדוד בימיה הראשונים, 1959
בשנת 1959 אשדוד עדיין הייתה חזון בהתהוות: שכונות הראשונים, כמה מבני פח, בלוקים בודדים, ופועלים שסוללים כבישים על דיונות החול. אלה היו ימי קליטה ועלייה מואצת, שבהם משפחות צעירות שהגיעו מארצות שונות החלו לבנות כאן חיים חדשים — ללא תשתיות, ללא מרכזים מסחריים, רק עם אמונה, עבודה קשה ותחושת שליחות.
אשדוד בראשית ימיה, 1957
עגלת החמור שחולפת על הכביש, המכונית הבודדת ומבני הפח הזמניים משקפים את הימים שבהם הישן והחדש התקיימו זה לצד זה: מדינה צעירה שמנסה להתייצב, ואוכלוסייה שמתחילה להכות שורשים במקום כמעט ריק. היה זה זמן של אלתור, פשטות ורוח חלוצית חזקה.
וינגלנד - האונייה הראשונה שנכנסה לנמל אשדוד, 1965
האונייה השוודית Vingaland הייתה הראשונה שנכנסה באופן רשמי לנמל אשדוד ביום פתיחתו, 21 בנובמבר 1965, כשהיא נושאת מטען של סוכר לישראל. טקס החנוכה היה חגיגי במיוחד. אף שהאונייה "ירדן" כבר עגנה בנמל ביולי באותה שנה בעת עבודות הבנייה, הווינגלנד נחשבת רשמית לאונייה שפתחה את פעילות הנמל.
המבנה הראשון של בנק הפועלים באשדוד, 1958
סניף קטן וצנוע בלב הדיונות, ששימש סמל ראשון להתבססות יישוב של ממש. בין הצריפים והחול החלו לצוץ מוסדות ראשונים, ובהם גם הבנק שבתמונה, שהעניק לתושבים החדשים תחושה של יציבות, שירותים בסיסיים, והבנה שהמקום הולך והופך לעיר אמיתית.
טקס חנוכת שדרות בני ברית, נובמבר 1958
טקס חנוכת שדרות בני ברית התקיים ב־27 בנובמבר 1958, ובאותו יום נחנך גם רחוב רוגוזין (כיום חלק משדרות בני ברית). לטקס הגיעו תושבים ואישי ציבור בכירים, בהם שר העבודה מרדכי נמיר ונשיא הארגון העולמי בני ברית, פיליפ קיוצניק. חנוכת השדרה סימנה את ראשית התשתית העירונית של אשדוד הצעירה.
מפעלי צמר אוסטרלי, 1961
בתחילת שנות ה־60 החלה אשדוד להתפתח כעיר תעשייה ועיר נמל. תעשיית הטקסטיל הייתה בין הענפים המרכזיים, ובה פעל גם מפעל "תעשיות צמר אוסטרליות בע"מ" ברחוב האורגים. המפעל התמקד בעיבוד צמר גולמי שיובא מאוסטרליה — עד היום אחת מיצרניות הצמר הגדולות בעולם — והיווה מוקד תעסוקה חשוב בעיר המתפתחת.
נסיעת הבכורה של הרכבת בקו תל אביב-אשדוד נובמבר 1961
נסיעת הבכורה של הרכבת בקו תל אביב–אשדוד נחשבה לרגע מכונן עבור העיר החדשה. הייתה זו רכבת משא שנשאה חומרי בנייה ואספקה כבדה לנמל שהיה בשלבי הקמה. הקו הסתעף מקו תל אביב־מגדל (אשקלון כיום) ונמשך כ־7 ק"מ לתוך אזור הנמל. מאות עובדים בנמל קיבלו בהתרגשות את הרכבת הראשונה.
סלילת הדרך מתל אביב לאשדוד, תחילת שנות ה־60
סלילת הכביש המהיר (כיום חלק מכביש 4) נועדה לחבר את עיר הנמל החדשה למרכז הארץ. תנועת המשאיות, האוטובוסים והציוד הכבד הלכה וגדלה, והכבישים הישנים לא עמדו בעומס. בתקופה זו פעלו בקווי הדרום אוטובוסים מדגמי שוסון הצרפתיים וליילאנד הבריטיים, שהיו האייקונים של התחבורה הישראלית בשנות ה־50 וה־60.
עולים חדשים באשדוד, 1958
בשנת 1958 אוכלוסיית אשדוד עדיין הייתה זעירה, שכן העיר המודרנית הוקמה רק בשנת 1956. ב־1957 חיו בה כ־370 תושבים בלבד. האוכלוסייה גדלה במהירות, ולכן ניתן להעריך כי בסוף 1958 חיו באשדוד ככל הנראה קצת פחות מ־2,500 תושבים, רבים מהם עולים חדשים ממרוקו וממצרים שהגיעו באותן השנים.
רוקדים בגן ילדים, אשדוד, 1964
בשנת 1964, שמונה שנים בלבד לאחר הקמתה, הייתה אשדוד בעיצומו של פיתוח מואץ. בגני הילדים המאולתרים, לצד מבני הפח, נפגשו ילדים מרקעים שונים — עולים חדשים, דוברי שפות שונות — שביחד למדו שפה, תרבות ומנהגים. המשחק והריקוד הפכו לשפה משותפת בעיר שהייתה עדיין בחיתוליה.
